בפתח הספר מקדים הרצי"ה קוק שני משפטים מדברי אביו העוסקים בעניין עבודת המידות באופן כללי:
החידוש המרכזי שהיה בתנועת המוסר, הוא ההכרה בכך שיש צורך בתשומת לב מיוחדת, זמן ומאמץ נפשי, על מנת לרכוש את המידות הטובות ולעבור תהליך של זיכוך מוסרי. לשיטת הוגים מרכזיים בתנועת המוסר, דבר זה צריך להיעשות דווקא באופן רגשי – בהתלהבות רבה, על מנת לעורר את הרצון. רק כך לימוד המוסר יופנם בנפש וישפיע כראוי על האדם. על כן למשל, רבי ישראל סלנטר הדריך ללמוד את ספרי המוסר "בקול עצב בשפתיים דולקים".[3] יש בכך סוג של אוטוסוגסטיה, שכנוע עצמי על ידי אקסטזה שתגרום לתוכן הלימודי להשתרש בנפש. על מנת להתגבר על העצלות הטבעית, על התאוות ונטיות הגוף המושכות את האדם לחטא, עליו לחוש בכל מלא אישיותו את התוכן המוסרי. בבחינת "כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה" (תהלים לה, י) – את התוכן המוסרי הרצוי.
כאן הרב קוק מסייג תפיסה זו של תנועת המוסר: זיכוך המדות בדרך הדעת הוא קודם לזיכוכן בדרך הרגש. כל כמה שהרגש הוא מרכזי בנפש ומשפיע רבות על האדם, עם הזמן מתברר שעבודה רגשית איננה מספיקה. על כן היא איננה יכולה להיות העיקר. כדי ליצור מהפכה נפשית מוכרחת להיות תשתית של דעות, של עיסוק אינטלקטואלי במוסר. אי־אפשר לנתק את עניין המוסר ולצמצם אותו אך ורק לרגשות הפרט. הדברים חייבים להיות חלק מתפיסה מעמיקה וכוללת, כך שתבוא לידי ביטוי ברובד פילוסופי, לאומי, מדעי, היסטורי ואף פוליטי ומשטרי – שכן בירור גדרי הטוב והרע אינו מגיע למיצויו ללא עיסוק במשמעותו החברתית, במשטר וביצירה התרבותית על תחומיה השונים. כי אם לא ידע מה טוב ומה רע, איכה ירגיש לקנות את הטוב בטבע של קנין ולהרחיק את הרע שבנטיה הטבעית אחר ההרגל. רק על ידי בירור שכלי אודות הטוב והרע אדם יכול להפוך את אישיותו לטובה יותר, כך שינהג במוסריות באופן טבעי.
דוגמא לכך היא ההתנהלות המוסרית שהייתה במשך דורות בארצות־הברית. לפני מעל מאתיים שנה נכתב מסמך הכרזת העצמאות של ארצות־הברית, עליו חתמו נציגי המושבות. אחד העקרונות המרכזיים במסמך הוא: "שכל בני האדם נבראו שווים, ובוראם העניק להם זכויות שאין ליטול מהם, ביניהן: חיים, חירות והחתירה אחר האושר". זהו עיקרון יפה וחשוב. אך הצבתו במסמך לא הפריעה לאזרחי ארצות־הברית להשתמש בעבדים שֶׁיִיבְּאוּ מאפריקה עוד עשרות שנים לאחר מכן, להחזיק בהם בתנאים נוראיים, להתעמר, להלקות ולסחור בהם כאילו היו בעלי־חיים. הייתה זו תופעה של רע שבנטיה הטבעית אחר ההרגל. רע שמורגלים בו עד שהוא נעשה לחלק מן הטבע. על כן לקח זמן רב מאוד עד שהפנימו שיש לחדול מן העבדות. בירור מעמיק בערכי החירות, השוויון וכבוד האדם, היה יכול להוביל לביטול העבדות שנים רבות קודם. כך הדבר בתחומים רבים בחיי היחיד והחברה: ללא בירור אינטלקטואלי של המוסר, גם רגשות חזקים מאוד לא יועילו לתיקון ממשי.
