אגרת התשובה – פירוש וביאור על ענייני הגאולה והתשובה מתוך אגרת שעח של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל
1. פתיחה
אגרת שעח שנדפסה בספר 'אגרות הראי"ה' (ח"ב, עמ' לו) נכתבה בחודש אלול ה'תרע"א (1911) לתלמידו וידידו של הרב קוק – הרב יעקב משה חרל"פ. באגרת זו מתייחס הרב קוק למגוון נושאים רוחניים עליהם התכתב באגרות קודמות עם הרב חרל"פ, ובראשם מושג התשובה, על ייחודיותו ועומקו. לימים בחר עורך ספר 'אורות התשובה', הרצי"ה קוק, לשבץ את חלקה הראשון של האגרת בפתיחה לספר.[160]
אגרת התשובה שמזכיר הרב קוק הייתה ככל הנראה יסוד המחשבה של הספר שנקרא לימים 'אורות התשובה'.[161] מובן מכך גם שנושא התשובה היה במחשבתו של הרב קוק זמן מה לפני כתיבתו ועריכתו של הספר, ושהיה בדעתו לכתוב את הדברים באופן מסודר. האיגרת נכתבה ארבע־עשרה שנים לפני הדפסת המהדורה הראשונה של ספר 'אורות התשובה', בערב ראש השנה של שנת ה'תרפ"ה (1925).
הרב קוק מציין שני קשיים: האחד, הוא ההסברה והכיוון אל השערה. הקושי בניסוח הדברים. בקושי זה נתקלים כל הכותבים. סופרים מנוסים מתקנים את עצמם שוב ושוב כדי להתבטא בצורה המדויקת ביותר, ובדברי הגות הדברים חשובים אף יותר. יש לשקול כל מילה כיוון שכל מילה משמשת כמושג, ויש לשקול את מקומו בין מושגים אחרים ובהקשרים שיוצר המושג בסביבתו. הקושי השני הוא השאלה עד כמה להנמיך רזי עולם. עד כמה להסביר את הרעיונות במילים רגילות. במשך הדורות נוצר מעין אוצר מילים ומונחים המתארים סתרי תורה – כפי שאנשי מקצוע מדברים ביניהם בנוסחאות ולא נזקקים להסביר כל משפט ועיקרון, כך גם בלימוד קבלה ישנה שפה פנימית אותה מבינים רק מעטים. לא ניתן לכתוב רעיונות בשפה מעין זו לציבור הרחב, שכן רובו לא מבין אותה. כך שמעבר לאתגר התוכן העיוני שברעיונות, העומד בפני כל מחבר, אתגר נוסף הוא לבטא את הרעיונות בשפה השגורה בפי הבריות.
