בדברים קצרים אלה מציב הרב קוק אתגר שלא התמלא כראוי עד היום: חיבור הספרות לגווניה השונים, עם התשובה, שכן התשובה היא אחת מתנועות הנפש המופלאות והעמוקות ביותר שיש באדם.[147]
במשך דורות העבר ספרות הייתה נחלת מעטים שידעו קרוא וכתוב, ובעידן החדש בזמן קצר יחסית רבים למדו לקרוא, ודאי בין היהודים. הדפוס נעשה הרבה יותר זול ונגיש מבעבר, וכך הספרות הפכה להיות פופולרית ביותר בחלקים המודרניים של העולם. הספרות שימשה כחלון להכרת העולם, להכרת התרבות, הפוליטיקה והנפש, ולכן השפעתה על הציבור הייתה רבה. כך היה בעולם בכלל ובישראל בפרט: תהליך התחייה הלאומית כלל את תחיית השפה והספרות בישראל. הספרות העברית החדשה החלה להיות נפוצה לקראת סופה של המאה התשע־עשרה והגיעה לבשלות בכתביהם של ביאליק,[148] טשרניחובסקי,[149] עגנון[150] ועוד משוררים וסופרים נוספים שידעו להביע הלכי רוח ותחושות של רבים מבני אותו דור, וכך נגעו לליבו של קהל קוראים רחב.
עיקרה של הספרות העברית המתחדשת לא עסק בקודש ובמסורת. ואם היה עיסוק מסוים בזה, אז מן הצד הביקורתי דווקא, כמו בסיפורי ברנר[151] או אצל מנדלי מוכר־ספרים,[152] שהיו מאוד ביקורתיים כלפי אורח החיים היהודי כפי שראו אותו בקהילות ישראל שהכירו. לכן חסרונו של הקודש והחזון היהודי לתיקון העולם בתחום הספרות היה ניכר מאוד ומעורר תמיהה: מדוע נעזב דווקא אחד האוצרות הברוכים ביותר עבור יצירת ספרות עמוקה – רִגְשֵׁי הַתְּשׁוּבָה. התהליכים הנפשיים שאדם עובר בתוך עצמו עם כל התחושות הנלוות לכך, המשברים והקשיים, הציפיות והשאיפות, המעברים החדים בין צער לאושר ובין חולשה לעוצמה, הישג וכישלון – זהו שדה מלא בהשראה ורעיונות עבור מי שיש לו נפש של אומן, וחשוב לעבוד בו. ובפרט בדור זה, דור התחייה, שרבים מבניו אינם מודעים לכך שהתחייה היא תשובה כללית ויסודית של העם לזהותו, לארצו ולחזונו הקדום – נדרשת ספרות איכותית שעוסקת בתשובה. התחייה הלאומית נתפסה על ידי רבים כמרידה בלבד, אולם גם תשובה יש במרידה. המרידה בפני עצמה היא רק שלב אחד בתשובה, שכשלעצמו אינו מספיק. לאחר מכן צריכה להופיע גם השאיפה לטוב יותר שהביאה למרידה, שאיפה לדברים נעלים שצריכים להתקיים במקום הישן והמעוות. האדם היחיד, כמו גם העם ככלל, נדרשים לעשות מהפכה נפשית בהערכת עצמם והערכת המציאות. אין להסתפק בשינוי מסגרת החיים החיצונית. זו מהפכה עוצמתית ותובענית ביותר, שספרות העוסקת בתשובה היא חיונית עבורה. לשם כך לא מעילים תכנים רדודים מסוג הדרשות שמתארות את ייסורי הגיהנום. יש בהן אולי כדי להפחיד אנשים קלי דעת, אך הן אינן מתאימות לדור התחיה ואינן מספיקות עבור מהפכת התשובה הנדרשת.
משום כך רִגְשֵׁי הַתְּשׁוּבָה, ולא העיון השכלי, המדעי או התיאולוגי שבה, מֻכְרָחִים לְהִגָּלוֹת בַּסִּפְרוּת. הספרות מתיימרת לגעת בליבו של אדם, ברגשותיו, להסעיר אותו וכך ללכוד את תשומת ליבו ואולי אפילו לגרום לו שינוי מסוים ביחסו למציאות. על ידי כָּל דִּכְדּוּכֵי־נַפְשָׁם הַיּוֹתֵר עֲמֻקִּים של רגשי התשובה, תחושות השפלות העמוקה והשבר של חשבון הנפש – יצירה ספרותית יכולה להיות מרגשת וכבירה. וכך גם מן הצד השני, הצלחה של התעלות נפשית, המגלה גם את כָּל הוֹד יִפְעָתָם של רגשי התשובה – הארה של יופי המקרין כלפי חוץ, כאשר שאיפת התשובה העמוקה שבנפש יוצאת במקצת אל הפועל והאדם מתקרב מתוך שפלות לאידאל הנשגב ולעדינות רוחו (ראו פרק ג' בספר). הארה זו יכולה להיות מקור השראה ליצירה ספרותית עמוקה ונוגעת. כל המרחב האדיר שבין דכדוכי הנפש להארתה, מחשבות ותחושות, מעשים ומערכות יחסים עם הזולת שאדם משנה מתוך תשובתו, הוא חומר גלם המונח בפני אומנים, יוצרים וסופרים, כהררים של זהב ויהלומים שמתוכם יוכלו לחצוב את יצירתם. אולם הרב קוק רואה שאנשי הספרות עוברים על ידו והולכים לנקר גרגרים של רגשות קטנים. מכיוון שהוא עצמו ניחן בנפש של משורר בעל רגש עמוק, חש הרב קוק במלא העוצמה את החיסרון של הופעת רגשי התשובה בספרות. הוא לבדו לא יכול למלא את החסר, כישרונו העיקרי לא היה בספרות והיא לא הייתה במרכז אישיותו, ועל כן חיפש את האנשים הראויים לכך.
לְמַעַן יִלְמַד דּוֹר הַתְּחִיָּה אֶת הַתְּשׁוּבָה בְּעֹמֶק נֶפֶשׁ, מתוך חיבור נפשי והזדהות. לא באופן טכני של עשיית מעשים מסוימים, שאמנם גם הם כמובן חשובים וטובים, אך אינם נוגעים בעומק הנפש. מבחינה מסוימת, הרב קוק ראה תופעה זו של תשובה טכנית אצל החקלאים בני העלייה השנייה בשנת השמיטה: בני העלייה הראשונה היו שומרי מצוות ברובם, אולם אצל בני העלייה השנייה הרוב לא היו דתיים, ושמרו את השמיטה רק בגלל פקידוּת הברון שדרשה זאת מהם, ולא מתוך חיבור נפשי למצוות, לארץ ישראל או לתחיית האומה. לוּ היו נחשפים אותם חקלאים ליצירה ספרותית שהייתה מביעה באופן עמוק את התחושות הראויות להיות סביב השמיטה, הארץ או התחייה, רבים מהם היו מגלים יותר הזדהות עם מעשיהם.
על ידי ספרות טובה, תהיה התשובה בִּתְכוּנָה חַיָּה וְרַעֲנַנָּה. בחיוניות וחידוש ההווה מתוך ציפייה לעתיד, שיבה לשאיפה גדולה – ולא כחזרה אל קטנוּת העבר, כביקור במוזיאון. הניסיון לחיות שוב כמו בעבר, ללא בחינה מדוקדקת מה ראוי גם להשתנות, איננו תשובה. "אין עושים נפשות (= מצבות) לצדיקים, דבריהם הם־הם זיכרונם" (ירושלמי שקלים ב, ה). אל לנו להסתפק בייפוי ומיסוּד של שרידי העבר, כמו מצבות שבונים לקברי צדיקים, אלא יש לבחון כיצד לשנות את ההווה על פי דבריהם של צדיקים וניסיון העבר. יש לראות במה אפשר להשלים את מימוש השאיפות שלא עלה ביד הצדיקים להשלים בעצמם.
ומתוך לימוד התשובה בעומק נפש, גם על ידי הספרות – וָשָׁב וְרָפָא לוֹ (ישעיהו ו, י). דור התחייה צריך רפואה, שמעשיו ושאיפותיו יהיו שוב בריאים ותקינים. היחס להתיישבות בארץ ישראל כמקום מילוט ליהודים מניסיונות השמדתם ורדיפתם בגולה, הוא יחס לא ראוי. החיים לא צריכים להיות מתוך חוסר ברירה, אלא מתוך שאיפות והגשמתן, רווחה ועונג. על כן נצרכת רפואה לנפשו של דור התשובה הלאומית, המיישב שוב את הארץ. באגרת שכתב הרב קוק לבוריס שץ,[153] האומן שייסד את בית הספר לאומנות 'בצלאל' בירושלים, הוא מסביר את חשיבותה של האומנות דווקא בדור התחייה: העובדה שיש ביקוש לאומנות, לעניין שאינו חיוני עבור חיי האדם באופן קיומי בסיסי, היא סימן גדול של חיים, של הבריאות הנפשית הנצרכת בתחיית האומה.[154] ספרות ראויה של תשובה צריכה להיות במרכזה של אותה רפואה.
מכיוון שרגשי התשובה מוכרחים להיגלות בספרות, הרב קוק מסיים את הדברים בחזון: וְקוֹם יָקוּם לָנוּ מְשׁוֹרֵר הַתְּשׁוּבָה, כחלק מתשובה האומה הכללית. לכן כאשר ביקר ביאליק בארץ בשנת תרס"ט, ברך הרב קוק את בואו וכתב לו: "שירה נא, משורר אהוב לנו, מעתה על ישע גוי ואלוהיו. העירה כינורך, המלא עוז ועדנה, לשיר לנו שירת הארץ, שירת התחיה…" (אגרות הראי"ה ח"א עמ' רמח).[155] שֶׁהוּא יִהְיֶה מְשׁוֹרֵר הַחַיִּים – על כל מורכבותם ורבגוניותם. משורר התשובה יהיה גם משורר החיים, משום שאין ניגוד בין התשובה לחיים. ישנם רבדים שונים בחיים, ולעיתים כאשר נותנים את המקום הראוי לעומק החיים, הדבר בא על חשבון החיים הפשוטים. אך ראוי לשאוף שיהיו חיבור ואיזון בין רבדי החיים, שעומק החיים לא יבוא על חשבון החיים הפשוטים או להפך. יש להיעזר בשירה ובספרות כדי לחשוף נכון את עומק החיים שבתשובה, את גודל השאיפות ורוממות הקשר עם אלוהים, באופן שאינו סותר את החיים הפשוטים והנעימים. ומשורר החיים הוא גם מְשׁוֹרֵר הַתְּחִיָּה – שהיא החלק המרכזי בחיי העם היהודי, כמובן בתקופת חייו של הרב קוק, ובאופן שונה גם כיום. מְשׁוֹרְרָהּ שֶׁל הַנְּשָׁמָה הַלְּאֻמִּית הַהוֹלֶכֶת לְהִגָּאֵל. לצאת מתוך הפרטיות ומתוך הפירוד בין תחומי החיים השונים, כפי שנהיה בגלות, ולשנות את ההכרה כך שהמבט יהיה כולל ומאחד, מבלי לוותר על ייחודיותו של כל פרט. גם את זה צריכה לחשוף ספרות התשובה, כדי להביא את ישראל לעתיד המזהיר ולפוטנציאל שעליו לממש. לכן עודנו מצפים לאותו משורר דגול, משורר התשובה.[156]
