תשובה היא התבוננות במציאות שחלפה, ניסיון לברור מתוכה את הטוב והרע ואת שורשיהם, וכך להתעלות וליצור מציאות טובה יותר. הדבר נכון הן בפרט והן בכלל: יש שנוהגים להתענות ביום חתונתם, מכיוון שזהו יום של תשובה על פרק החיים שעבר עליהם לפני החתונה. ערב ראש חודש מכוּנה 'יום כיפור קטן', וגם בו יש שנוהגים להתענות. ובסופה של כל שנה נוהגים ישראל לשוב בתשובה בחודש הרחמים והסליחות. אדם פרטי או ציבור שלם שעוברים תקופה מסוימת או התרחשות של מאורע – צריכים להתבונן באותו פרק זמן ולנסות ולברור מתוכו את הטוב והרע, לערוך חשבון נפש ולהתעלות.
בְּאַחֲרִיתוֹ שֶׁל כָּל חָזוֹן, לאחר שעומלים זמן רב על מימושו של אידאל מסוים, חלום על שינוי פני המציאות לטובה מבחינה מוסרית, חברתית, אמונית או כלכלית, והוא יוצא לפועל ומתרחש במציאות, רָאוּי לְבָרֵר אֶת כָּל הַחֲלָקִים הַטּוֹבִים שֶׁבּוֹ. לחקור מהם הכוחות הטובים שפעלו בתוך החזון, השלכותיו ומניעיו שראוי לאמץ, וּלְהַשְׁאִיר אוֹתָם בְּתוֹר רְכוּשׁ חַיִּים. "אין חכם כבעל ניסיון". הניסיון הוא רכוש יקר ערך, מידע שאפשר להשתמש בו ולהפיק ממנו טובה וברכה. אדם צריך לעבוד עם ניסיון חייו, גם עם אותם חלקים שכמוֹת שהם הוא מצטער עליהם, משום שעל ידי התבוננות עמוקה הוא יכול לגלות גם בהם חלקים חיוניים. גם לאחר שחזון מסוים יצא אל הפועל וכבר לא צריך להיאבק או להתווכח כדי להגשים אותו, יש להתבונן בחזון מצד עצמו, מצד מרכיביו ומקורותיו העמוקים. כך מוצא האדם ש"אין לך דבר שאין לו מקום" (אבות ד, ג), הוא אינו מתנכר גם לחלקים שליליים של עברו, אלא משתמש בהם על מנת להתעלות ולהיטיב.
כמובן שבאותה מידה שיש למצוא את החלקים הטובים ולשמור אותם, צריך גם לְבַעֵר אַחֲרֵי כָּל קֻרְטוֹב שֶׁל קִלְקוּל, שֶׁל רַע וְשֶׁל כִּעוּר באותו החזון. להפיק לקחים, להבחין באותם חלקים שליליים ולרחוק מהם, על ידי תהליך של בירור עדין בעבודה נפשית ורוחנית עמוקה. בכל סוגי החזונות עלולים להתגלות חסרונות קשים, קלקולים ופגמים. כאשר משוכנעים בחשיבותו ומעלתו של החזון, לעיתים מאבדים את ההכרה בחשיבותם של ערכים שונים וחזונות אחרים, ומזלזלים בהם. אדיקות דתית עלולה להביא לקנאות מטורפת; שיטה כלכלית נהדרת עלולה לגרום לרמיסת זכויותיהם של רבים; רפורמה חברתית עלולה ליצור אנרכיה מסוכנת, וכך בכל רעיון גדול לתיקון העולם.
וכשם שלגבי החלקים הטובים שבחזון, ההנחה היא שיש לשמר ולהשתמש בהם בעתיד – כך גם לגבי החלקים הרעים שמתרחקים מהם. לאחר ביעור הקלקולים השונים, אחרי השלילה והביקורת, צריך גם לְהַעֲלוֹתָם אַחַר כָּךְ בַּמַּעֲלָה הַשָּׁרְשִׁית שֶׁל מוֹצָאָם הָעֶלְיוֹן, בְּתוֹר רַז הַתְּשׁוּבָה. יש לשוב בתשובה עליהם – לחפש את השורש הטוב והנכון שהביא לקיומם, המוצא העליון שלהם. זהו שורש גנוז ונסתר, רַז נעלם, ועל כן יש להקדיש לתשובה זו מאמץ לא מבוטל. גם קנאות שמביאה למעשים איומים נובעת מתוך אכפתיות עמוקה, זוהי נקודת האמת הטובה והנכונה שיש בה. בשורשה העמוק של רמיסת זכויות הפרט שיש בתוכניות כלכליות או חברתיות שונות, לעיתים קיימת דאגה לתיקון הכללי של המציאות או לשוויון ומחיקת פערים חברתיים.
הרב קוק מסיים את הפסקה בקריאה להרחיב את אותה התבוננות עמוקה בחלקים הטובים והרעים של חזונות שונים – להתבוננות על כל תקופה שחולפת: שֶׁהִיא רְאוּיָה לְהוֹפִיעַ בְּתוֹר חֲתִימָה, לְכָל פֶּרֶק חָשׁוּב בִּמְאֹרְעוֹת הַחַיִּים. פרק חיים שמסתיים צריך להיחתם בתשובה. לא ייתכן שיעבור פרק חשוב בחייו של היחיד או הציבור, מבלי שיתלוו לכך חשבון נפש ולימוד מן המציאות כדי להיטיב, לתקן ולקדם אותה.
תקופת חייו של הרב קוק, הנמשכת מבחינות רבות עד ימינו אנו, היא סיום פרק ארוך ומשמעותי בחיי העם – הגלות, כאשר אנו הולכים ומתקבצים בארצנו וכך מתחילים את תקופת הגאולה. אמירה סתמית, שיש "להיפטר מן הגלות" איננה נכונה, שכן בתקופה זו ראוי לשוב בתשובה על תקופת הגלות, מבחינה מוסרית, לאומית, רוחנית ותרבותית. יש לבחון את תקופת הגלות, לשמר את החלקים הטובים שהיו בה, לבער את החלקים הרעים שהיו בה וגם בהם למצוא את השורש הטוב ממנו צמחו. גאולה איננה השתחררות מן המצב הקודם, אלא תיקונו. מכאן אפשר להבין מדוע יש סוברים שהגאולה תלויה בתשובה (סנהדרין צז, ב) – הדברים קשורים זה בזה באופן עמוק, וגם לדעת הסוברים שהגאולה איננה תלויה בתשובה, ללא תשובה שלמה על תקופת הגלות, גם הגאולה לא תהיה שלמה. עלינו לסכם ולברר פרק חיים אדיר זה של האומה, ולברור מתוכו את הטוב ואת שורשי הרע, שיש לצרף למציאות החיים החדשה של הגאולה.
הגלות מציבה בפנינו שתי תכונות בעייתיות: קנאות דתית והסתגרות, מחד, והתבוללות והיטמעות בגויים, מאידך, אפילו אצל יהודים שבאופן פרטי שמרו על יהדותם, אך מבחינת תפיסות העולם והערכים אימצו את התרבויות שבתוכן הם חיו. אלו שתי תכונות שליליות שיש לבער, ובאופן מוזר, מבחינה מסוימת לעיתים תכונות אלה כרוכות זו בזו. הציבור השמרני והקנאי ביותר מחקה את אומות העולם בשמות, שפה ולבוש, משלבים היסטוריים שונים בגלות. משום מה, דברים אלו התקדשו. אפשר לשמר את הזיכרונות מן העבר באופן מסוים, אך לעיתים שימור אותם היבטים מן הגלות מהווה אלטרנטיבה לתחיית האומה בארצה. כאשר מקדשים צורת חיים מסוימת שנוצרה בדיעבד מכורח נסיבות החיים הקשות בגלות, יוצא שאותה שמרנות כרוכה בסוג של התבוללות. יש לשוב על כך בתשובה, לברור את החלקים הטובים ואת שורשן הטוב של התכונות השליליות השונות, וכך הגאולה תהיה בשלמות.
