ביאורי אורות

מאת הרב זאב סולטנוביץ'
כריכת הספר אורות התשובה


א. יְסוֹד הַתְּשׁוּבָה הוּא "חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם". שָׁרְשֵׁי הַחֶשְׁבּוֹן הֵם לְמַעְלָה מִן הַחֶשְׁבּוֹן, כְּמוֹ שֶׁהַתֵּאוֹרְיָה שֶׁל עֶרְכֵי הַמִּסְפָּר עוֹמֶדֶת הִיא לְמַעְלָה מִן הַמִּסְפָּר וּפְרָטָיו. וּבִשְׁבִיל כָּךְ עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הָעֶלְיוֹנָה הִיא לְמַעְלָה מִן הַחֶשְׁבּוֹן הַמְפֹרָט, וְהַחֶשְׁבּוֹן בָּא מִתּוֹלָדְתָּהּ. וְ"קֻפָּה שֶׁל חֶשְׁבּוֹנוֹת" הָיְתָה דַּוְקָא לְמַטָּה מִירוּשָׁלַיִם, מִפְּנֵי שֶׁיְּרוּשָׁלַיִם עָצְמָהּ הִיא "מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ", מְכוֹן הַשִּׂמְחָה שֶׁל אוֹר הַתְּשׁוּבָה הָעֶלְיוֹנָה. וְעַל זֶה שָׁר אָדָם "מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת": "טוֹב לְהֹדוֹת לַד' וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן… כִּי שִׂמַּחְתַּנִי ד' בְּפָעֳלֶךָ, בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אֲרַנֵּן" בְּקִשּׁוּר עִם "מַה גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ ד' – מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ", הַמִּתְעַלּוֹת מִכָּל חֶשְׁבּוֹן, כִּי "לִתְבוּנָתוֹ אֵין מִסְפָּר", לְמַעְלָה מֵהַמִּדָּה הָאוֹמֶרֶת: "מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ד'", שֶׁנִּכְנֶסֶת בְּחֶשְׁבּוֹן, שֶׁהִיא מִדַּת הָאָרֶץ: "מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ"; אֲבָל יְסוֹדָהּ שֶׁל הַתְּשׁוּבָה בִּמְקוֹרָהּ נֶאֱמַר עָלָיו: "כִּגְבֹהַּ שָׁמַיִם עַל הָאָרֶץ גָּבַר חַסְדּוֹ עַל יְרֵאָיו. כִּרְחֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אֶת פְּשָׁעֵינוּ". וְהוֹלֶכֶת הִיא תָּדִיר שִׁפְעַת הַתְּשׁוּבָה מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה – מֵהַהִתְעַלּוּת מִכָּל חֶשְׁבּוֹן אֶל יְסוֹד הַהִתְגַּלּוּת הַחֶשְׁבּוֹנִית, וּמִלְּמַטָּה לְמַעְלָה – מִתְּכוּנַת הַחֶשְׁבּוֹן עַד "תַּאֲוַת גִּבְעֹת עוֹלָם" "בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ", שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם: "וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס הָרִים וּגְבָעוֹת בְּמֹאזְנָיִם", "וּמֵעוֹלָם עַד עוֹלָם אַתָּה אֵ־ל, תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וַתֹּאמֶר: שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם".

טז – שָׁרְשֵׁי הַתְּשׁוּבָה וּפְנִימִיּוּתָהּ, פסקה א.


א. יְסוֹד הַתְּשׁוּבָה הוּא "חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם". שָׁרְשֵׁי הַחֶשְׁבּוֹן הֵם לְמַעְלָה מִן הַחֶשְׁבּוֹן, כְּמוֹ שֶׁהַתֵּאוֹרְיָה שֶׁל עֶרְכֵי הַמִּסְפָּר עוֹמֶדֶת הִיא לְמַעְלָה מִן הַמִּסְפָּר וּפְרָטָיו. וּבִשְׁבִיל כָּךְ עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הָעֶלְיוֹנָה הִיא לְמַעְלָה מִן הַחֶשְׁבּוֹן הַמְפֹרָט, וְהַחֶשְׁבּוֹן בָּא מִתּוֹלָדְתָּהּ. וְ"קֻפָּה שֶׁל חֶשְׁבּוֹנוֹת" הָיְתָה דַּוְקָא לְמַטָּה מִירוּשָׁלַיִם, מִפְּנֵי שֶׁיְּרוּשָׁלַיִם עָצְמָהּ הִיא "מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ", מְכוֹן הַשִּׂמְחָה שֶׁל אוֹר הַתְּשׁוּבָה הָעֶלְיוֹנָה. וְעַל זֶה שָׁר אָדָם "מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת": "טוֹב לְהֹדוֹת לַד' וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן… כִּי שִׂמַּחְתַּנִי ד' בְּפָעֳלֶךָ, בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אֲרַנֵּן" בְּקִשּׁוּר עִם "מַה גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ ד' – מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ", הַמִּתְעַלּוֹת מִכָּל חֶשְׁבּוֹן, כִּי "לִתְבוּנָתוֹ אֵין מִסְפָּר", לְמַעְלָה מֵהַמִּדָּה הָאוֹמֶרֶת: "מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ד'", שֶׁנִּכְנֶסֶת בְּחֶשְׁבּוֹן, שֶׁהִיא מִדַּת הָאָרֶץ: "מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ"; אֲבָל יְסוֹדָהּ שֶׁל הַתְּשׁוּבָה בִּמְקוֹרָהּ נֶאֱמַר עָלָיו: "כִּגְבֹהַּ שָׁמַיִם עַל הָאָרֶץ גָּבַר חַסְדּוֹ עַל יְרֵאָיו. כִּרְחֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אֶת פְּשָׁעֵינוּ". וְהוֹלֶכֶת הִיא תָּדִיר שִׁפְעַת הַתְּשׁוּבָה מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה – מֵהַהִתְעַלּוּת מִכָּל חֶשְׁבּוֹן אֶל יְסוֹד הַהִתְגַּלּוּת הַחֶשְׁבּוֹנִית, וּמִלְּמַטָּה לְמַעְלָה – מִתְּכוּנַת הַחֶשְׁבּוֹן עַד "תַּאֲוַת גִּבְעֹת עוֹלָם" "בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ", שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם: "וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס הָרִים וּגְבָעוֹת בְּמֹאזְנָיִם", "וּמֵעוֹלָם עַד עוֹלָם אַתָּה אֵ־ל, תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וַתֹּאמֶר: שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם".

הרב קוק ממשיל את עניין התשובה למספר, לחכמת החשבון: המתמטיקה כתיאוריה קודמת לכל מספר וחישוב של תופעות במציאות. החישוב עצמו יכול להיות מסוגים שונים. יש ספירה עשרונית, יש ספירה במערכת דואודצימלית – על בסיס שתים־עשרה ספרות, יש ספירה בינארית – בה עושים שימוש במערכות הדיגיטליות הנפוצות. אך לכל אלה קדמה תפיסת מציאות בה האדם רוצה להתייחס למציאות באופן מספרי, שאפשר לחשב בו. הנמשל הוא התשובה: יְסוֹד הַתְּשׁוּבָה הוּא "חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם".[120] אדם לא יכול מבחינה מעשית לשוב בתשובה ללא חישוב נכון של מעשיו, ללא הבחנה בין טוב לרע וללא בירור הרצון. יש לעשות שימוש בחישובים שונים על מנת להוציא לפועל את רעיון התשובה במציאות. אך שָׁרְשֵׁי הַחֶשְׁבּוֹן הֵם לְמַעְלָה מִן הַחֶשְׁבּוֹן, כְּמוֹ שֶׁהַתֵּאוֹרְיָה שֶׁל עֶרְכֵי הַמִּסְפָּר עוֹמֶדֶת הִיא לְמַעְלָה מִן הַמִּסְפָּר וּפְרָטָיו. וּבִשְׁבִיל כָּךְ, בהתאם לכך – עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הָעֶלְיוֹנָה הִיא לְמַעְלָה מִן הַחֶשְׁבּוֹן הַמְפֹרָט, וְהַחֶשְׁבּוֹן בָּא מִתּוֹלָדְתָּהּ. המוטיבציה לחשב חשבונו של עולם ולבחון את רמת המוסריוּת שבמעשים, קודמת ונעלה מן ההשתלבות של החשבון ברגישויות ובמחשבות, בחישובים ובהבחנות בין טוב לרע שבמעשים. תפיסות העולם והאמונות הן השורשים של המעשים המופיעים במציאות המוחשית. תפיסת היחס למקור האלוהי היא עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הָעֶלְיוֹנָה, שמכוננת את התשובה שבפועל – את הערכת המציאות ותיקונה המעשי. מן היחס לאלוהים נגזרים תהליכי התשובה במציאות. לכן תשובתו של עובד אלילים תהיה מאוד שונה מתשובתו של מייחד ה'. פעולה שנחשבת כחטא אצל האחרון יכולה להיחשב כמצווה אצל הראשון. תפיסת המוסר, שגם היא נגזרת של תפיסת המקור האלוהי, משתנה בין החברות – גיבור בחברה אחת יכול להיות זה שהרג את מרב האנשים, כאשר בחברה אחרת הוא דווקא זה שלא הרג כלל. לכן על מנת לשוב בתשובה יש לבחון קודם את הערך היסודי, התפיסות הבסיסיות, ומתוך כך ניתן להבחין בין טוב לרע במעשים. ללא בירור התשובה העליונה, של תפיסת העולם העומדת בבסיס המעשים – התשובה של החשבון המפורט היא מאוד חלקית וממילא לא יכולה להיות שלמה ויציבה.

וְ"קֻפָּה שֶׁל חֶשְׁבּוֹנוֹת" הָיְתָה דַּוְקָא לְמַטָּה מִירוּשָׁלַיִם, מִפְּנֵי שֶׁיְּרוּשָׁלַיִם עָצְמָהּ הִיא "מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ" (תהלים מח, ג), כפי שמתארים חז"ל: "אמר רבי יוחנן, כיפה של חשבונות היתה חוץ לירושלים וכל מי שמבקש לחשב הולך לשם. למה? שלא יחשב בירושלים ויצר (יצטער), לפי שנקראת מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ" (שמות רבה נב). ירושלים עצמה צריכה להיות מקום בו שוררת רק שמחה, מעבר לכל חישוב שעלול לגרום לצער – כמו שורשי התשובה העומדים ממעל וקודם לחישובי התשובה המפורטים, מְכוֹן הַשִּׂמְחָה שֶׁל אוֹר הַתְּשׁוּבָה הָעֶלְיוֹנָה. הַכָּן, הבסיס לכל תהליכי התשובה שיתכוננו לאחר המוטיבציה היסודית לשוב בתשובה.

וְעַל זֶה שָׁר אָדָם "מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת" (תהלים צב, א). חז"ל מייחסים את חיבור פרק צ"ב בתהלים לאדם הראשון. לאחר ששמע קין את עונשו על הריגת הֶבל אחיו, פגש אותו אדם הראשון. "אמר לו: מה נעשה בדינך? אמר לו – עשיתי תשובה ונתפשרתי. כיוון ששמע אדם הראשון כך, התחיל טופח על פניו. אמר לו: כל כך היא כוחה של תשובה, ולא הייתי יודע!? באותה שעה אמר אדם הראשון: מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת" (ויקרא רבה י, ה). השבת, כמו עיקר התשובה העליונה, היא מעבר לכל מעשה בראשית, סיכום וסיום של השבוע וגם פתיחת השבוע הבא. על כן השבת היא זמן לשבות ולהביט במבט כולל על כל פרטי המציאות, להודות מתוך מנוחה ועונג וכך לשאוב כוחות ומוטיבציה להוסיף טוב בבריאה, להמשיך את מעשה בראשית בשבוע הבא. "טוֹב לְהֹדוֹת לַד' וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן", "כִּי שִׂמַּחְתַּנִי ד' בְּפָעֳלֶךָ, בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אֲרַנֵּן" (תהלים צב, ב; ה). ההודיה על כל מעשה הבריאה עם הגילוי של רעיון התשובה, שאפשר לתקן את החטא ולשוב לגן עדן, גורמים לאדם לרנן, לשבח בזמר ושמחה. בְּקִשּׁוּר עִם "מַה גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ ד' – מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ" (שם ו). כלומר – מתוך המבט הכולל שמאפשר לראות את הגודל והעומק של המעשים המפורטים שנבראו מתוך מחשבות ה' הנשגבות, הַמִּתְעַלּוֹת מִכָּל חֶשְׁבּוֹן, כִּי "לִתְבוּנָתוֹ אֵין מִסְפָּר" (תהלים קמז, ה). תבונתו של הקב"ה – מקור המציאות, היא מעל ומעבר למציאות הקונקרטית, הממשית. משם באה התשובה ולשם היא מובילה, אדם שב בתשובה למקור הכל שמעבר לכל החישובים הפרטניים הקונקרטיים – אף שהוא עושה זאת דרך חישובים פרטניים על אובייקטים, זמנים ואנשים קונקרטיים. לְמַעְלָה מֵהַמִּדָּה הָאוֹמֶרֶת: "מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ד'" (תהלים קד, כד), שֶׁנִּכְנֶסֶת בְּחֶשְׁבּוֹן, שֶׁהִיא מִדַּת הָאָרֶץ: "מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ" (שם). לארץ יש מידה מסוימת, עצמים ובריות שבאופן תיאורטי אפשר למדוד. השבח על הריבוי תמיד צריך להיות אחרי השבח על הגודל והעומק, "מַה גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ ד' – הכלליים יותר, הריבוי הוא תוצאה של הגודל והעומק. המעשים הם שיקוף המחשבה שעמדה ביסודם, תפיסת העולם והמושגים.[121] אֲבָל יְסוֹדָהּ שֶׁל הַתְּשׁוּבָה בִּמְקוֹרָהּ נֶאֱמַר עָלָיו: "כִּגְבֹהַּ שָׁמַיִם עַל הָאָרֶץ גָּבַר חַסְדּוֹ עַל יְרֵאָיו" (תהלים קג, יא), בניגוד לצדקה, שהיא לפי כלֵי המקבל, מידותיו וצרכיו, חסד הוא מעבר לכל גבול, בלי צמצומים – כמו השמים שנראים אינסופיים לעומת הארץ המוגבלת. "כִּרְחֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אֶת פְּשָׁעֵינוּ" (שם יב). חסד ה' שברעיון התשובה בעיקרו, הוא מעל ומעבר למידות בני האדם – אך מתגלה במידותיהם, כמו המזרח והמערב שמייצגים מידות השייכות רק לארץ, למוחשי והנתפס בהכרת האדם.

וְהוֹלֶכֶת הִיא תָּדִיר שִׁפְעַת הַתְּשׁוּבָה מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה – מֵהַהִתְעַלּוּת מִכָּל חֶשְׁבּוֹן אֶל יְסוֹד הַהִתְגַּלּוּת הַחֶשְׁבּוֹנִית, כאשר האדם שב לאמונות היסוד, לערכים שבבסיס תפיסות העולם שלו, ואז "יורד" לעולם ובוחן את מעשיו ואת המציאות הממשית ומתקן מה שיש לתקן. ולאחר מכן, על פי העיקרון ש"אחרי הפעולות נמשכים הלבבות" (ספר החינוך טז), יש גם תנועה מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה – מִתְּכוּנַת הַחֶשְׁבּוֹן, חישובי התשובה הפרטניים – "הפסד מצוות כנגד שכרה" (בבא בתרא עח, ב), דקדוקי ההלכות, המחשבות והמידות, עַד "תַּאֲוַת גִּבְעֹת עוֹלָם" (בראשית מט, כו), "בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ" (תהלים צ, ב), לא עד ההרים והגבעות עצמם, הממשיים, אלא אף מעבר לכך – עד מה שהביא לבריאתם, כאשר "נתאווה" הקב"ה לברוא ו"להוליד" את ההרים והגבעות. שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם: לאחר שכבר נבראו בפועל – "וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס הָרִים וּגְבָעוֹת בְּמֹאזְנָיִם" (ישעיהו מ, יב), כאשר יש להם כבר ממשות מוחשית שניתן למדוד לפרטיה בכלי מדידה. "וּמֵעוֹלָם עַד עוֹלָם אַתָּה אֵ־ל, בכל העולמות. מן העולם הקדמון שקודם הבריאה ועד לעולם הזה והעולם הבא, תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וַתֹּאמֶר: שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם" (תהלים צ, ב-ג). לאחר שבראת את האדם והנחתו בתחתיות ארץ, אתה קורא לו לשוב ולהתעלות לגובהי מרומים, מתוך המציאות המדודה והמפורטת לשוב ליסוד המציאות העליון. כך תהיה התשובה שלמה ומלאה.

[120] בבא בתרא עח, ב: "אמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן? הַמֹּשְׁלִים – אלו המושלים ביצרם, בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן – בואו ונחשב חשבונו של עולם, הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה".

[121] כדברי הרב קוק בסידורו, אליהם מפנה הרצי"ה בהערתו (עולת ראי"ה ח"א עמ' צז): "…וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ, מַה גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ ד', מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ – איננו אומר מצד המחשבה העמוקה מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ, כמו שהוא אומר כשהוא מעריך את הדברים מצד החכמה המעשית של ריבון כל העולמים – מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ד' כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ; אבל מצד עומק המחשבה אין כאן ריבוי, מפני שאין שם פירוד והפרש, רק אחדות נפלאה, שהננו מתמלאים פלאי קודש על עמקה וגדולת מפעלה…".

אולי יעניין אותך

חיפוש בטורי רביבים

דילוג לתוכן