ביאורי אורות

מאת הרב זאב סולטנוביץ'

יד – נְתִיבוֹת תְּשׁוּבָה פְּרָטִיּוֹת, פסקה יט.


יט. אֲפִלּוּ אִם רוֹאֶה אָדָם, שֶׁעִם מַה שֶּׁנִּתְעוֹרֵר בְּלִבּוֹ לְהַחֲזִיק בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה וּלְהִתְגַּבֵּר יוֹתֵר בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, מִתְגַּבֵּר בּוֹ הַיֵּצֶר הָרַע יוֹתֵר וּמַפִּילוֹ לְתַאֲווֹת וְשִׁפְלוּת, מִכָּל מָקוֹם לֹא יִתְחָרֵט כְּלָל עַל הִתְגַּבְּרוּתוֹ וְיוֹסִיף גְּבוּרָה עַל גְּבוּרָתוֹ, וְעַל הַמִּכְשׁוֹלִים שֶׁאֵרְעוּ לוֹ בְּדֶרֶךְ עִלּוּיוֹ יָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, וְיֵדַע שֶׁכָּל זֶה כָּלוּל בִּכְלַל טָעָה בִּדְבַר מִצְוָה דְּפָטוּר מֵחַטָּאת, וְלֹא יִירָא כְּלָל, כִּי אִם יִרְאָה, קְדֻשָּׁה וּתְשׁוּבָה יִקַּח מִכָּל דָּבָר.

כאשר מתעורר באדם רצון לשינוי הסדרים הקודמים, אף שמדובר ברצון טוב, בתשובה ושינוי החיים לטובה – לעיתים הרצון מערער את תפיסת המציאות כולה, באופן שיוצר יותר מכשולים וסיכונים, אי הבנה והתנגשויות בין ערכים והתנהגויות, שכן המציאות כולה נהיית חדשה בעיני אותו אדם, בעקבות התשובה. תפיסת העולם נעשית רחבה וטובה יותר, ומשום כך היא גם כוללת דברים שעד כה הוא לא היה מודע להם, והוא עלול להתבלבל ולהסתבך. אל מול בעיה זו, יכולה להיות מחשבה שהאדם צריך לסגת, שהמבוכה וגילוי המכשולים מלמדים שעליו לשוב למדרגתו הקודמת.[68] בניגוד לכך מדריך כאן הרב קוק: אֲפִלּוּ אִם רוֹאֶה אָדָם, שֶׁעִם מַה שֶּׁנִּתְעוֹרֵר בְּלִבּוֹ לְהַחֲזִיק בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה וּלְהִתְגַּבֵּר יוֹתֵר בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, מִתְגַּבֵּר בּוֹ הַיֵּצֶר הָרַע יוֹתֵר, שכן יש לו יותר תהיות על עצמו ועל מעשיו, ומשום כך נוצר סדק במערכת הערכים הרגילה שלו, ומתגבר בו גם הצד הנמוך יותר, היצר שמַפִּילוֹ לְתַאֲווֹת וְשִׁפְלוּתמִכָּל מָקוֹם לֹא יִתְחָרֵט כְּלָל עַל הִתְגַּבְּרוּתוֹ וְיוֹסִיף גְּבוּרָה עַל גְּבוּרָתוֹ. מכיוון שהתגברות היצר הרע מרפה את ידיו והוא נחלש בתהליך התשובה שהחל – עליו להוסיף גבורה על הגבורה שהייתה בו בתחילת הדרך, לא לסגת מהתגברות היצר הטוב שהביאה אותו לתשובה, וְעַל הַמִּכְשׁוֹלִים שֶׁאֵרְעוּ לוֹ בְּדֶרֶךְ עִלּוּיוֹ יָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה. ישוב בתשובות פרטניות על הכישלונות שאירעו לו בתוך תהליך התשובה הכללי שלו. עיקר האדם הוא יכולתו לשוב בתשובה, סגולת ההתעלות שקיימת בו. וככל שהאדם גדול יותר, כך הכל נעשה יותר נעלה ועמוק. ההתעלות והתשובה היא המצווה הגדולה והכוללת ביותר של האדם, שכוללת את כל המצוות והמעשים הטובים (עי' שו"ת משפט כהן קכח), ועל כן באופן עקרוני לא נכון להימנע מתשובה והתגברות רוחנית בגלל סיגים ומכשולים שבאים בעקבותיה, גם אם יש מקום לשינויים באופני התשובה. כמובן שאם אפשר להימנע ממכשולים זה עדיף, אך לא על חשבון ההתעלות בכללה. אדם שהיה חולה וחלש מאוד, ואחרי זמן ממושך החל להבריא ולשוב לאיתנו – יחד עם הבריאוּת והיכולת לפעול יותר בעולם, מתעוררים בו שוב תאבון, חיוניות ומוטיבציה, שבהם קיימת גם אפשרות שהוא יזיק ויפגע בעצמו ובסובבים אותו; אך כמובן שאין לייעץ לו שיימנע מן הריפוי, מפני הסכנה שיגרום לנזק במעשיו. כך בכל סוג של תשובה – ההתעלות היא חיובית וחיונית, ועל בעיות שנוצרות בעקבותיה יש להתגבר, אך לא על ידי ביטול עצם ההתעלות.

וְיֵדַע שֶׁכָּל זֶה כָּלוּל בִּכְלַל טָעָה בִּדְבַר מִצְוָה דְּפָטוּר מֵחַטָּאת.[69] כאשר אדם פעל מתוך כוונה להיטיב, לקיים מצווה, ובטעות חטא בדרך המימוש של כוונתו הטובה – חטאו חמור הרבה פחות. כמובן שעליו לתקן כל מה שביכולתו, ללמוד ולהיזהר שלא לחטוא שוב, אך מכיוון שהחטא היה במסגרת טובה, של כוונה ופעולה של קיום מצווה, הוא אינו צריך להביא עליו קרבן. כך גם כאשר אדם מתעורר להתעלות ותשובה: אם החליט להרחיב את אופקיו ולהיות מלומד יותר, למשל, באופן טבעי יתעוררו בו שאלות, ספקות ולבטים על דברים שהכיר טרם למד, והוא עלול להיות נבוך ולרחוק מן הטוב והקודש. אם יראתו תהיה מצומצמת – הוא יחשוש מן החטא ויחדל ללמוד. אך אם יראתו תהיה כוללת, הוא יבין כמה יקר הוא הלימוד וכמה הוא תורם להתעלותו, ואזי גם אם חטא בגללו – ימצא כיצד ניתן לגלות את הטוב הגנוז גם בחטא. וְלֹא יִירָא כְּלָל מכישלונות במציאות החדשה, שכן יראה כזו נובעת מתפיסה פרטית ומצומצמת, שאינה מתייחסת לתשובת האדם. אלא עליו לגבש יראה כוללת, עליונה, וכך יִרְאָה, קְדֻשָּׁה וּתְשׁוּבָה יִקַּח מִכָּל דָּבָר. בתפיסה כוללת אדם רואה בכל פרט את היראה שראוי לו שירגיש לגביו, הזהירות ותחושות הכבוד הנכונות, שכן בכל דבר יש קדושה וחשיבות, גם בכישלונות. על ידי יראה, קדושה ותשובה שיחפש בכל המצבים שהוא נמצא בהם, אדם יכול לעבד את כישלונותיו, להבין את עצמו יותר לעומק ובאופן נרחב, וכך להצמיח טובה וברכה גם ממצבים שליליים. לשם כך יראת ה' צריכה להיות כוללת, מתוך תפיסה רחבה של המציאות – ואף שיש בכך סכנה של נפילה בחטאים שונים, בגלל השתנות הנפש שבתשובה. על ידי יראה כזו של תפיסה כללית, אדם מעמיק בנפשו ובמציאות, מבין יותר ומיטיב יותר לעולם. כך גם הכישלון מצטרף אל הטוב, וזדונות נעשים לזכויות (עי' יומא פו, ב).

פסקה זו נכונה הן ביחס לאדם הפרטי והן ביחס לתנועות אנושיות כלליות. בתקופות שונות בתולדות האנושות, אנשי דת רבים שלחלקם היו גם כוונות טובות, הזהירו מפני התפתחות יתר, רכישת השכלה ופיתוח המדע, שכן התפתחות כזו עלולה לגרום לאדם לבעוט במוסדות הישנים והטובים. חששות אלה היו מוצדקים, ואכן, בתקופת ההשכלה רבים עזבו את הדתות השונות. אך הניסיון לעצור את ההתפתחות האנושית בגלל סיבה זו אינו נכון מבחינה מהותית, וגם נכשל בפועל. מוסד חברתי, הגות או דת שאינם מסוגלים להתפתח ולהתעמק, לא יכולים לצפות שידבקו בהם – בניגוד לנטיית ההתפתחות האנושית הטבעית והמבורכת. מובן שעל האדם שמתפתח ונעשה משכיל, נאור, רגיש ומוסרי יותר, מוטלת אחריות רבה; עליו להיזהר שלא לזלזל במוסדות הישנים, אלא לנסות ולהבין את התוכן המהותי שעומד בבסיסם, את הטוב שיש מעבר לכל הביטויים החיצוניים שאינם תואמים להתפתחותו. לברור את הראוי ממה שבאמת כבר אבד עליו הכלח, ולא להתמלא גאווה ובמחי יד לשלול הכל, במחשבה ילדותית שהוא מפותח וחכם יותר. אחד המשפטים המפורסמים מתוך המנון המהפכנים הסוציאליסטיים, 'האינטרנציונל', הוא: "עולם ישן עדי היסוד נחרימה". אך אם העולם הישן מקולקל יש לתקנו, לא להחרימו. להעמיק בו, לשנות, אך לא להחריב ולזלזל. בעידן הנאורות סלדו מתקופת ימי הביניים, זלזלו בה וכינו אותה "תקופת החושך"; ואילו כיום יש מחוקרי תקופה זו שמכנים אותה "תור האמונה" מתוך הערכה של הדברים הטובים שגם יצרו בה הדתות השונות. כאשר מתבגרים מבינים שאין להחרים, אלא להרים, לראות את הטוב שגנוז גם בתוך קליפות ועיוותים. זו אחריות רבה שמוטלת על החברה ועל היחיד, ואם לוקחים אחריות זו ועושים עבודה מעמיקה של בירור זוכים לתשובה נעלה, שכוללת בה את כל תחומי החיים – תשובה מאהבה.

[68] כאשר שורש הבעיה הוא חוסר הכנה נפשית מספקת, כפי שהתבאר בפסקה הקודמת – יכול להיות שהפיתרון הוא באמת לשוב לסדרי החיים הקודמים ולהתעלות אט־אט, באופן הדרגתי ובטוח, כמבואר שם.

[69] שבת קלז, א: "מי שהיו לו שני תינוקות […] אחד למול בערב שבת ואחד למול בשבת, ושכח ומל את של ערב שבת בשבת – רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר", והלכה כרבי יהושע. וברש"י שם: "דסבירא ליה, טעה בדבר מצוה ועשה מצוה – פטור".

אולי יעניין אותך

חיפוש בטורי רביבים

דילוג לתוכן