ביאורי אורות

מאת הרב זאב סולטנוביץ'

יד – נְתִיבוֹת תְּשׁוּבָה פְּרָטִיּוֹת, פסקה כ.

מקובל כיום בעולם הרפואה שמצב הנפש משפיע על בריאות הגוף. זוהי התפיסה הפסיכוסומטית, לפיה יש קשר בין הגוף והנפש. כאן הרב קוק עוסק בתפיסה זו מבחינה מוסרית, מן הצד השני: המוטיבציה של האדם ושאיפותיו, או גם הצידוקים שהוא מוצא לעצמו כאשר הוא נוהג באופן שאינו נאות, מושפעים מבריאות גופו.

פעמים רבות אדם מבין עניין מוסרי מסוים, מכיר בכך שעליו להתנהל באופן שונה מהרגליו, אך אינו משתנה בפועל בגלל רִפְיוֹן הָרָצוֹן. הדבר אינו מספיק רצוי בעיניו, ולכן הוא אינו מצליח לאסוף את כוחותיו ולממש את השינוי שהוא מבין שעליו לעשות. כך רפיון רצון גּוֹרֵם כַּמָּה מִכְשׁוֹלִים בהתפתחות העולם והאדם. אילו היה הרצון יותר חזק היו יכולים להתפתח הרבה יותר. אחת הסיבות המרכזיות לרפיון הרצון היא חֶסְרוֹן הַכֹּחַ הַגּוּפָנִי. כשהאדם חלש, במקרים רבים הוא פשוט לא מסוגל לבחור בטוב, ולרוב, מה שאי אפשר – גם לא רוצים. אַף שֶׁגַּם הוּא אָחוּז בְּכַמָּה גּוֹרְמִים מוּסָרִיִּים. באופן מוטעה, לעיתים חולשה נתפסת כחופפת לעדינות, ואילו כוח גופני מיתרגם לגסות ובוטות. לכן נדמה לאדם שעל מנת להיות מוסרי הוא צריך שגופו יהיה חלש. זה לא נכון כמובן, ישנם אנשים שנוהגים בעדינות בעל כורחם, בגלל חולשה גופנית, אף שהם גסים ובוטים באופיים. אך בגלל התפיסה המוטעית של העדינות, ישנם שגורמים לעצמם באופן מכוון להיות חלשים יותר, וממילא בכך הם מפחיתים גם את תאוותיהם ויצריהם ונעשים עדינים, לפחות כלפי חוץ. אלא שאז הם משלמים על זה ביוקר – אף הרצונות הטובים פחות יכולים לצאת אל הפועל, והאדם נעשה פחות ופחות מוסרי.

מִכָּל מָקוֹם בְּתִקּוּן הַתְּשׁוּבָה צְרִיכִים לְדַקְדֵּק עַל כָּל הַגּוֹרְמִים לְרִפְיוֹן הָרָצוֹן. על הגורמים הגופניים כמו גם על הגורמים הנפשיים, בניגוד למה שנדמה בטעות, שתשובה היא עניין נפשי בלבד. התשובה היא תהליך מורכב, ואין לוותר עבורה על חיזוק הגוף או הנפש. חז"ל אומרים שהאבות היו "מרכבה לשכינה" (בראשית רבה מז, ו); וכך צריך להיות גופו של כל אדם – הבסיס שעליו תתגלה הנוכחות האלוהית בעולם, על ידי מצוות ומעשים טובים. אם הסוסים יהיו חלושים וחולים, המרכבה אמנם תהיה פחות בסיכון לתאונות ותקלות, אך היא גם תתקדם לאט ובכבדות ולא תוכל לבצע כראוי משימות שונות. לכן הסוסים צריכים להיות בריאים וחזקים והרַכָּב צריך להיות מיומן ופיקח, לדעת כיצד להשתלט עליהם כך שהמרכבה תתקדם במהירות ובביטחון, ללא סיכונים ותאונות. אדם צריך להיות חזק ובריא כדי לממש את מגמתו האלוהית בעולם, ויחד עם זאת להיות שליט על עצמו, כדי שכוחו ינותב להטבה ואורה, ולא יגרום לו להיכשל ולחטוא. וּלְהִשְׁתַּדֵּל בְּתִקּוּן כְּלָלִי, שכולל בו את הגוף והנפש גם יחד, בֵּין בְּיַחַשׂ הַמּוּסָר וְהַטֹּהַר הָרוּחָנִי, כלומר – התבונה, ההכרה מהו המוסר והטוב, במה יש לדבוק וממה יש לרחוק, בֵּין בְּיַחַשׂ הַגּוּף וְחִזּוּק כֹּחוֹתָיו, שצריכים לשמש כ"מרכבה לשכינה" ולהיות נכונים ומסוגלים לכל משימה שיפקדו עליהם הרצון והתבונה. כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הָאֹמֶץ הַנַּפְשִׁי – כוח הרצון, שמבוסס על ביטחון עצמי וכוח גופני, מָצוּי בְּיֶתֶר תִּקּוּן וְשִׁכְלוּל בְּסִיסִי. שכלול הבסיס, הגוף, יחזק את כוח הרצון כך שהאדם יוכל להמשיך בתהליך ההתעלות הראוי לו. הכל צריך לבוא לידי תשובה ותיקון. שינוי של אורחות חיים או מדות ודעות מצריך רצון, תבונה, ביטחון וכוח, ועל כן התשובה מורכבת מתיקון כל אותם חלקים באדם.

דברים אלה הם חידוש ביחס להדרכות מוסריות שונות אודות התשובה שניתנו במסורת ישראל דורות רבים. הדגשת חשיבותו של הגוף וחיזוקו, אינה עולה בקנה אחד עם התפיסות המוסריות של הדורות הקודמים, שהתאפיינו דווקא בחשיבות צמצום הגוף והחלשתו. דבריו הידועים של רבנו בחיי[70] הם דוגמא מוכרת לכך: "כל מה שהוסיף העולם בנין הוסיף השכל חורבן" (חובות הלבבות, שער הפרישות פ"ב). דרך זו של העצמת הנפש על ידי חורבן הגוף, הוצגה בתפיסות שונות כדרך היחידה כמעט לטהר את האדם ולהשיבו בתשובה. אמנם, לעיתים זהו שלב חשוב והכרחי בתשובה, לכן הרב קוק אינו סותר באופן מוחלט את דברי קודמיו בעניין התשובה. ודאי האדם צריך לדעת שהוא יכול להתגבר על נטיותיו הגופניות; אך לאחר שהוא בטוח בכך, עליו לשקם את הגוף ולתת לו את מקומו החשוב. אנו מצווים להתענות ביום הכיפורים, ומי שמתעלם מאיסור זה חוטא בחטא חמור. אך לאחר העינוי, מיד בצאת הצום כאשר האדם נוכח לדעת שהוא מסוגל להתגבר על התאוות הגופניות, הוא מתכונן לחג הסוכות, בו הוא מצוּוה דווקא לשמוח ולהעניק לגוף את תענוגיו (עי' לעיל פרק ט פסקאות ז; י). אין עניין להמשיך לצום לאחר יום הכיפורים. אלו שני שלבים חיוניים בתהליך התשובה, אלא שבגלות ההדגשה העיקרית הייתה על השלב הראשון, של סתירת המצב המקולקל והפרישות מתענוגות הגוף כתיקון להשתעבדות אליהם; ובמפנה התקופות, כאשר שבים לציון לקראת בניין מחודש של הממלכה והמקדש, הדגש ניתן בעיקר על השלב השני, של חיזוק הגוף ונתינת המקום הראוי גם לתענוגיו. יש לדעת לבנות עולם חדש טוב, ואין להסתפק בסתירת העולם הישן והשלילי. הרב קוק, שחי בתחילת הופעתה של מציאות זו ומעמיק לראות את תהליכי המציאות והגורמים אליהם, רואה מתוך המפנה ההיסטורי גם את המפנה המוסרי והחינוכי שצריך להיות ביחס לאדם היחיד וביחס לעם ככלל.

[70] רבי בחיי בן יוסף אִבְּן פַּקוּדָה, בערך ד'תת"י-ד'תת"פ (1050-1120), ספרד. דיין ופילוסוף יהודי, מחבר ספר 'חובות הלבבות'.

אולי יעניין אותך

חיפוש בטורי רביבים

דילוג לתוכן