ביאורי אורות

מאת הרב זאב סולטנוביץ'
כריכת הספר אורות התשובה


יח. בְּכָל דַּרְגָּה וּבְכָל הַשָּׂגַת עוֹלָם יֵשׁ בָּהּ אוֹצָר שֶׁל קְדֻשָּׁה, וּכְשֶׁאָדָם דּוֹלֵג וְעָף בִּמְהִירוּת גְּדוֹלָה יוֹתֵר מִמַּדְרֵגָתוֹ אָז מִתְרוֹקֵן הוּא מֵהַתֹּכֶן הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הַדְּרָגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת, שֶׁהֵן הָרְאוּיוֹת לוֹ, וְלַמַּדְרֵגוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְדַּבֵּק מִפְּנֵי שֶׁהֵן יוֹתֵר מִדַּי רוּחָנִיּוֹת בַּעֲדוֹ. עַל כֵּן הוּא צָרִיךְ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה בְּשִׁבְרוֹן לֵב וּבְשִׂמְחָה אֶל הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁעָזַב, וּמִכָּל מָקוֹם לֹא יִשְׁכַּח אֶת הָרֹשֶׁם שֶׁל הַמַּדְרֵגוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת, שֶׁכֵּיוָן שֶׁעָלָה לֹא יֵרֵד, וְאָז יִתְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה.

יד – נְתִיבוֹת תְּשׁוּבָה פְּרָטִיּוֹת, פסקה יח


יח. בְּכָל דַּרְגָּה וּבְכָל הַשָּׂגַת עוֹלָם יֵשׁ בָּהּ אוֹצָר שֶׁל קְדֻשָּׁה, וּכְשֶׁאָדָם דּוֹלֵג וְעָף בִּמְהִירוּת גְּדוֹלָה יוֹתֵר מִמַּדְרֵגָתוֹ אָז מִתְרוֹקֵן הוּא מֵהַתֹּכֶן הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הַדְּרָגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת, שֶׁהֵן הָרְאוּיוֹת לוֹ, וְלַמַּדְרֵגוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְדַּבֵּק מִפְּנֵי שֶׁהֵן יוֹתֵר מִדַּי רוּחָנִיּוֹת בַּעֲדוֹ. עַל כֵּן הוּא צָרִיךְ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה בְּשִׁבְרוֹן לֵב וּבְשִׂמְחָה אֶל הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁעָזַב, וּמִכָּל מָקוֹם לֹא יִשְׁכַּח אֶת הָרֹשֶׁם שֶׁל הַמַּדְרֵגוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת, שֶׁכֵּיוָן שֶׁעָלָה לֹא יֵרֵד, וְאָז יִתְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה.

בדברים אלה מתייחס הרב קוק למצב נפשי מסובך – חוסר התאמה בין הרצון והיכולת. תופעה זו מתרחשת פעמים רבות בעיקר אצל צעירים מלאי התלהבות להתעלות, לתקן ולהתקדש, אך חסרי ניסיון ויכולת מספיקה, שיתאימו לרצון העז. עוד לא הוכנה בנפשם תשתית יציבה ורחבה מספיק, של הבנה, ידע ומיומנות, על מנת שתהיה אפשרות להחיל באופן נאות את הרצון העז על המציאות המוגבלת.

כאשר אדם רוצה להגיע להישג שנראה חשוב מאוד בעיניו, אך כוחות גופו ונפשו עוד אינם מספיקים על מנת שיוכל להכיל את ההישג הנשגב ולעמוד באותה דרגה רוחנית שהוא כוסף אליה – אָז מִתְרוֹקֵן הוּא מֵהַתֹּכֶן הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הַדְּרָגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת, שֶׁהֵן הָרְאוּיוֹת לוֹ, שאותן הוא יכול להכיל ובהן להישאר, מבלי לקרוס מרוב מתח רוחני. אולם, לַמַּדְרֵגוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְדַּבֵּק מִפְּנֵי שֶׁהֵן יוֹתֵר מִדַּי רוּחָנִיּוֹת בַּעֲדוֹ. והוא מוצא את עצמו מרוקן, מאוכזב מעצמו ומאותה מעלה רוחנית נשגבה, עד שבמקרים מסוימים הוא מיואש מן התשובה בכלל. קרע כואב נוצר בתוכו, והוא עלול ליפול משום כך למדרגה שפלה הרבה יותר מן המדרגה הרוחנית שאליה הגיע לפני שהחל לכסוף למדרגה הרוחנית הנשגבה. כך יתברר שדווקא הכיסופים אל המדרגה העליונה היו לו למוקש – הפיתוי להיות צדיק עליון מיד, בדילוג מעל כל השלבים שבדרך, גרם לו לירידה לדיוטא תחתונה.

עַל כֵּן הוּא צָרִיךְ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה בְּשִׁבְרוֹן לֵב. עליו להיות כן עם עצמו, להודות בכך שהוא עדיין אינו ראוי לאותה מדרגה עליונה למרות הכיסופים הגדולים אליה, למרות הצער הגדול ושברון הלב שבדבר. אך מתוך הקושי שבמודעות זו, יש לשוב בתשובה בְּשִׂמְחָה אֶל הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁעָזַב. להתחיל מן המדרגות הנמוכות יותר, הלימוד הפשוט והמעמד הרוחני והמוסרי הקרוב אליו, שבו יוכל להתעלות בהתאם ליכולותיו, וכך יזכה בשמחה ובנחת שירפאו את שברון הלב של ההכרה בפער שבינו לבין המעלה הנכספת. וּמִכָּל מָקוֹם לֹא יִשְׁכַּח אֶת הָרֹשֶׁם שֶׁל הַמַּדְרֵגוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת. אף שהן לא התאימו לו, שכן אותם רגעים של הרחבת הלב, של תחושת עליונוּת רוחנית – משפיעים עליו לטובה גם כאשר אינו מתיימר לחשוב שזהו מעמדו הרוחני המתאים לו. בתשובה זו האדם אינו מתחרט על עצם הרצון להתעלות למדרגות העליונות שלא התאימו לו, אלא רק על הפזיזות והביטחון המופרז שהיו לו. זהו חטא נעורים שיש לתקן, אך שורשו נעלה ויקר, שֶׁכֵּיוָן שֶׁעָלָה לֹא יֵרֵד, כדברי חז"ל על קורבנות שעלו בטעות למזבח, שאף שאין מדובר בקורבן הנכון או בזמן הנכון – במקרים מסוימים הם מוקרבים למרות הטעות (עי' משנה זבחים ט, א). כאשר מגיעים למדרגה רוחנית עליונה, הגם שמגיעים אליה בעיתוי לא נכון, אין ממנה ירידה גמורה. ואף שמבחינה חיצונית האדם לכאורה נסוג וכבר אינו נוהג בהנהגות של המדרגה העליונה ואינו מצפה להגיע אליה מיד – זוהי לא ירידה, אלא התעלות מסוג שונה. גם זו תשובה והתעלות, שכן דווקא כעת ההתעלות יותר בטוחה ואמיתית, כאשר האדם מכיר בכך שעליו לעבור עוד כברת דרך ארוכה שמחייבת בניין נכון. כעת הוא יתפתח ויעשיר את נפשו ורוחו, כך שיהיו לו יסודות איתנים שעליהם יוכל להתבסס ולהתייצב במדרגה הרוחנית העליונה. וְאָז יִתְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה. למרות שברון הלב והקושי שבהתוודעות לריחוקו מן המדרגה הנכספת, הרושם שנשאר בו מרגעי הרוממוּת של המדרגה העליונה מסמן לו את הדרך, ומעתה הוא יכול להתעלות באופן נכון עד שאולי יגיע למדרגה הנכספת כך שיוכל להתייצב עליה, או שיתעלה אף מעבר לה.

כאשר רוצים לממש רעיון שישנה לטובה את סדרי המציאות מעיקרם, בדרך כלל מוטב שלא לעשות זאת בהפיכה פתאומית, אלא ליישם אותו במציאות באופן מדורג ובנייה תהליכית. אמנם, יישום ארוך ואיטי קשה מאוד לביצוע, וגם הוא עלול לגרום לבעיות ומכשולים רבים; אך בהיבט הכללי של הדבר, ההיסטוריה לימדה שהדרך הארוכה היא בסופו של דבר הקצרה יותר, שכן היא הבטוחה והטובה יותר. מהפכות גדולות שהתרחשו באופן מהיר ואלים – גרמו לצרות איומות בפועל. קל להחריב עולם ישן, קשה הרבה יותר לבנות עולם חדש באופן נכון ואמיתי, גם כאשר הרעיון שבבסיסו נהדר. גדולתו של רעיון גדול היא בכך שהוא כולל רעיונות וערכים רבים נוספים, שאינו מחריב הכל עבור מימושו, אלא נותן לכל רעיון מקום וצמיחה משלו. רעיון שמדגיש רק פן מסוים אחד, איננו טוב. לכן על פי רוב, ראוי לאדם להיות רבולוציונר בתפיסתו ואבולוציונר במעשיו, כלומר – להיות מהפכן רק מבחינה רעיונית; ואילו מן הבחינה המעשית עדיף שיהיה התפתחותי, שיכיר במגבלות המציאות ויפעל במסגרתן באופן מדוד וזהיר, מתוך שאיפה תמידית לתיקון והטבה, ויישום נכון בפועל.

אולי יעניין אותך

חיפוש בטורי רביבים

דילוג לתוכן