פסקה זו ממשיכה את העיקרון שהתבאר בפסקה הקודמת: על אף שתשובה הנעשית באופן הדרגתי נראית יציבה ובטוחה יותר, עַל פִּי רֹב צְרִיכִים לְדַלֵּג כַּמָּה מַדְרֵגוֹת, כְּדֵי לָשׁוּב אֶל הַמָּקוֹם שֶׁעָמְדוּ עָלָיו לִפְנֵי הַנְּפִילָה, ומיד להגיע אל המחשבות, המדות והמעשים המשמעותיים יותר. גם אם בְּיֹשֶׁר הַמַּעֲשִׂים לְכַתְּחִלָּה, כלומר – בחינוך הרגיל למידות טובות ומעשים מתוקנים, מדקדקים להתקדם דווקא באופן הדרגתי ומדוד, בהתאם ליכולות האדם וכישוריו – לאחר שהוא נופל בחטא ומחליט לשוב בתשובה, הוא כבר אדם שונה. הוא יותר בוגר ובשל, ולמרות שבאופן רוחני או אפילו מעשי הוא התרחק ונסוג, הוא יכול לדלג על מדרגות על מנת להיות שוב במקום בו היה קודם החטא. בעל תשובה כבר היה במקום המרומם, הוא מכיר את המציאות הטובה ומשום כך קשה לו מאוד לחיות עם כתמי החטא וקטנוניות המידות הרעות. זהותו הרוחנית והמוסרית הגבוהה חסרה לו, ועל מנת לשוב ולשקף אותה באופן ראוי במציאות הוא מוכן לוותר על הרבה מאוד, גם אם הדבר מצריך מאמץ ואף סיכון.
מכיוון שלכל מקום, לכל זמן ולכל נפש, יש מאפיינים ייחודיים שזוקקים יחס שונה, הרב קוק אינו קובע כאן גדרים חדים ואבסולוטיים, אלא רק מדריך באמירה כללית, גמישה: אֵין לְדַקְדֵּק בַּתְּשׁוּבָה עַל הַהַדְרָגָה, ולומר שרק על ידי הדרגה אפשר לשוב בתשובה כראוי. אדם צריך לבחון היטב את עצמו, את מדרגתו הנוכחית ואת המדרגה הקודמת, ולהחליט מה ראוי לו לעשות. לעיתים אכן עדיף שיתקדם שוב באופן מדוד ותהליכִי, ולעיתים, כפי שמדריך כאן הרב קוק – עליו לקפוץ חזרה אל המים, לגלות את נשמתו הגבוהה ולשוב מיד למדרגתו המקורית, העליונה.
