יד – נְתִיבוֹת תְּשׁוּבָה פְּרָטִיּוֹת, פסקה יז.

בפסקה זו דן הרב קוק בטיפוסים שונים, על מנת להבחין בין שני אופנים של תשובה. על פי רוב, אדם שיורד ממדרגתו הרוחנית והמוסרית, צריך לשוב לדרך היָשָר על פי האופן בו הגיע למדרגתו קודם החטא. כשם שהתעלותו למדרגתו הרוחנית הייתה בהתאם לאופיו הייחודי – כך צריכה להיראות גם תשובתו לאותה מדרגה לאחר החטא.

יֵשׁ שְׁנֵי אֳפָנִים שֶׁל גְּדֻלַּת מַדְרֵגָה. הָאֹפֶן הָאֶחָד מִצַּד הַמַּעֲשִׂים וְהַתַּלְמוּד, וְהָאֹפֶן הַשֵּׁנִי מִצַּד הַכִּשְׁרוֹן וְהַתּוֹלָדָה, בְּשֹׁרֶשׁ הַיְצִירָה. יש אנשים בעלי מדרגה רוחנית עליונה, שזכו בה על ידי עמל רב בזמן ממושך, ויש שזכו למדרגתם הרוחנית העליונה באופן יותר ספונטני, מתוך מעין כישרון רוחני מולד, הקיים בהם באופן טבעי. בדומה לכך, יכול להיות אדם שנולד ללא כל חוש מוזיקלי, אך מכיוון שהוריו היו אנשים אמידים ושוחרי תרבות, הם לקחו אותו לקונצרטים לעיתים קרובות ושכרו עבורו מורה פרטי לנגינה. על כן התחום המוזיקלי יהיה לחלק משמעותי בחייו, הוא יחוש כלפיו זיקה אישית גם בבגרותו ואולי אפילו יוכל להגיע להישגים מסוימים בתחום. כל זאת למרות חוסר כשרונו הטבעי, בזכות הַמַּעֲשִׂים וְהַתַּלְמוּד, ההרגלים וההשקעה החינוכית שזכה לה. מנגד, יכול להיות אדם שנולד בסביבה ענייה, בה הוא התחנך שעליו לעמול לפרנסתו בדרכים מסוימות בלבד, כך שכמעט ולא שמע מוזיקה או לא ראה כלי נגינה עד לבגרותו; אולם יש לו חוש מוזיקלי מולד יוצא מן הכלל, כך שאם יחליט בשלב מסוים שהוא רוצה ללמוד מוזיקה, יגיע בנקל להישגים גדולים, מִצַּד הַכִּשְׁרוֹן וְהַתּוֹלָדָה, בְּשֹׁרֶשׁ הַיְצִירָה. אישיותו וכשרונו הטבעי הגדול. כך הדבר גם במעלות רוחניות: יכול להיות אדם שגדל בין תלמידי חכמים, בסביבה טובה שבה רגילים הכל במעשים טובים ונימוסים ראויים, ועל כן מן הסתם ינהג גם הוא כפי המקובל באותה סביבה. בפועל הוא נמצא במדרגה רוחנית טובה מצד מעשיו ואף מצד שאיפותיו, גם אם מצד אישיותו העצמית הוא אינו איש נעלה באופן מיוחד. ויכול להיות אדם שגדל במשפחה ובחוג חברתי שאין בהם נימוסים ראויים ואידאלים גדולים באופן בולט – אך מצד אישיותו וכשרונו הוא שואף לגדולות ומשתוקק להיטיב עם העולם, נשמתו גבוהה והוא הגיע למדרגה רוחנית גבוהה בזכותה.

מִי שֶׁיְּסוֹד גְּדֻלַּת מַדְרֵגָתוֹ בָּא מִצַּד הַתַּלְמוּד וְהַמַּעֲשִׂים – כְּשֶׁיּוֹרֵד מִמַּדְרֵגָתוֹ וְצָרִיךְ לַעֲלוֹת, צָרִיךְ הוּא לֶאֱחֹז בְּמִדּוֹת קְטַנּוֹת וְלָשׁוּב בְּהַדְרָגָה. עליו לשחזר את העבר בו התעלה וזכה במדרגתו הגבוהה על ידי יגיעה ובמאמצים רבים, בדרך הדרגתית של כיבוש מדרגות בזו אחר זו. זו הדרך שהוא מכיר ושעל ידה הצליח לעלות למדרגתו הרוחנית הנעלה, ולכן דווקא בה יוכל לשוב ולתקן את חטאו. אם ינסה לפעול בדרך מהירה, תוך דילוג על השלבים שבדרך המדודה, הוא עלול להישבר שוב וליפול עוד יותר עמוק, שכן אישיותו לא תעמוד במעמסה הרוחנית. כשם שאדם שהיה בריא מפני שהתאמן כראוי ואכל מזון בריא באופן נכון, לאחר שנעשה חולה עליו לשוב להרגליו הטובים באופן הדרגתי, מן הקל אל הכבד; אחרת, הוא עלול רק להזיק לעצמו.

אֲבָל מִי שֶׁיְּסוֹד גְּדֻלָּתוֹ הוּא מִצַּד כִּשְׁרוֹנוֹ בְּעִקָּר תּוֹלַדְתּוֹ מִגְּדֻלַּת נִשְׁמָתוֹ – גַּם כְּשֶׁיּוֹרֵד מִמַּעֲלָתוֹ, מִצַּד מְנִיעוֹת פְּנִימִיּוֹת אוֹ חִיצוֹנִיּוֹת, צָרִיךְ הוּא לָשׁוּב בִּגְדֻלָּה וְחִפָּזוֹן, בִּדְלִיגָה כְּעַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים, מִבְּלִי לְהִתְחַשֵּׁב עִם הַדְּרָגוֹת. עליו לשוב מיד אל גדולת מדרגתו המקורית, משום שזהו הדבר שנשמתו דורשת ממנו. התעלות הדרגתית, במידות קטנות, אף שנדמה כי על פי רוב היא נכונה וטובה יותר – מעצימה אצל אותו אדם את הסבל הרוחני שגרם החטא. לא זו בלבד שנפל, אם יחליט לשוב בתשובה בהדרגה ולא יאפשר לעצמו לבטא את כשרונו הרוחני, יצער את עצמו וכך יקשה על עצמו את תיקון החטא. עליו לדעת שמצד נשמתו הוא יכול להגיע אל מדרגתו הנעלה באופן מיידי, שכן גדוּלה זו היא עצמית עבורו, נמצאת בתוכו תמיד גם כשאין לה כל ביטוי חיצוני. קיימת בו תחושה פנימית בכל מציאות בה הוא נמצא, שהוא שייך למדרגה הגבוהה. לכן ההתעלות חזרה אליה צריכה להיות דווקא בבת אחת, בִּדְלִיגָה כְּעַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים. מסופר על המדען הגדול אלברט איינשטיין,^[66] שבילדותו הוא לא היה תלמיד טוב. בבית הספר התיכון הסתכסך עם מוריו, שביקשו ממנו לעבוד לפי הספר, בעוד איינשטיין עצמו התעניין בדברים אחרים לגמרי. ציוניו, משום כך, לא היו מזהירים. הדבר חזר על עצמו גם בלימודיו באוניברסיטה. לכן אף שסיים את עבודת הדוקטורט על פי הדרישות שהציבה האוניברסיטה, הוא לא קיבל משרת חוקר או מרצה, ולפרנסתו שימש כפקיד במשרד הפטנטים. בהיותו פקיד זוטר הגה את תורת היחסות. לא במסגרת של אוניברסיטה או מכון מחקר, בהם הוא נדרש לעמוד ברשימת דרישות שמכתיבים עבורו, בהדרגה וסדרים מסוימים, אלא בִּדְלִיגָה כְּעַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים, מִבְּלִי לְהִתְחַשֵּׁב עִם הַדְּרָגוֹת. את מאמרו על תורת היחסות ניסה איינשטיין לפרסם בכתב־עת מכובד, כאשר עוד היה צעיר אלמוני. מערכת כתב העת לא הייתה מוכנה לקבל את המאמר, אז איינשטיין שלחו לכתב־עת פחוּת בערכו, בו כנראה ממילא לא התפרסמו מאמרים חשובים מאוד, והמאמר פורסם. בדרכים שונות המאמר הגיע לידיהם של אנשי מדע שידעו להכיר במעלתו למרות אלמוניות מחבר המאמר, ותוך זמן מה התפרסם איינשטיין לגאון האנושות. ניתן ללמוד מדוגמא זו לכל התחומים: אי אפשר לדרוש מאדם בעל כישרון שיסתפק בסדרים המוכּרים, בהדרגה מצומצמת שמתאימה לאנשים רגילים, אלא עליו לפעול בגדלות ובהתאם לכשרונו. רק כך יוכל לממש את יכולותיו הייחודיות.

וּמִכָּל מָקוֹם מִצְטָרֶפֶת לָזֶה גַּם כֵּן תְּשׁוּבָה בְּמִדּוֹת שֶׁל קַטְנוּת וְדִקְדּוּקִים פְּרָטִיִּים הַשַּׁיָּכִים לָהֶן. גם השב בתשובה בדליגה המתאימה לאופיו הפנימי, צריך לתת מקום לתוספת הדרגתית של דקדוקים ופרטי מנהגים, שכן הם מסייעים לכישרונו הגדול להתגלות, אֶלָּא שֶׁהֵן אֵינָן עִקַּר מְלֶאכֶת תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁל מִי שֶׁשָּׁרְשׁוֹ גָּדוֹל וְנִשְׂגָּב, אֶלָּא כְּעֵרֶךְ שֶׁל סְנִיפִים הַמִּצְטָרְפִין, כְּתַבְלִין הַמְמַתְּקִין וְעוֹזְרִים וּמְסַיְּעִים לַיְסוֹד הָעִקָּרִי, הִיא הַתְּשׁוּבָה הָרָמָה הַגְּדוֹלָה. שאליה הוא שואף וצריך לשאוף, מבלי להעמיק יותר מדי במדרגות שבדרך, אלא רק כעזרים וסייגים הטפלים לעיקר ההתעלות. יש הבדל בין מצווה למנהג, בין הלכה פסוקה לחומרא של סייג שמעטים נוהגים בה – יש להכיר בהבדלים שבין הדברים ולתת לכל אחד את היחס הראוי לו, כאשר עבור אותו אדם שכישרון רוחני נטוע ביסודו, ההתבוננות במנהגים ובסייגים צריכה להיות מצומצמת יותר; וכך גם בהיבטים אחרים של התשובה.

הבחנה זו בין שני טיפוסים של אנשים, המצריכה גם תשובה מסוג שונה, קיימת בדברי הרב קוק גם כהבחנה בין דורות שונים. במאמרו 'הדור',[67] מבחין הרב קוק בין דורות בהם יש שפל מוסרי וקלקול במידות – שעבורם דרושה תשובה של תהליך הדרגתי, לבין דורות אחרים שיש בהם דווקא גדוּלה נפשית – שצריכים דווקא חינוך למעשים גדולים ותיקון כולל. אם יתבעו מהאנשים בדורות אלו לעשות תשובה קטנה של תיקונים פרטיים, כפי שמתאים לדורות אחרים, הם ידחו זאת, משום שהקטנוּת גורמת להם סבל. יש להם שאיפות גדולות לחידוש מהותי של כל פני המציאות, ולכן עיסוק במושגים פרטיים וקטנים יותר, רק יגרמו להגברת הכעס והניכור, וירחיקו מהם את התשובה. על כן בדורות אלה יש לעסוק דווקא בתכנים מרוממים, במהפכנות הגדולה שאליה מביאות השאיפות הכבירות לתיקון עולם, לברר אותן לעומקן ולמצוא את האפשרויות להופיע אותן באופן נכון ומתאים – וכך ניתן יהיה למצוא מענה ראוי לחוטאים שבדורות גדולים כאלה, כך ששאיפותיהם וכשרונם הגדול יביאו באמת לתיקון עולם.