יד – נְתִיבוֹת תְּשׁוּבָה פְּרָטִיּוֹת, פסקה יד.

בדברים אלה יש איזון מסוים והשלמה לפסקה הקודמת. לכן נדמה שאף על פי שבמקורן הפסקאות לא נכתבו בסדר הזה, לא בכדִי הרצי"ה קוק סידר פסקאות אלה זו אחר זו כאשר ערך את הספר. בפסקה הקודמת מבאר הרב קוק את חשיבות ההשתדלות המעשית, שמעלתה שווה לדברי תורה; ואילו בפסקה זו מתוארת חשיבותו של עצם הרצון בתשובה, גם כאשר נראה שלא ניתן לנקוט בצעדים מעשיים על מנת לממש אותו בפועל.

כאשר אדם נמצא בתוך תהליך של תשובה, ועוד לא הצליח לתקן את חטאיו באופן מעשי, ישנם פרקי ביניים בהם הוא תוהה מה ערכו ומצבו הרוחני. אם הוא נוכח לדעת שלמרות שיש לו רצון עז לתקן – התיקון רחוק מהישג ידו, בגלל שאין לו את היכולת המעשית עבור זאת, כגון בִּדְבָרִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְתַקֵּן אוֹתָם בְּמַחֲשָׁבָה כִּי אִם בְּמַעֲשֶׂה, כְּמוֹ בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ – מִכָּל מָקוֹם אֵין לְשַׁעֵר אֶת הַגֹּדֶל שֶׁיֵּשׁ בְּכָל הִרְהוּר שֶׁל תְּשׁוּבָה. לכן אל לו לאדם לזלזל בעצם הרצון בתשובה, המוטיבציה הנפשית חיונית גם כשאין לה כל ביטוי מעשי אפשרי. אפילו להרהור קל של התעוררות לתשובה יש ערך רב. אֵין לְשַׁעֵר את ערכו של אותו הרהור קל, שכן לעומת המעשה החומרי, הרהור מופשט קרוב הרבה יותר למקור האלוהי, לאינסוף. לתיקון מעשי של חטא שבין אדם לחברו, יש גבולות ברורים ומוחשיים במציאות – הוא חל במקום מסוים, בזמן מסוים ורק בין האדם שפגע לאדם שנפגע; ואילו המחשבה מופשטת ויכולה להתעמק ולהתעצם ללא גבול. מתוך הרהורי תשובה, אדם תופס את המציאות בכללה באור יותר חיובי, וכך מחשבותיו הולכות ומאירות בפניו את העולם והוא נעשה יותר טוב ומיטיב.

ואֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא בָּא מִצַּד יִרְאָה פְּשׁוּטָה, יִרְאַת הָעֹנֶשׁ, כמו אדם שגנב ורוצה להשיב את הכסף ולשוב בתשובה מאימת המשטרה ועונשיה, או מאימת העונש בעולם הבא כפי שהוא מבין באופן חיצוני, רדוד ופשטני, מִפְּנֵי שֶׁכָּל מִדָּה קְטַנָּה שֶׁבַקְּטַנּוֹת גּוֹרֶמֶת לְעוֹרֵר בַּנֶּפֶשׁ וּבָעוֹלָם אֶת הַמִּדּוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת וְהַגְּדוֹלוֹת. באותו הרהור קל ופשטני נוצר תהליך של תשובה שלמה. גם המסע הארוך ביותר מתחיל בצעד קטן אחד. ללא אותו צעד, האדם לא יכול לזכות בכל הישגי המסע. וגם אם אותו צעד נעשה כמעט ללא מחשבה, רק מתוך אילוץ ואפילו בלי תקווה ממשית להגיע למרחקים הגדולים של המסע – הצעד הקטן הוא המִּפְנֶה שמעביר את האדם מפסיביות לאקטיביות, ומעמיד אותו בכיוון הנכון. קודם כל בַּנֶּפֶשׁ, כאשר רק האדם מודע לכך שהוא רוצה לשוב בתשובה, אך לאחר מכן הדברים מתקדמים ומתפשטים עד שהם מופיעים גם בָּעוֹלָם בכלל. יש קשר בין נפש היחיד והעולם, והשינוי הנפשי יכול לגרום בסופו של תהליך גם לשינוי עולמי, שכן האדם הוא חלק מן העולם, וכאשר הוא מתעלה, העולם כולו מתעלה אחריו כתגובת שרשרת, והַמִּדּוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת וְהַגְּדוֹלוֹת משפיעות בכלל ההוויה.

המפנה שמכוון את האדם לכיוון טוב, הוא הדבר החשוב. נטיות הנפש, המחשבות והרעיונות מתחילים לפעול בכיוון הנכון. ככל שנקודת המפנה תתעמק, כך השינוי הממשי יכול להתעמק. גם אם האדם התחיל מתוך יראת עונש, לאורך זמן הוא מעמיק יותר בהכרתו, בנפשו ובשאיפותיו, ומגיע ליראה עצמית יותר – ליראת חטא, לרצון להיות הגון וטוב משום שראוי לאדם להיות הגון וטוב, ולא משום שמי שאינו כך עתיד להיענש. ואם האדם עוד יותר מעמיק במחשבתו, הוא מגיע גם ליראת הרוממות ולתשובה מאהבה. אין ערְבוּת לאדם מתי יגיע לאותו שלב נעלה של תשובה מאהבה, אך בזכות הצעד הקטן בו החל בתהליך התשובה, יש לו סיכוי להגיע לשם. מה שאין כן אם יזלזל באותו צעד פחוּת וקל.

וְאוֹר קֹדֶשׁ מֵאוֹר פְּנֵי עֶלְיוֹן, גילוי הקודש מן המקור האלוהי, מוֹפִיעַ בְּכָל זִיו, הולך ומאיר למרחבים, כמו אלומה של אור הבוקעת מתוך זווית ומתפשטת למרחב. בַּהֲדַר אַהֲבָה וּבְנֹעַם ד', כפי שהבריאה בכללה הייתה מתוך אהבה, מגמה להיטיב ולהנעים, ולא בעקבות צורך או אינטרס. עַל יְדֵי כָּל מַחֲשָׁבָה הַנּוֹטָה לְטוֹבָה – מתוך המפנה שעושה אדם שמהרהר בתשובה. אצל בעל תשובה האור הופיע והאיר את חשכת החטא, ועל ידי תהליך התשובה הוא הולך ומאיר יותר ויותר שטחים אפלים בהוויה. כך כל אדם שפותח צוהר בנפשו על ידי התחלת תהליך של תשובה, מאפשר למגמת הבורא להתממש יותר. וַאֲפִלּוּ אִם יֵשׁ בָּהּ סִיגִים רַבִּים, והמחשבה מצומצמת ונחותה – כמו זו שבאה מתוך יראת העונש, כאשר האדם כלל לא מכוון לאותה מגמה נעלה של הטבת ההוויה כולה, אלא רק רוצה להציל את עורו בגלל ציור פשטני של המושג האלוהי שיש בהכרתו. אף על פי כן, כל הגודל של הארת המגמה האלוהית של הטבת העולם מקופל בתוך אותה מחשבה קלה. הַחֵן הַפְּנִימִי שֶׁלָּהּ, הַקֹּדֶשׁ הַיְסוֹדִי שֶׁבְּתוֹכָהּ – זֶהוּ שָׁוֶה כָּל עֹשֶׁר, וְכָל חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ בָּהּ (משלי ח, יא). בהערותיו על הספר, הרצי"ה קוק מוסיף ומסביר את דברי אביו: "וכמו שאפילו חפצי שמים לא ישוו במחשבה וחכמה של עסק־תורה".[64] לעניינים חומריים, נכסים או עיסוקים שונים, יש ערך מוגדר שניתן למנות ולהעריך. ואפילו אם הם 'חפצי שמים', מצוות או אף כלי המקדש – אלו דברים מוגדרים בגבולות ברורים ולכן יש להם ערך מוגדר. ואילו למחשבות קדושות של תשובה ותורה אין גבול. מחשבה טובה מולידה אחרת, ומעשירה את האדם בטוב ואור ללא גבול. לכן גם אם עדיין נבצר מן האדם לתקן בפועל והוא מתוסכל ומרגיש שאיבד כל תקווה לתיקון מעשי, עליו להיזהר שלא להדיר את עצמו ממחשבת התשובה, המועילה ומשנה אותו לטובה.