יש מקרים בהם התשובה מתעכבת בגלל סיבות חיצוניות, טכניות, ולא בגלל קושי נפשי או רוחני מסוים. לעיתים מדובר אפילו בחֻלְשָׁה גּוּפָנִית, כמו התמכרות לסם או למשקה חריף, שהאדם מבין עד כמה היא מזיקה לבריאותו הגופנית והנפשית, ליחסיו עם משפחתו וחבריו, לפרנסתו ולשאיפותיו הרוחניות והחומריות, ולמרות הכל – הוא לא מצליח להפסיק לצרוך את הסם המכלה את ממונו ומקצר את חייו, שכן אינו יכול לתפקד מבחינה גופנית ללא המנה. סיבה אחרת לעיכוב התשובה, יכולה להיות חֶסְרוֹן יְדִיעָה וְהִתְרַגְּלוּת בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם וְהַחַיִּים. כמו למשל, אדם שהגיע למקום חדש, רחוק מן המקום בו גדל, ואינו מכיר את המנהגים והנימוסים המקובלים באותו מקום – הוא עלול לפגוע ולהיפגע מכל שיחה קצרה עם עוברי אורח ברחוב. הוא אינו יודע כיצד לנהוג נכון, וגם אם כן – הוא אינו רגיל למנהגים הנכונים, ועליו להתרגל אליהם עד שיקיים אותם באופן טבעי. אלו הם שני גורמים חיצוניים לגמרי לתנועת הנפש, לרצון ולבחירה הפנימית של האדם.
כעת הרב קוק מחדש: וְאָז הֵם הֵם גּוּפֵי תּוֹרָה, וממילא האדם צריך לעסוק בהם כפי שיש מצווה לעסוק בתורה. מה שיאפשר לאדם לשוב בתשובה כראוי ולהיות טוב ומיטיב, הוא החיזוק הגופני או לימוד ההתנהגות המקובלת במקום אליו הגיע וההתרגלות אליה – על מנת שידע להתנהג כראוי ולא לפגוע או להיפגע. זה מה שמעכב אותו מהשלמתו, וממילא הדבר נעשה כחובה המוטלת עליו לא פחות משאר המצוות המוטלות עליו.
בדומה לכך, אדם צריך להועיל לחברה באופן המיטיבי ביותר, לעסוק במקצוע המתאים לשאיפותיו, נטיותיו ויכולותיו, שבו יוכל להוציא לפועל את כישרונותיו (עי' פניני הלכה ליקוטים א' ג, ז). לכן עליו לדעת את ענייני העולם והחיים, להתרגל בהם ולהיות חזק ובריא, על מנת שיהיה לתועלת עבור העולם, ואזי תרגולים ולימודים אלה נעשים חשובים וקדושים כגופי תורה ממש.
