ביאורי אורות

מאת הרב זאב סולטנוביץ'

י – הֶכְרֵחִיּוּת הַתְּשׁוּבָה וְהַתּוֹרָה זוֹ לָזוֹ בִּכְלָלוּתָן וּבְמַעֲלוֹתֵיהֶן הָעֶלְיוֹנוֹת, פסקה *ב2

מדרגות שונות יש ביחס לאלוהים. ישנו אדם ששומר את מצוות הא-ל וחוקיו בדקדוק, ואם מעד וחטא הוא ממהר לשוב בתשובה כראוי; אך את כל זאת הוא עושה מתוך יראת עונש. הוא שומע לאזהרת חז"ל: "דע מה למעלה ממך, עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבין" (אבות ב, א), ומכיר בכך שאין לו ברירה אלא לעשות את הישר בעיני האלוהים, מכיוון שהוא השליט החזק ביותר, שאין דבר שיכול לעמוד בפני כוחו. אותו אדם היה מעדיף לחטוא, ואינו רואה כל תכלית מוסרית בקיום המצוות, אך מבין שיחסי הכוחות אינם לטובתו. יכול להיות שמדרגה זו עדיפה על הפקרות מוחלטת, אך כמובן זו דרגה נמוכה ביותר בתשובה.

למעלה ממדרגה זו ישנה יראת חטא: אדם אינו מבין את משמעותן של המצוות, אך כן מבין שיש סדר בעולם, חוק ומשפט, ושהם עדיפים על חיי הפקרות ואנרכיה. מי שקובע את הסדר הוא הא-ל, וראוי לאדם ישר והגון לשמור את מצוותיו. מכאן באה יראת מחטא, יראה להפר את הסדר הראוי, והכרה בחשיבות התשובה אם אדם חטא.

היראה בגווניה השונים נובעת מתחושת שוני ונפרדוּת, ולכן מעצימה את ההבדלים שבין אדם לאלוהים. לעומת זאת, אהבת אלוהים שמביאה לתשובה זו כבר מהפכה – במקום פער ושוני, אהבה מעצימה את המאחד. האוהב מזדהה עם הרצון האלוהי, וככל שמתקרב אליו כך גדל האושר, מחד, והגעגועים כתוצאה מהריחוק שעדיין קיים, מאידך. תשובה מאהבה אינה מתעלמת מההבדלים, אך מכירה בכך שמבחינה מסוימת אפשר לדלג עליהם, אפשר להתקרב ולמצוא עניין משותף אפילו בין אדם לאלוהים. לכן מִי שֶׁזּוֹכֶה לִתְשׁוּבָה מֵאַהֲבָה, זכות שמגיעה מתוך רצון ומאמץ רב, זוֹכֶה לְעוֹלָם אָרֹךְ. עולם שאינו מקוטע, מורכב מחלקים שונים ומופרדים, אלא שיש בו רצף ואחדות, מתוך ראיית הרצון האלוהי בכל והזדהות איתו. בתפיסה רגילה העולם הוא "עלמא דפירודא" (זהר ח"ג קנט, ב), מלא במחיצות וגבולות המפרידים בין אדם לזולתו ובין אדם לאלוהיו. ואילו כאשר יש אהבת ה' וממילא אהבת העולם, תפיסת המציאות היא אחדותית. תמיד נשארים הבחנה ושוני, אך הם נתפסים כגוונים שונים של עניין אחד. "וַאֲנִי קִרְבַת אֱלוֹהִים לִי טוֹב" (תהלים עג, כח), האוהב רוצה להיות תמיד עם הנאהב, גם כשזה מצריך מאמצים, זמן וכסף, משום שבעיניו אלו לא דברים מנותקים העומדים בפני עצמם, אלא מחוברים ומשרתים את אהבתו.

וּמַחְשְׁבוֹתָיו נַעֲשׂוֹת אֲרֻכּוֹת. לעומת תשובה מיראה, שהיא רק "עַד ה" (דברים ל, ב; עי' לעיל ט, י), ובה המחשבות קצרות – חטא מסוים תוקן והאדם ממשיך בשגרת חייו; בתשובה מאהבה שהיא תשובה "אֶל ה'" (שם), אין גבול. כפי שאין גבול באלוהות, כך בתשובה מאהבה מחשבות התשובה נוגעות לכל תחומי החיים. זו מהות האהבה – שהיא ללא קץ. וּמְלֵאוֹת עִנְיָנִים נַעֲלִים. בניגוד לתודעתו של אדם רגיל, ללא אהבת ה', שהעניינים הממלאים אותה אינם דווקא נעלים, אלא לרוב עוסקים בטרדות הזמן – בתודעתו של השב בתשובה מאהבה מתרקם "מבט אלוהי", האדם חושב כיצד הא-ל מתייחס לעולמו ולעמו. וכשם שאיש שאוהב את אשתו מתחיל לראות את העולם גם דרך עיניה, מה מיטיב לה ומה מפריע לה, כך השב בתשובה מאהבה מתעלה למעין "מבט אלוהי" על העולם, ובוחן תמיד כיצד להיטיב ולפתח אותו.

אולי יעניין אותך

חיפוש בטורי רביבים

דילוג לתוכן