פֶּרֶק י – הֶכְרֵחִיּוּת הַתְּשׁוּבָה וְהַתּוֹרָה זוֹ לָזוֹ בִּכְלָלוּתָן וּבְמַעֲלוֹתֵיהֶן הָעֶלְיוֹנוֹת.
העולם גלוי בפנינו רק באופן חלקי. כוחות רוחניים שמרכיבים אותו, תכליתו, מה היה לפניו ומה יהיה אחריו, היחס בינו לבין מקורו – כל אלה נסתרים מאיתנו. אלה הם רָזֵי עוֹלָם. אדם מגלה רזי עולם על ידי עבודה רוחנית, על ידי התורה וקיומה. כאשר הוא מתוודע לרזים אלו הוא יכול לפעול על פיהם, ובכך ההתבוננות בהם אינה פאסיבית, זוהי הֶאָרַת רָזֵי עוֹלָם, אדם מאיר את הרזים בכך שהוא חי על פיהם ומוציא אותם לפועל. אנו נקראים להיות שותפים בבניין העולם: "עתידה בת קול להיות מפוצצת באוהלי צדיקים ואומרת – כל מי שפעל עם א-ל יבוא ויטול שכרו" (ירושלמי שבת, ו, ט). ידיעת הרזים היא חלק חשוב באותה שותפות.
כָּל חֵטְא הוּא מוֹנֵעַ אֶת יִשּׁוּב הַדַּעַת הַנִּדְרָשׁ לְהֶאָרַת רָזֵי עוֹלָם. לא כל אדם יכול להאיר רזי עולם. עבור כך נדרשים כישרון ורצון גדול. אולם גם אדם כשרוני שמאוד ירצה להתוודע לרזי עולם, לא יוכל להאיר אותם ללא יִשּׁוּב הַדַּעַת, טהרה מחטאים והתאמה לרצון האלוהי המתגלה ברזי עולם. הדעת אינה מיושבת כאשר טורדות את האדם תאוות שונות, אינטרסים ופניות המסיטים את מבטו מהמגמה הכללית. החטא גורם להחטאת העיקר, וממילא לייחוס משמעויות מופרכות לרזי עולם.
לעומת החטא המונע את הארת הרזים, הַתְּשׁוּבָה הִיא פּוֹתַחַת פִּתְחֵי בִּינָה, כְּשֵׁם שֶׁהִיא בָּאָה עַל יְדֵי הַבִּינָה. מקורה של התשובה היא ספירת 'בינה', אחת הספירות העליונות המתוארות בספרות הקבלה (זהר נשא קכב, א). חז"ל אומרים שבינה היא הבנת דבר מתוך דבר (חגיגה יד, א), זהו הדבר המייחד את התשובה – מתוך החטא מתגלה שאפשר לייסד מציאות חדשה, שונה לגמרי. כשאין בינה, בתפיסה שטחית של המציאות, העולם הוא דיכוטומי – יש טוב ויש רע, אמת ושקר, חיים ומוות, ואין קשר בין ההפכים. הצדדים השונים מוחלטים ואטומים. והתשובה המתבוננת ביסוד המציאות, בעומק שנסתר ממבט שטחי, בונה את העולם מחדש ומולידה חיים אחרים.[157] ממילא, רָזֵי עוֹלָם שנסתרים ממבט שטחי, לא יכולים להתגלות כראוי ללא בינה, ללא תשובה. כשמוסיפים בינה לתמונת העולם הסטטית, מתגלה שיש פתח בין הדברים. אלו הם פִּתְחֵי בִּינָה, פתחים להבנה נכונה ועמוקה יותר, לגילוי רזי עולם.
על ידי התשובה מתגלה שההוויה איננה סטטית, שיש בה תנועה תמידית של התחדשות. חז"ל אומרים ש"אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאוותו בידו" (קהלת רבה א, יג), לטוב ולמוטב. בנפש האדם ובהוויה בכללה יש כמיהה תמידית, לעיתים בלתי מודעת, להוסיף על הקיים. זוהי התשובה, הנטייה להוליד מתוך המציאות מציאות נעלה יותר, משוכללת וטובה יותר, שהיא אחד מהגילויים של רזי עולם.[158] ההוויה מלאה פתחים, כל מציאות איננה רק מה שנראה לעיניים במבט ראשוני, אלא יש בה פתח שמזמין אותנו להתבונן ולהעמיק בה. לפעמים הפתח אימתני ואנו נרתעים להיכנס לתוכו, לפעמים הוא נעים, ולפעמים הוא נראה נעים ובאמת איננו כך. אך תמיד יש פתח, רובד נסתר מעבר לרובד החיצוני המוכר, המלמד שהתשובה היא עניין מתמיד ולא נקודתי. בכל דבר ראוי להעמיק ולהבין יותר, וממילא לחדש אותו ולפתחו.
