הימים המיוחדים לתשובה נקראים "הימים הנוראים", בגלל תחושת היראה המאפיינת אותם. אותה יראה מרסנת את היצר הרע וגורמת לאדם לשוב בתשובה, מעמידה אותו על הצורך להתפלל על סליחה והיטהרות, מתוך הכרה בטעויותיו ומגבלותיו. משום כך אדם מוצא עצמו בתקופה זו של השנה נתון בחולשה נפשית וחוסר בטחון עצמי. זהו שלב חיוני בתשובה, אך הוא ראשוני בלבד. כדי שהתשובה תהיה שלמה, בסמוך לימים הנוראים חלים גם חג הסוכות ושמיני עצרת, המשיבים לאדם את שמחת החיים, הבטחון והאומץ שלו.
הַתְּשׁוּבָה, וְכָל הַהֲלִיכוֹת הַמַּעֲשִּׂיּוֹת שֶׁלָּהּ, הסליחות, חשבון הנפש, צמצום הפעילות, הצומות והווידוי, עִם הָרוּחַ הַכְּלָלִית הַשּׁוֹלֶטֶת בְּעִקָּרָהּ בַּיָּמִים הַמְיֻחָדִים לִתְשׁוּבָה, עִם גֹּדֶל הַתּוֹעֶלֶת שֶׁלָּהּ לְזַכֵּךְ אֶת הַנְּפָשׁוֹת, לְעַדֵּן אֶת הָרוּחַ וּלְטַהֵר אֶת הַמַּעֲשִׂים מִכִּעוּרָם, הִיא מֻכְרַחַת לִהְיוֹת סוֹפֶנֶת[148] עִמָּהּ אֵיזוֹ חֻלְשָׁה, שֶׁלֹּא נִמְלָט מִמֶּנָּה אֲפִלּוּ הַגִּבּוֹר שֶׁבַּגִּבּוֹרִים. אווירת היראה ששוררת בימים הנוראים מכניעה ומחלישה במידת־מה גם אנשים עזים ותקיפים. חשבון הנפש והבחינה המדוקדקת של המעשים יוצרים ספקות ומבוכה גם לאנשים איתנים בדעתם, "כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא" (קהלת ז, כ), ואין גיבור שיכבוש ויבנה מבלי לעבור את הגבול מפעם לפעם. אין בכך כדי להפחית מחשיבותם של חשבון הנפש ותחושת היראה בימים הנוראים,[149] אך יש להכיר בצד השלילי שגם קיים ביראה זו, המחלישה את הרע והטוב שבאדם כאחד.
כְּשֶׁמְּקַמְּצִים אֶת הָרָצוֹן, כְּשֶׁכּוֹפְפִים אֶת עֹז־הַחַיִּים עַל יְדֵי הַסְּלִידָה הַפְּנִימִית, וְהַנְּטִיָּה לָשׁוּב מִכָּל חֵטְא, מִתְקַמֵּץ גַּם כֵּן הָרָצוֹן שֶׁל הַטּוֹב. באדם יש רצון כללי בעצם הקיום, בחיים. פעמים רבות אותו רצון בא לידי ביטוי על ידי שביעה מכל טוב החיים, צבירת ממון, רכוש וכוח. בתהליך התשובה אדם מכיר יותר בכך שלא כל הפעולות המבטאות את רצון החיים הן כשרות ורצויות, ועליו לתקן חלק מהן. משום כך הוא נאלץ לקמץ את רצונו, לצמצמו ולרסנו. אולם "אין הקומץ משביע את הארי" (ברכות ג, ב), וקימוץ הרצון עושה את האדם רעב, והרעב מביא לחולשה כללית – וְעֹז הַחַיִּים הַטְּהוֹרִים מִתְחַלֵּשׁ גַּם הוּא, בנוסף לעוז השלילי של החטאים. נִמְצָא, הָאָדָם סוֹבֵל מִטָּהֳרָתוֹ הַמּוּסָרִית חֻלְשָׁה כָּזֹאת, שֶׁסּוֹבֵל חוֹלֶה שֶׁהִתְרַפֵּא עַל יְדֵי הַזְרָמָה אֶלֶקְטְרִית חֲזָקָה, שֶׁאָמְנָם גֵּרְשָׁה אֶת הָאֶרֶס שֶׁבְּמַחֲלָתוֹ, אֲבָל הֶחֱלִישָׁה אֶת הַכֹּחַ הַחַי וְהַבָּרִיא שֶׁבּוֹ. בעבר היו נותנים לחולים זרם חשמלי כדי לרפא אותם, ואף כיום במקרים מסוימים של מחלות נפש משתמשים בשוק חשמלי. מכה חשמלית כזו יוצרת חולשה ולעיתים אף עלולה להזיק. בנמשל, התשובה היא מכה לחיוניות שבאדם. אדם מכיר בחטאיו ובטחונו מתערער, קשה לו לפעול כרגיל.
שָׁבִים, עַל כֵּן, יָמִים שֶׁל שִׂמְחַת קֹדֶשׁ, שֶׁל חֶדְוַת הַנֶּפֶשׁ, לְקוֹמֵם, לזקוף ולהעצים, אֶת הָרָצוֹן הַטּוֹב וְעֹז הַחַיִּים הַטָּהוֹר. מצווה מרכזית בימי הסוכות ובשמיני עצרת היא השמחה: "וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ" (דברים טז, טו), בשמחה על היבול שנאסף, באכילת סעודות החג או הקורבן בירושלים וביציאה אל הטבע, מתגלה שהטבע ושמחת החיים אינם פוגמים בקרבת האלוהים, אלא להיפך. זוהי שִׂמְחַת קֹדֶשׁ, אין שמחה כהתרת ספקות, כאשר אדם כבר אינו מסופק על כל מעשיו, מעורער ונבוך, מכיוון ששב אליו עֹז הַחַיִּים, שלאחר התשובה הוא גם טָהוֹר. כמובן, צריך להקפיד להיות טהור ולהתקדש, להיות רגיש, עדין וזך, אך אין לחשוב שהתשובה מזקיקה פרישות מן החיים וטוּבם. כשאדם יושב בסוכה, מעשים טבעיים שהוא נוהג לעשות בביתו נעשים למצווה – אכילה, שינה ושיחת רעים נעשים לדבר שבקדושה בתוך הסוכה (עי' סוכה כז, א).
כך זוכה האדם בחֶדְוַת הַנֶּפֶשׁ, בשמחה שנובעת מהתאחדות – בשלב הראשון של התשובה, הייתה חלוקה בנפש בין החלקים שנטמאו מהחטא לבין השאר, בין החול לבין הקודש, בין קרבת אלוהים לבין הריחוק ממנו שגרם החטא; כעת, מששב אדם בתשובה, חלקי נפשו מתאחדים בכך שמתייחדים כולם למטרה אחת של קרבת אלוהים.
אָז תִּהְיֶה הַתְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה, רק אז – כאשר לחלקה הראשון של התשובה, החלק של התשובה מעוונות המלווה ביראה וחולשה, מצטרף חלקה השני, של שמחה וחיזוק הרצון. חלקה הראשון של התשובה מרומז בפסוק "וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלוֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ" (דברים ל, ב) – זו התשובה מעוונות, מתוך אילוץ של יראה ותחושות חרטה וצער. חלקה השני של התשובה מרומז בהמשך: "כִּי תָשׁוּב אֶל ה' אֱלוֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ" (שם י), השיבה אל ה' היא כמו בחג הסוכות, כאשר אדם מוקף בקודש מכל צדדיו, ברצון חיים חזק יחד עם טהרת התשובה.
