בפסקה הקודמת התבאר שנצרכת תרופה לרפיון שבתהליך התשובה, למבוכה ולספקות שנוצרים לאדם כאשר הוא מכיר בכך שכשל. לכן לא בכדי סידר עורך הספר, הרצי"ה קוק, את פסקה זו כאן – משום שבה הרב קוק מבאר מהי אותה תרופה לרפיון הרצון: הגדרה מדויקת מהם החלקים הטובים שגם ישנם בחטא, ומהם החלקים הרעים שבו, ומתוך הבירור – חיזוק החלקים הטובים בצד התרחקות מן החלקים הרעים. מתוך דיוק החרטה, שמחה על הטוב שהיה במעשה וחיזוקו – רצונו של אדם מתחזק שוב מחדש, והוא יכול לשוב בתשובה שלימה.
כְּשֶׁעוֹסְקִים בִּתְשׁוּבָה צְרִיכִים לְהַגְדִּיר בְּיוֹתֵר אֶת מַהוּתָם שֶׁל הַטּוֹב וְהָרַע, כי בכל מעשה, אפילו אם הוא חטא חמור – יש גם טוב וגם רע המעורבים זה בזה. וגם בתוך הטוב והרע עצמם, יש להגדיר את מידת עוצמתו של הטוב ומידת חומרתו של הרע. מַהוּתָם שֶׁל הַטּוֹב וְהָרַע איננה גלויה במבט פשוט, נדרשים מאמץ מחשבתי ולימוד כדי לברר ולהגדיר את המהות. אך ללא הגדרה ראויה הדברים נותרים מטושטשים ואדם נותר מסופק ונבוך, רפיון הרצון נותר בו והוא לא יכול לכונן מחדש חיים בריאים ומאוזנים. כְּדֵי שֶׁהַחֲרָטָה וְזַעֲזוּעַ הָרָצוֹן מֵחִיּוּב לִשְׁלִילָה יִפְּלוּ רַק עַל הָרַע וְלֹא עַל הַטּוֹב. הזעזוע מאוד חשוב עבור תהליך התשובה, משום שלרגש יש מקום מרכזי בהפעלת האדם. בכדי שתתממש בפועל ההבנה העקרונית שיש בתשובה, שיש לתקן את המצב, בעל תשובה צריך להזדעזע ממעשיו ולרצות מאוד לתקן אותם. אולם הזעזוע צריך להיות מדויק – רק על הרע. זהו שלב חשוב בתהליך התשובה שפעמים רבות בעלי תשובה מדלגים עליו; חוזרים בתשובה במובן הרגשי בעיקר, סולדים מכל המציאות שבה חטאו ומתנכרים לכל עברם, אך בכך נותרים חלושים, כבויים וחשדנים. חלק ניכר מן האישיות, שהוא טוב וחשוב, נותר בעבר, והחיים החדשים מצומצמים ועגומים. לכן הזעזוע מוכרח להיות מתוך בירור שכלי, כדי שהחלק הטוב יישאר על כנו (עי' 'מוסר אביך' א, ז).
בימים הנוראים נוהגים לעשות התרת נדרים, להתחרט על מנהגי חסידות וחומרות שונות שקיבלנו על עצמנו במהלך השנה, ולבטל אותם. בנוסח המקובל של ההתרה, לאחר החרטה על הנדרים מוסיפים משפט שיש לו חשיבות רבה:
"וְאֵין אֲנִי תוֹהֵא חַס וְשָׁלוֹם עַל קִיּוּם הַמַּעֲשִים טוֹבִים הָהֵם שֶׁעָשִיתִי, רַק אֲנִי מִתְחָרֵט עַל קַבָּלַת הָעִנְיָנִים בִּלְשׁון נֶדֶר אוֹ שְׁבוּעָה […] וּמִתְחָרֵט אֲנִי עַל זֶה שֶׁלּא אָמַרְתִּי הִנְנִי עוֹשֶה דָבָר זֶה בְּלִי נֶדֶר וּשְׁבוּעָה"
החרטה היא על חוסר הזהירות שבקבלת מנהג טוב או חומרא בלשון נדר מחייב, או שבועה שאם לא יעמדו בה יעברו איסור. אך על עצם הרצון הטוב שהביא לנדר והמעשים הטובים שנעשו בזכותו, אין כל חרטה וביטול, אלא אדרבא. לא בכדי נקבעה התרת הנדרים דווקא לתקופת הימים הנוראים – יש בהתרת נדרים קשר לתהליך התשובה, שכדי שיהיה מעמיק ושלם, יש לברר היטב מה היה החלק הרע שבחטא, על מנת שאפשר יהיה לסור רק ממנו, ולהתחרט רק עליו.
וְעוֹד יוֹתֵר, שֶׁצָּרִיךְ לְבָרֵר אֶת הַטּוֹב הַנִּמְצָא בְּעֹמֶק הָרַע וּלְחַזֵּק אוֹתוֹ – בְּאוֹתוֹ הַכֹּחַ עַצְמוֹ שֶׁבּוֹרְחִים מִן הָרַע. בעומק הרע יש טוב – הרצון הבריא והחשוב לאושר, שבגלל חוסר בירור, תאוות וחולשה, הביא לחטא. יש לחפש אותו ולהביאו לידי ביטוי בעוצמה שאינה פחותה מעוצמת ההתרחקות מן הרע, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה הַתְּשׁוּבָה כֹּחַ פּוֹעֵל לְטוֹבָה. "סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב" (תהלים לד, טו); ראשית התשובה היא ההסרה מן הרע, יש לעזוב את החטא, ולעיתים הדבר דורש מאמץ גדול. שינוי של הרגלים רעים והפסקת הנאות אסורות שאליהן אדם התמכר מצריכים כוח רב של איפוק, ויכולים להיות כמעט בלתי אפשריים. אולם זהו רק השלב הראשון בתשובה, שאין לעצור בו. לאחר מכן, יש לחקור ולחפש כיצד אפשר להעצים את הטוב שהיה בחטא. בבסיס החטא עומד רצון להנאה ואושר, והאדם אכן צריך להיות מאושר, לפעול בעולם ולרומם אותו, לכן את אותו רצון יש לשמור, לחזק ולממש אותו באופן נכון וראוי.
בנוסף לכך, עצם ההתרחקות מן הרע מצריכה להעצים את הטוב. קשה מאוד להתגבר על הרע רק על ידי כיבוש היצר וצמצום החיים. אך כאשר מוצאים דרך לממש את הרצון באושר באופן נכון, האופן הרע נעשה מיותר וכבר לא מפתה. אם יגידו לאדם שמכור למאכלים עתירי שומן וסוכר לחדול כליל מאכילתם ולהסתפק בירקות ולחם מלא, הוא יתקשה מאוד לעצור בעצמו ולהחליף את הרגלי התזונה שלו. אך אם ילמדו אותו כיצד להכין מאכלים בריאים בטעם דומה למאכלים שמהם עליו להינזר, יוכל ביתר קלות לעשות את השינוי הנצרך לבריאותו, וכדברי חז"ל: "כל דאסר לן רחמנא, שרא לן כוותיה" – כל שאסרה לנו התורה, התירה לנו כמוֹתו באופנים שונים (חולין קט, ב).
תשובה כזו, בה לא מוותרים על הטוב שבחטאים, אלא מעצימים אותו לצד ההתרחקות מן הרע, היא הַמְהַפֶּכֶת מַמָּשׁ אֶת כָּל הַזְּדוֹנוֹת לִזְכֻיּוֹת. זו תשובה מאהבה (יומא פו, ב), אהבת ה' שהיא גם אהבת העולם בכללו. כך התשובה היא בעיקר הטבה לעולם ושכלולו.
בנוסף לעבודת התשובה העצמית, זהו גם יסוד חשוב בחינוך – יחד עם שנאה לרוע ולאכזריות וסלידה מגסות רוח וכיעור, יש להבין מה יסוד הקיום שלהם. מה המניע הנפשי שמביא אליהם, שאין להתעלם ממנו, משום שבדרך כלל זהו רצון טוב וחשוב, שיש למצוא דרך שיהיה במרכז החיים. כך אדם יכול לעבור שינוי עמוק, ולפתח את עצמו ואת העולם.
