מזוויות שונות אפשר לבחון את המציאות: אפשר להתבונן בכל פרט בפני עצמו, כיוון שכל נקודה במציאות שונה מחברתה, ואפשר לראות את המציאות בסקירה כוללת אחת. בפסקה זו הרב קוק מבאר שרק מתוך סקירה כוללת של המציאות אפשר להגיע לתשובה, גם אם עוסקים בתיקון פרטי מסוים בלבד.אם בוחנים פרט בודד בפני עצמו, אי אפשר להגיע לתובנה נכונה מה היה טוב בו ומה לא, מה הועיל ומה הזיק, משום שפרט מסוים יכול להיראות מזווית אחת כאכזריות, ומזווית אחרת, לאחר שבוחנים את ההשלכות שלו, את מה שקדם לו ואת מה שהביא אליו – כחסד. וכך כמובן גם להפך. אדם שמניף סכין על חברו השקוע בשינה עמוקה, בסקירה פרטית נראה כרוצח אכזר, עד שמרחיבים את המבט ומגלים שלמעשה מדובר ברופא שמבצע ניתוח מציל חיים. זווית ראייה הבוחנת כל דבר בפני עצמו גורמת למבוכה – אם אין מערכת חוקים אחת, לא ניתן לדמות מקרה אחד למקרה אחר, וממילא אין אפשרות לדעת כלל מה יהיה בהמשך הזמן וכיצד להתייחס למציאות חדשה. על־ידי סקירה כוללת אחת אפשר ללמוד מדבר אחד במציאות על משנהו. סקירה כזו מוצאת יסוד מאחד, חוק החורז דברים שונים.הַטֶּבַע הָעוֹלָמִי וְכָל יְצִיר פְּרָטִי, הם מערכת כוללת אחת שהפרטים השונים שקיימים בה משפיעים זה על זה, לכן כדי לתפוס אותם נכון, יש לבחון את הדברים כמערכת אחת. כמו כן, גם הַהִיסְתוֹרְיָה[34] הָאֱנוֹשִׁית וְכָל אִישׁ יְחִידִי וּמַעֲשָׂיו, צריכים להיסקר כמכלול אחד. אמנם גם האנושות היא חלק מן הטבע, אך כמובן ישנו הבדל גדול ביניהם – הטבע פסיבי ומשתנה על פי רצונותיו של האדם וחילופי הזמנים, ואילו האדם אקטיבי ומעצב בעצמו את המציאות. אצל אדם קודמת מחשבה למעשה, ואילו בטבע אין בחירה, לכן האדם הוא תופעה הרבה יותר מורכבת ומפתיעה מאשר כל בעל חיים או מחצב טבעי. משום כך הרב קוק מייחד את ההיסטוריה האנושית כמערכת אחרת, נפרדת מן הטבע העולמי. וכשם שבטבע יש להתייחס גם לכָל יְצִיר פְּרָטִי, כי יש לו ערך ומשמעות גם בפני עצמו, כך גם בהיסטוריה יש להתייחס לכָל אִישׁ יְחִידִי וּמַעֲשָׂיו, היחיד לא נעלם בכלל, אך הוא מאוגד בו ולכן צריך להיסקר גם כחלק ממנו.
למרות ההבדל הגדול שבין ההיסטוריה האנושית לטבע, שניהם צְרִיכִים לִהְיוֹת מְסֻקָּרִים בִּסְקִירָה אַחַת, כְּתֹכֶן אֶחָד בַּעַל פְּרָקִים שׁוֹנִים, בתפיסה אורגנית של הטבע והזמן, כמו גוף שיש לו איברים שונים זה מזה. סקירה כוללת אינה קלה, קל יותר לראות את הפירוד משום שיותר גלוי לעין שכל דבר עומד בפני עצמו. אף אחד לא ראה את כוח המשיכה מתהלך ברחוב, אך אנו מניחים את קיומו כי הוא מופיע בכל המציאות, וכך אנו מסבירים את התנהגותם של עצמים שונים בטבע. הניסיון לחפש אחר הופעותיו בטבע, לנסח את הגדרתו ולשנות את הניסוחים מפעם לפעם באופן מדויק יותר, זוהי אותה סְקִירָה אַחַת. שיטות מחקר מדעיות שמבדילות בין הדברים, מנתחות ומפרקות את השלמות, הן חיוביות אם משתמשים בהן כדי להבין יותר טוב, כי באמת יש שוני וצריך להבחין בו; אך יש לזכור כי הפירוק והניתוח הם עבורנו בלבד, כדי שנוכל לקלוט את הדברים. העולם כשלעצמו הוא מערכת אחת שלא יודעת מחילוקים והבדלות. על כן צריך לקחת בחשבון גם את ממד הרציפות וההשפעה ההדדית שבין פרק לפרק.
כך גם בהיסטוריה, "דּוֹר לְדוֹר יְשַבַּח מַעֲשֶׂיךָ" (תהלים קמה, ד) – הדורות הם פרקים שונים של מציאות אחת. ישנה גישה במחקר ההיסטוריה, הטוענת שיש לעשות חלוקה מוחלטת לתקופות או סוגי תרבויות, כשכל אחת מהן היא מערכת סגורה בפני עצמה. מבחינה מתודית זה יכול לסייע, כך מתמקדים בדבר אחד, אך אם מסתפקים בגישה זו עלולים להגיע למסקנות שגויות, משום שתמיד הייתה איזו אינטראקציה בין תרבויות. האתגר הוא להבין את נקודות ההשקה הסמויות לפעמים. ללא תפיסה כוללת האמת נעדרת.
הרב הנזיר[35] העניק לאחד החלקים בספר 'אורות הקודש' את השם "האחדות הכוללת" (ח"ב, מאמר שלישי); אפשר להתייחס למציאות כאחדות טוטאלית פשוטה – המתבונן רואה דבר אחד בלבד. יחס הפוך מכך, הוא לראות את המציאות כריבוי הדורש לבחון כל פרט ופרט שקיים בו. ביניהם ישנה האחדות הכוללת, מערכת מורכבת הכוללת פרטים רבים הקשורים זה בזה ומבטאים יחד דבר אחד. זו הגישה הבסיסית של הרב קוק להוויה: ההוויה היא מערכת כוללת שאיננו יכולים להתעלם מהפרטים שבה. כשאנו סוקרים אותה כאחת, אנו רואים שכל הפרטים הם חלקים מאחדות זו, המשלימים זה את זה לכדי הרמוניה אחת.
מתוך סקירה כזו של ההוויה, מְמַהֶרֶת הָאוֹרָה שֶׁל הַדֵּעָה, הַמְּבִיאָה לִידֵי תְּשׁוּבָה, לָבוֹא. הדעה אינה גלויה על פני השטח. "וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְתּוֹ" (בראשית ד, א) – דעה היא חיבור פנימי, ידיעה של דבר מסוים היא הכרת עומקו ותוכנו העצמי, לא רק הופעתו. חיבור זה הוא הכרחי כבסיס לתהליך התשובה, אך אינו מספיק. ישנם אנשים שיודעים ידיעות רבות לעומקן, אך ריבוי הידיעות לא גורם שיבינו כראוי את המציאות. אוֹרָה שֶׁל הַדֵּעָה, זו סקירה כללית, תפיסת הצד המערכתי של המציאות. כשם שאור מאיר דברים הנתונים בחשכה, כך סקירה כללית של המציאות מאירה ומבהירה אותה מעבר להכרה השטחית שלה. וככל שהסקירה כוללת יותר, כך גם האורה גדולה יותר. ככל שאדם יותר מודע לקישורים הנכונים שבין הפרטים אותם הוא מכיר ויודע, כך עוצמת ההארה שלו מגלה עוד פרטים שהיו נסתרים ממנו קודם לכן.
הרב קוק אינו מתְנה באופן מוחלט, שלא תבוא תשובה בלי סקירה כללית. יכולה להיות תשובה גם מתוך מניעים פרטיים יותר, כמו ייסורי מצפון או מכאובים גופניים, אלא שגם במניעים כאלה, סקירה כללית תביא את האדם לתפוס את עצמו באופן נכון יותר. כך תשובתו תיעשה עליונה יותר, גם אם התחילה מתוך חסרון או מצוקה.
רעיון זה שהָאוֹרָה שֶׁל הַדֵּעָה דווקא היא הַמְּבִיאָה לִידֵי תְּשׁוּבָה, מצוי אצל הרב קוק פעמים רבות בניסוחים שונים. בחלקם הוא מתפלמס עם התפיסה הדתית המקובלת, בה התשובה היא נגד השכל והסדר ההגיוני ומפסיקה את החיים הבריאים; כנגד תפיסה זו מבאר הרב קוק כי התשובה באה דווקא מריבוי דעה. רק מתוך סקירה כוללת על תחומים רבים ככל האפשר, ניתן להיחשף לעומקים שלא מתגלים במבט רגיל, ואדם יכול למצוא מזור לחטאיו ולשאלת קיומו הפרטי, שנדמה לעיתים כסתמי ומצומצם. תפיסה חלקית שוללת את ערכם של חלקים נכבדים בחיים, ועל ידי סקירה כוללת – עולם ומלואו מתגלים בפני האדם כשדה מרהיב ורחב ידיים שהוא יכול לעבד, להצמיח וליהנות מפירותיו. זהו עיקרון שמהווה את אחד ממפתחות ההבנה של עמדת הרב קוק לגבי התשובה, פסגת הקשר עם אלוהים, קשר ההולך ונחשף עם התגדלות האדם.
