תחילת הפרשה משה מתבשר על תהליך הגאולה הצפוי בכל חמשת שלביו, (שהן חמשת לשונות של גאולה): "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים, ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוקים וידעתם כי אני ה' אלוקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים, והבאתי אתכם אל הארץ… ונתתי אותה לכם מורשה, אני ה'".
ישנה צפייה שאחרי שמוצב לישראל החזון הגדול, התמונה הכוללת והמקיפה של גאולתם, הם ישתחררו מהקטנות והצמצום, מקשיי הרגע והשעה ויחלו להתכונן לקראת גאולתם. אלא שזה לא קורה. "וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה".
לאחר מכן מצטווה משה ללכת אל פרעה ולומר לו שישלח את בני ישראל מארצו, ואז אומר משה לקב"ה, "הן בני ישראל לא שמעו אליי ואיך ישמעני פרעה, ואני ערל שפתיים". ומאיר רש"י (ע"פ חז"ל בבראשית רבה) שזהו אחד מעשרה 'קל וחומר' שבתורה. וכאן שואלים המפרשים שאלה גדולה: איזה מן קל וחומר הוא זה, הרי (כפי שהעיד הכתוב) בני ישראל לא הקשיבו מ'קוצר רוח ומעבודה קשה' ואילו לפרעה אין את אותה עבדות קשה, את אותה עבודת פרך הגורמת לאדם להצטמצם במכאוביו ובקשיי היום יום, ולא להיפתח ולהקשיב לדברים הגדולים שנשמעים מפי משה בשם ה'?
משה מאשים את עצמו
הרא"ם (רבי אליהו מזרחי, גדול פרשני רש"י), מתרץ ש"אין להקשות, דלמא להכי (=אולי לכן) לא שמעו כדכתיב 'מקוצר רוח' וגו', יש לומר, משה לא ידע זה, שהוא סבר שמחמת שהוא ערל שפתיים, על כן אמר קל וחומר לפי דעתו, והכתוב מעיד ואומר שהסיבה שלא שמעו היא מקוצר רוח".
ולעניות דעתי תשובה זו קשה מעט, שהרי אם אכן כל מה שמדובר כאן יסודו בטעות של משה אזי מדוע חז"ל מדגישים לנו שזהו אחד מעשרה קל וחומר שבתורה? ובכלל, מדוע התורה כתבה דברים אלו שלכאורה יסודם בטעות?
ואמנם ניתן היה לתרץ שהתורה רצתה ללמד אותנו על ענוותנותו וצניעותו של משה, שאת חוסר השמיעה הוא תולה בעצמו ולא באחרים, שזוהי הדרך הראויה לאדם, שכאשר הוא מנסה להוכיח או לקדם את הציבור ונתקל בחוסר הקשבה, יתלה את האשם בו ולא ישליך אותו על הציבור. וכפי שכותב הנצי"ב, שכוונת דברי משה באומרו "והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי כי יאמרו לא נראה אליך ה'" היא שעם ישראל לא יאמין שהקב"ה נגלה לאיש כמו משה, ולא חס ושלום שעם ישראל הם קטני אמנה ולא מאמינים בגאולה.
אך נראה שיש כאן הסבר עמוק יותר.
עבדות לשגרה
חז"ל (בילקוט שמעוני) מספרים לנו על הגעתם של משה ואהרון בפעם הראשונה. "קח את מטך והשלך לפני פרעה אמר הקב"ה רשע זה מתגאה וקרא עצמו תנין… לך ואמור לו ראה מטה זה הוא עץ יבש ונעשה תנין ויש בו רוח ונשמה והוא בולע כל המטות וסופו לחזור עץ יבש, אף אתה בראתי אותך מטפה סרוחה ונתתי לך מלוכה ונתגאה אתה ואמרת לי יאורי ואני עשיתני הריני מחזירך לתהו ובהו, אתה בלעת כל מטות שבטי ישראל הריני מוציא בלעך מפיך, שכחת מה קרה לזקנך וינגע ה' את פרעה אף אני מביא עליך עשר נגעים בשביל ישראל".
"כשבאו משה ואהרן ועמדו לפני פרעה והיו רואין שהם דומים למלאכי השרת ורום קומתן כארזי לבנון וגלגלי עיניהם דומים לגלגלי חמה וזקנות שלהם כאשכלות תמרה וזיו פניהם כזיו החמה ומטה האלקים בידם שחקוק עליו שם המפורש ודבור פיהם כאש שלהבת מיד נפל פחדם עליהם והיו ארבע מאות פתחים לפלטרים של פרעה ועל כל פתח ופתח אריות ודובים וחיות רעות ולא היתה בריה יכולה ליכנס שם עד שהיו מאכילין אותם בשר שלא יהו מזיקין אותו, וכשבאו משה ואהרן נתקבצו כולם וסובבים ומלחכין רגליהם והתחילו ללוותם עד שבאו לפני פרעה וכל מלכי מזרח ומערב כשראו אותם נפל פחדם עליהם וזיע ורתת וחלחלה אחז לפרעה ולכל היושבים לפניו והסירו כתריהם מעל ראשיהם והשתחוו להם. באותה שעה הוצרך פרעה לנקביו ונכנס לבית הכסא ונזדמנו לו י"ב עכברים והיו נושכים אותו בכל צד מושבו וצעק צעקה גדולה ומרה עד ששמעו קול צעקתו גדולי המלכות ואח"כ חזר וישב על כסאו ונתחזק לבו אמר למשה ואהרן מי אתם ומאין באתם ומי שגרכם אצלי אמרו לו אלוקי העברים שלחני אליך שלח את עמי ויעבדוני, מיד אמר לא ידעתי את ה' מעולם לא שלח לי אגרת שלום ולא הביא לי דורון".
וכידוע, הקב"ה לא הקשה את לב פרעה אלא בחמש המכות האחרונות, ולכן יש לשאול איך ייתכן שפרעה רואה את כל המראה הנפלא הזה וכאשר הוא נכנס לבית הכיסא נושכים אותו 12 עכברים והוא זועק זעקות אדירות, שכל גדולי המלכות שנמצאים שומעים את קולו, ואף על פי כן כשהוא יוצא הוא אומר 'לא ידעתי את ה' וכו'.
ונראה שהתשובה לכך נמצאת בתחילת דברי המדרש. פרעה משועבד לחלוטין לסדרי החיים אותם בנה לעצמו, לתדמית אותה בנה בעמל של שנים בה הוא היוצר והבורא, 'לי יאורי ואני עשיתיני', הוא השולט והמחליט. וכל מי שרוצה לבקש ממנו דבר מה צריך לקבוע זמן, לשלוח איגרת מלאה דברי שבח והלל, ולתת דורון כדי לכבדו ולפארו, ורק אז יכול המלך שבא להתחנן ולבקש מפרעה טובות ובקשות להשמיע את דברו, ואז אולי פרעה יסכים, ברוב חסדו וטובו, ליתן לו דבר מה.
פרעה לא מסוגל להיפתח לכך שיש משהו מעליו, מעל הסדרים שלו, מעל החוקים והגזירות שמעצבים את עולמו ואת עולמם של כל נתינו. ולכן אפילו שאל מול עיניו נגלה המחזה הנפלא המתואר במדרש, אין לו אפשרות אמיתית להקשיב ולהאזין.
וכפי שכתוב בתחילת המדרש "בראתי אותך מטפה סרוחה ונתתי לך מלוכה ונתגאת אתה ואמרת לי יאורי ואני עשיתני"- כלומר, קיבלת מלוכה והשתעבדת אליה. אינך יכול לראות את מלכות השמים שהיא מעל מלוכת אנוש, ולכן "הריני מחזירך לתוהו ובוהו".
ההשתעבדות למסגרות החיים החיצוניות, לתבניות החשיבה הקיימות, לתדמית שאנו יוצרים לעצמנו ולאחרים- היא השעבוד הגדול ביותר והיא העבדות הנוראה ביותר.
וכדברי הרב זצ"ל (אורות התשובה ה,ה) "העקשנות לעמוד תמיד ברעה אחת ולהיתמך בה בחבלי החטאת שנעשו למנהג, בין במעשים בין בדעות, היא מחלה הבאה מתוך שיקוע בעבדות קשה, שאינה מניחה את אור החרות של התשובה להאיר בעולם חילה. כי התשובה היא שואפת לחופש מקורי אמיתי שהוא החופש האלוקי שאין עימו שום עבדות".
ולכן הקל וחומר שאומר משה מדויק ואמיתי. אם בני ישראל, שכל עבדותם היא פיזית וחיצונית, לא שמעו אליי, איך ישמעני פרעה שמשועבד לגמרי לתדמית ולתבניות אותם יצר. וכך גם רואים בשלבים המאוחרים יותר, בהם בני ישראל שמעו, עדיין פרעה המשיך שלא לשמוע ולא להקשיב.
גם בזמננו אנו רואים כיצד על אף שנבואות להם חיכינו 2000 שנים מתגשמות, ועם ישראל שב לארצו בניסי ניסים, על אף שמתקיימות בנו כל הנבואות וניטעים כרמים בהרי שומרון, ישנם אנשים שמשועבדים לכפירתם ולראייתם המצומצמת ולא מסוגלים לראות עין בעין בשוב ה' ציון.
יהי רצון שנזכה לצאת מהמקובעות ומהשעבודים ולחזור לנאמנות לדבר ה' העמוק, המאיר והמשחרר, ולהיות בני חורין שבאופן תמידי מתקדמים ומבינים יותר ויותר את דבר ה', וכך נצא משעבוד אחר שעבוד.
