משה רבנו מתחיל את נאומו הגדול, בקריאה הגדולה לארץ ישראל:
"ה' אֱלֹקֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ בְּחֹרֵב לֵאמֹר רַב לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה, פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל כָּל שְׁכֵנָיו בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב וּבְחוֹף הַיָּם אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת, רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם אֶת הָאָרֶץ בֹּאוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם"
ונתבונן בדבריו המופלאים של האלשיך, בפירושו לפסוקים אלו:
"ה' אלוקינו דבר אלינו כו'. לומר, ראו נא איך היה רצונו יתברך למהר ביאתנו אל הארץ, כי הלא ה' למה שהוא אלוקינו כו' פנו וסעו ובאו הר האמורי כו'. והוא, כי הנה ידענו מרבותינו ז"ל (כתובות קי ב), כי ישראל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה. ובזה נבוא אל העניין. והוא, כי אמר כי ה' למה שהוא אלהינו, וישראל הדר בחוצה לארץ דומה כו', על כן למה שיצדק בעצם היותו אלהינו דבר אלינו וכו' לבא מיד אל הר האמורי, להתחיל משם לרשת ארץ, שנהיה הארץ אשר נכון יהיה בו שם אלהותו עלינו"
הקב"ה רוצה להיות אלוקינו, רוצה שתתגלה מלכותו עלינו, והדרך לעשות זאת היא להגיע לארץ, כי רק כאן חיינו יכולים להיות מותאמים לרצון האלוקי – כאן גם החומר וגם הרוח מתחברים יחד לקידוש שם שמיים בעולם.
"ואומרו לאמר הוא על דרך מאמרם ז"ל (ספרי כו) על פסוק ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר (דברים ב ו), שהוא כדי שיאמר לו יתברך תשובה, שאמר איני זז מכאן עד שתשיב תשובה. ועל דרך זה יאמר פה, מה שה' דבר אלינו היה כדי לאמר. שהוא, כדי לאמר ישראל תשובה על אומרו יתברך שילכו לרשת ארץ, למען יגלו לבם אם יאמרו כן נעשה. או ימאנו, כי ימאסו בארץ חמדה, ומה עשה הוא יתברך כל התואנות שהיה אפשר להם להתאנות, קיצץ אותם מעתה…כי היה אפשר יאמרו כי מה יהיה להם בארץ ישראל שאין להם בחורב, כי הלא שם ניתנה תורה. וגם ששם היה עוון העגל, כבר שם נתקן ונבנה המשכן אחר לוחות שניות, ועשו ישראל דגלים כמלאכי השרת מחנות מחנות. ושם ה' הולך לפניהם וענני כבוד ומן ובאר, שהיה להם מעין עולם הבא, שאפילו האומות היו אומרים אלוהות הם אלו, כמו שאמרו ז"ל (עיין במדבר רבה ב ג). ושפע הנותן שם התורה לא ימיש מההר ההוא, וטוב לנו פה מבמקום אחר… "
השאלה הגדולה ששואלים ישראל, מדוע שנלך מהר סיני, מקום נתינת התורה? כאן מקום ההתגלות הגדולה ביותר, מדוע שנעזבנו?
"על כן לבל יאמרו כדברים האלה, הקדים ואמר, רב לכם שבת כו' פנו כו'. לומר, הן אמת ידעתי כי רב ודבר גדול יש לכם על ידי שבת בהר הזה, כי הוא מקום שנתנה בו תורה זה פעמים, וגם פה שכינה מרחפת עליכם כעל ארבע מחנות שכינה.
אך דעו לכם כי גדולה מזו תהיה לכם בארץ, כי עתה אתם רחוקים משורשיכם. ועתה פנו וסעו לכם ובאו כו'…כי למה ששורש נפש כל חי דבקה בשכינה אשר היא למעלה כנגד ארץ ישראל. ועל כן בהיות איש הישראלי בחוץ לארץ הוא נפרד משרשו, אך בבואו אל הארץ רוחו בקרבו תקרב אל שורשו. נמצא, כי בלכתו ארצה כנען הוא כהולך ומתקרב אל עצמו ושורשו ועיקרו, מה שאין כן עודנו בחוץ לארץ שהוא כנפרד קצתו מקצתו. ועל כן אמר הוא יתברך לאברהם לך לך, לומר, אל עצמך לך, והתקרב אל עיקרך, כי פה הוא כאילו אתה רחוק ממך כמפורש אצלנו במקומו. וזה הדבר רצה הוא יתברך לומר פה, באומרו רב לכם פנו וסעו לכם. כלומר, לכם אל עצמכם אתם נוסעים והולכים, כי שם שרשיכם. ועל כן לא אמר ולכו כי אם ובאו, כמי שבא אל ביתו ועיקרו, כי לביאה תתייחס ולא להליכה. ושיעור הכתוב פנו וסעו, שתהיה פנייתכם ונסיעתכם אל היות פונים ונוסעים אל עצמיכם ולכם, שהוא לידבק אל שרשיכם".
ארץ ישראל היא מקומנו, ורק בה אנו יכולים להיות מחוברים לשורשנו. החיבור לשורש, הוא החיבור לחיים השלמים, רק פה כל כוחות החיים שלנו יכולים לפעול בהרמוניה לרומם את העולם לקדושה. בכל מקום אחר, כמילותיו הנפלאות של האלשיך, אנו מפורדים וחצויים בתוכנו, מחשבתנו רוצה קדושה אך ידינו עוסקות בחומר ובחול, ובארץ ישראל גם החומריות והארציות קדושה ולכן האדם מחובר ומאוחד.
כפי שאמר הרב קוק:
"אִי אֶפְשָׁר לָאָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיֶה מָסוּר וְנֶאֱמָן לְמַחְשְׁבוֹתָיו, הֶגְיוֹנוֹתָיו, רַעֲיוֹנוֹתָיו וְדִמְיוֹנוֹתָיו, בְּחוּץ לָאָרֶץ, כִּתְכוּנַת הַנֶּאֱמָנוּת הַזֹּאת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל."
פנו וסעו לכם, רק בארץ ישראל אתם יכולים להיות אתם עצמכם ממש. בהר סיני יש הדרכות אלוקיות, אבל לחיות את עצמכם, להיות שלמים עם עצמכם, זה רק בארץ ישראל.
הקב"ה קורא לנו, בואו הביתה, לא לכו, אלא בואו, כי זה הבית שלכם, שהאדם נמצא במקומו, הוא יכול לחיות בעוצמה ובזרימה, לחבר את כל כוחות חייו, כי הוא בבית.
זכינו ובדורנו הגענו הביתה, אבל צריך לבנות את הבית – לא די שהגענו הביתה, כאן בביתנו צריכים לעורר את כל כוחות החיים לבנות את הבית, לגלות את כל כוחות החיים שלנו, ולבנות את הבית הגדול והקדוש ששם ה' נקרא עליו.
כי רק כשנבנה את הבית נהיה כולנו בבית, רק כשהשכינה תתגלה ותופיע עלינו, אז נוכל כולנו לגלות נשמתנו, את שורשנו, ולפעול בכוחות עצומים להופעת החיים השלמים בארץ ובעולם כולו.
כולנו נשב ונבכה במוצ"ש על חורבן הבית, כי אנחנו כל כך רוצים להגיע הביתה אל שורשנו, אל מקומנו. הקב"ה זיכה אותנו להיות בדור שבו כל יהודי שרוצה יכול להיות בארצו, להיות מחובר לשורשו, ודווקא זכות עצומה ונשגבה זו היא שמעוררת אותנו יותר – לרצות לא רק להיות במקומנו, אלא גם לבנות את ביתנו, את לב האומה, המקדש, וצמוד אליו את לשכת הגזית, בה יושבים הסנהדרין, שיורו לנו את המשפט והצדק שלנו, המתאים לנו. ומשם תקום גם מלכות שמביעה את הערכים והאידאלים שלנו. כאשר אנו כאן בבית שלנו, אנו מרגישים שזה יכול לקרות, אנו חשים שיש לנו את העוצמות והכוחות לפעול שזה יקרה, ודווקא הבכי והצער על מה שאיננו נותן לנו כוח אדיר, דחיפה עצומה – לקום ולפעול!
יהי רצון שמתוך החזרה הביתה, לשורשנו, נזכה לבנות את כל הקומות וכל הצדדים בביתנו!