חג הפורים הוא חג מופלא שנמצא מעל ומעבר לכל הסדרים ולכל ההרגלים. היין, האווירה, השמחה הפורצת כל גבול, מגלה בתוכנו דברים שלא מתגלים כל השנה.
בכל חג אני מתכנן מה יהיה ואיך יהיה, אך בפורים אינני מתכנן יותר מדי, וזאת כיוון שראיתי שכל מה שאני מתכנן בפורים לא מתרחש על פי התוכניות. לכן, אינני מתכנן ומאפשר לרצון המתגלה בי באותו היום להובילני. כשאנו מתבוננים במצוות שתיקנו לנו חז"ל רואים שהם כיוונו לחג באופן הזה.
מצוות משלוח המנות הופכת את היום לבלתי צפוי – אתה יודע למי אתה נותן ולא יודע ממי תקבל. ולענ"ד משלוח מנות הוא לחגוג יחד, לא רק להביא את המנות. מנהגי הוא שכל מי שמגיע להביא משלוח מנות, מוזמן לשתות משהו יחד, לשוחח על ענייני החג, וכך אני עושה כשאני מגיע להביא משלוח – זה גילוי של אהבה וחברות, הזדמנות לחיבור ושמחה הדדית, וממילא היום כולו מלא בדברים לא מתוכננים.
מצוות המשתה והשמחה, בדגש על המשתה – שלענ"ד יש לקיימו כפשוטו 'מחייב איניש לבסומיי בפוריא עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי' – מביא את האדם להתנהג באופן לא צפוי ולא רגיל, לגלות ולחשוף דברים שלא נחשפים כל השנה.
מצוות מתנות לאביונים, עם ההלכה הייחודית לפורים שכל הפושט יד נותנים לו, גם גורמת לאדם לצאת מגידרו ולתת, להתחבר לעניים והאביונים – שייתכן שכל השנה אינם בחברה הרגילה שלו – וביום הפורים הוא מכירם ונותן להם בלב שלם, ויוצר חיבורים חדשים ומיוחדים.
מצוות קריאת המגילה מכניסה אותנו בעצם למהות העניין. המגילה היא סיפור מפתיע שמתחיל מהגזירה הגרועה והנוראה ביותר, גזירת השמדה מלאה על כל העם היהודי, ומסתיימת במציאות הנפלאה והעליונה ביותר שיכולה להיות בעת עם ישראל בגלות, מציאות שעל פי רבים מחכמי ישראל הובילה לבניין הבית השני.
המהפך הזה, ה'ונהפוך הוא' הפילאי הזה הוא האמירה היסודית ביותר של פורים, 'והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב'.
בפורים אנו צריכים להיפתח לצד הלא צפוי, לצד האלוקי שהוא מעל ומעבר לבחירה שלנו. לכן אנו מסלקים את הדעת, כדי להיות פתוחים לצד עליון יותר מהדעת, להנהגה האלוקית, למקור העליון. רק מי שפתוח ללא ידע, למעבר לצפוי והמתוכנן – רק הוא יכול לקבל מלכות ה' באמת, שהיא מעל ומעבר לכל הטבע. וכפי שכותב המהר"ל (תפארת ישראל נג):
"…שכל המועדים עתידים ליבטל, וימי הפורים לא בטלים לעולם, שנאמר (אסתר ט, כז) "ולא יעבור וגו'". רבי אלעזר אומר, אף יום הכפורים לא יבטל לעולם, שנאמר (ויקרא טז, לד) "והיתה זאת לכם לחקת עולם"
…הפירוש הוא כמשמעו, שמצות בטלות לעתיד, ופורים ויום הכפורים לא יהיו בטלים. ואם תשאל, למה אלו שני המועדים לא יהיו בטלים. דבר זה לפי ענין אלו המצות, כי ענין אלו המועדים הם כמו התחיה, שאחר שהגיעו למיתה – יחזרו לחיים כבראשונה, וכן יום כפורים שהאדם אשר הוא חוטא ונגזר עליו המיתה יחזור לו החיים. ולפיכך פורים, אשר הגיעו לחרב, וחזר להם החיות, אין ספק שהגיע להם דבר זה ממדרגה עליונה, שממנה החיות שלא בטבע. כי החיות הטבעי כבר נגזר על זה המיתה, ואי אפשר רק שפתח להם השם יתברך שער העליון, אשר ממנו חזר להם החיים. וכן יום כפורים, אחר שנגזר עליו המיתה, כאשר יחזור לו החיים, אי אפשר רק על ידי עולם העליון, ודבר זה מבואר. ולכך ראוי שאלו שני מועדים בפרט לא יהיו בטלים לזמן התחיה, כי אלו המועדים הם גם כן ממין אותו העולם ודוגמתו, ואין בטול דבר לעתיד כאשר יחזרו לחיות שלהם, כי אלו שני המועדים גם כן כך, שאחר שנגזר המיתה חזר החיים מן השם יתברך.
פורים זה הצלה מעולם עליון ונשגב מאד, פורים זה להיפתח למעל ומעבר.
פורים חושף איך כהרף עין אפשר לעבור משק ואפר, בכי ואבל, צום ומספד ל'ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן והעיר שושן צהלה ושמחה, ליהודים הייתה אורה ושמחה וששן ויקר'.
יהי רצון שנזכה להיפוך המופלא הזה, לגילוי האדיר הזה, שנפתח את הלב ללא מתוכנן על ידינו, אלא לחסד האינסופי שהקב"ה רוצה להשפיע עלינו.