במאמרו בגיליון "בשבע", כתב הרב יהושע ון דייק כי "כל גדולי ישראל" לא נפגשו מעולם עם נציגים מן התנועה הרפורמית. ביחס לנצי"ב מוולוז'ין והאדמו"ר מצ'וטרקוב, שהסתייגו מהפרדת קהילות בגולה, התבטא הרב ון דייק כך.
"שניהם מעולם לא הכירו בתנועה הרפורמית ולא נפגשו עם נציגיה ו'רבניה'. וכמוהם … מרן הרב קוק זצ"ל, מרן הרצי"ה קוק זצ"ל, הגר"א שפירא זצ"ל, הגר"מ אליהו זצ"ל, וכל הרבנים הראשיים לדורותיהם. כך גם כל גדולי ישראל שבארה"ב … כמו הגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל, הרבי מלובביץ' זצ"ל והגר"מ פיינשטיין זצ"ל. מעולם לא עלה בדעתו של אף אחד מהם להיפגש בפגישה רשמית עם ראביי רפורמי כפי שעשה הרב מלמד שליט"א".
עוד הוסיף הרב ון דייק כי בניגוד לקיום קשרים עם יהודים רפורמים, "בשום אופן אי אפשר לשתף פעולה עם תנועות אלו עצמן, שכל מהותן ודגלן הוא לבטל ולהפר את תורת ה', שהיא סם החיים של עם ישראל כולו ושל כל פרטיו".
בתגובה זו לא ניכנס לדיון על המעלות והחסרונות של פגישה פומבית עם נציגי הזרמים השונים. אנו נדון רק בדבר טענת הרב ון דייק, שכל גדולי ישראל, שבארץ ושבארה"ב, מעולם לא נפגשו עם נציגי התנועה הרפורמית, וכי מעולם לא נתקיימו שיתופי פעולה בין הרבנות ובין התנועות השונות.
כפי שיבואר, טענה זו רחוקה מן האמת כרחוק מזרח ממערב. לצערנו פעמים רבות כשטוענים טענות של ניתוק מוחלט או חרם, הטענות מלוות בשקרים ובחצאי אמיתות. נעמיד את הדברים על אמיתתם.
הרב יוסף דוב סולובייצ'יק
הגרי"ד סולובייצ'יק מבוסטון, לצד ביקורת חריפה במיוחד על התנועות הרפורמית והקונסרבטיבית, אמונותיהן והשלכותיהן, לא נמנע מלשתף פעולה עמן בנושאים שבהסכמה, ומלנהוג עמהם בידידות.
הרב סולובייצ'יק כיהן כראש וועד ההלכה של "הסתדרות הרבנים דאמריקה" (RCA). תחת הנהגתו, הייתה הסתדרות הרבנים שותפה ב"ארגון בתי הכנסיות של אמריקה" (SCA), בו היו חברות אגודות רפורמיות וקונסרבטיביות.
גם כאשר פורסם מכתב ראשי ישיבות בראשות הרב קוטלר והרב פיינשטיין, אשר אסר על חברות בארגון יחד עם רפורמים וקונסרבטיבים, לא הוציא הרב סולובייצ'יק את הסתדרות הרבנים מחברות בארגון בתי הכנסיות. הסתדרות הרבנים נותרה חברה בארגון, עד לפירוקו בשנת 1994. כמו כן הורה הרב סולובייצ'יק ל-OU שלא לפרוש מה-SCA.
יש להדגיש כי ארגון בתי הכנסיות לא עסק בוויכוחים פנים יהודיים, אלא אך ורק בדברים שהייתה בהם הסכמה רחבה. בנוסף, לכל קבוצה בתוך הארגון הייתה זכות ווטו על החלטות הארגון. מדיניות זו התאימה לתנאי הסף של הרב סולובייצ'יק לחברות בארגון.
במסגרת שיתופי הפעולה בארגון בתי הכנסיות, עסק הרב סולובייצ'יק במגעים להקמת בית דין שיהיה מוסכם על הקונסרבטיבים, שדייניו יהיו אורתודוכסים, ואשר יכריע בכל ענייני גיטין, חליצה ומעמד אישי. יוזמה זו לא יצאה אל הפועל בסופו של דבר. כן שיתף איתם פעולה במאמציו להסדרת השחיטה היהודית בחוק האמריקאי, מאמץ אשר נשא פרי.
בין תלמידי הרב סולובייצ'יק ידוע קשר ידידות חם שקיים עם רב קונסרבטיבי, בשם יוסף שובוב. אחותו של הרב סיפרה כי נכח בהלוויתו של שובוב, אולם הקפיד שלא להיכנס לתוך בית הכנסת הקונסרבטיבי. כמו כן, בשנת תרצ"ז הופיע הרב סולובייצ'יק בפאנל פומבי לצד הרמן רובנוביץ, רב רפורמי ומנהיג קהילת "משכן תפילה", באירוע שדווח בעיתון היהודי "Jewish Advocate".
את עמדתו של הגרי"ד סיכם תלמידו וחתנו הרב ליכטנשטיין. לדבריו עלינו לתאם ולשתף פעולה עם כלל הזרמים למען "מטרות יהודיות משותפות – חברתיות, פוליטיות, ורוחניות … אנו מחוייבים לכך הן בגלל אחריות לאומית והן בגלל רגישות מינימלית… [עלינו] להאבק למען יהדות בריה"מ, ארגון תמיכה במדינת ישראל, חקיקת חוקים בנושא שחיטה, מאמצים בנוגע לארגון קבורה יהודית … שיתופי פעולה בנושאים אלו נושאים את הסכמתו של הרב זצ"ל, שבאופן עקבי עודד עמדה מאוחדת בנושאים חיצוניים 'כלפי חוץ' … אך לא 'כלפי פנים' "
רבנים נוספים
עמדת הרב סולובייצ'יק הייתה מקובלת בארה"ב. רבים מחבריו ותלמידי ב-YU, הלכו בדרכו, נפגשו עם מנהיגים רפורמים וקונסרבטיבים, ושיתפו עמם פעולה בדברים בהם ישנה הסכמה רחבה. כך נהג הרב שמואל בלקין, עמיתו לראשות הYU, כך נהג הרב חיים הלר ועוד רבים.
בהקשר זה חשוב לציין את "מועצת רבני ניו יורק" (NYBD), ארגון שהוקם בשנת 1881, ובו היו שותפים רבני שלושת הזרמים. הארגון עסק בנושאים הנתונים בהסכמה רחבה. לאורך שנים פעל למאבק נגד המיסיון, סיוע ליהודי ברית המועצות, סיוע לחיילים יהודיים המשרתים בצבא, ועוד. נדגיש כי שיתופי הפעולה היו לאור השמש, כאשר רבנים ומנהיגי קהילות רפורמיות עומדים זה לצד זה ופועלים יחד.
במלאות ארבעים שנה לקיום "ארגון בתי הכנסיות" (SCA), בראשית שנת תשכ"ז, ערכה המועצה ערב לכבוד האישים ד"ר לואיס פינלקשטיין הקונסרבטיבי, ד"ר נלסון גליק הרפורמי, והרב ד"ר שמואל בלקין, ממנהיגי יהדות האורתודוכסית ארצות הברית וראש ה-YU. במענה לביקורת הבהירו בהסתדרות הרבנים דאמריקה, המזוהה עם תנועת המזרחי, כי היא מעולם לא קיבלה את האיסור על שיתופי פעולה בין הזרמים השונים.
חרף הביקורת שנשמעה מכיוון חוג "אגודת ישראל" נערך הערב כסדרו. בנאומו הבהיר הרב בלקין את חשיבותם של שיתופי הפעולה בתחומים חיוניים, דוגמת סיוע ליהדות רוסיה, מאבק באנטישמיות וכיוצא בזה. בין דבריו:
"האם אנו זקוקים לחמישים רסיסי קבוצות יהודיות, שייצגו את כלל הציבור היהודים בדברים שיש לנו עמדה אחת ועניין אחד? … אני איני מתבדל, ואמונתי חזקה שלמרות חילוקי הדעות שלנו, עלינו לעבוד בהרמוניה, במקום שמחשבותינו דומות ורגשותינו דומים, לטובת היהדות כחטיבה אחת"
הרב עמנואל יעקובוביץ, רבה של אנגליה במשך שנים רבות, קיים כקודמיו מפגשים עם נציגי התנועה הרפורמית במדינה. במענה לביקורת הבהיר "אעבוד עמם [עם הרפורמים] בנושאים שבהם אנו מאוחדים, כמו ישראל, יהודי ברית המועצות, סעד והגנה יהודית. בכך אני נוהג על פי המופת של אבי-קודמי, ואפילו חלוץ נכבד כל כך של היהדות האורתודוכסית העצמאית כמו הרב עזרא מונק מברלין, אשר שיתף פעולה עם ד"ר לאו בק, המנהיג הריפורמי של יהודי גרמניה".
רבני ארץ ישראל
אף מגדולי הדור שבארץ ישראל, שמלכתחילה לא נזקקו לשיתופי פעולה הדוקים עם התנועות השונות, אנו מוצאים שנפגשו בכבוד ובידידות עם מנהיגים שונים.
הראשון לציון הרב יצחק נסים, לצד ביקורתו הציבורית הנוקבת כנגד התנועה הרפורמית, סבר שאין להחרים את נציגיה. מדי שבת ערך בביתו קידוש בו השתתפו בקביעות מנהיגים רפורמים וקונסרבטיבים. אחד מהם הוא פרופ' משה דיוויס, מייסד המכון ליהדות זמננו. כן נהג להיפגש עם נציגי זרמים אלה מפעם לפעם. את הדברים מסר לנו בן הרב, השר לשעבר משה נסים הי"ו.
הרב הרצוג, לצד פסיקותיו הנחרצות נגד הרפורמה ומאבקו נגד פתיחת מוסד תפילה רפורמי ראשון בירושלים (עם מקבילו הרב נסים), ישב לצד של הרברט פרידמן, רב רפורמי מוושינגטון, באירוע פומבי של "המגבית היהודית המאוחדת" בדוונר, שיבח אותו על סיועו לכשרות במחנות ניצולי השואה בגרמניה, ושיתף עמו פעולה לגיוס כספים למען ארץ ישראל.
הרב צבי יהודה קוק, לצד עמדותיו הבלתי מתפשרות נגד רעיונות ה"תיקון" למיניהם, לא חשש מלתאר בפני תלמידיו את מפגשו עם הרברט ויינר "ידיד שלי, רב רפורמי", שנים לאחר ניתוק הקשרים ביניהם בעקבות נסיונו של האחרון לייסד בארץ קהילה רפורמית. עוד הדגיש כי יש לשתף פעולה בין קהילות שונות, ואין לחלק את כלל האומה כפי שסברו כמה גדולי תורה. הרצי"ה ציין כי שיבת מנהיגים רפורמיים אל העשייה הציונית, היא שתמשוך אותם לאיתן התורה.
מכל אלה מתברר כי רבנים חשובים קיימו באופן רציף שיתופי פעולה, מפגשים פומביים, וקשרי ידידות והערכה, עם מנהיגים ונציגים מהזרם הרפורמי והקונסרבטיבי. אכן כשאנו באים לדון או להתווכח, ראשית יש להיצמד לבירור העובדות לאשורן, והאמת, ובעקבותיה השלום – אהבו.
