למרות שאין תאריך ספציפי לחיוב מהתורה לזכירת ולמחיית עמלק, חז"ל הצמידו את המצווה לשבת שלפני פורים בכדי שנבין במקצת את גודל הרוע היוצא מהעם הזה. אירועי המגילה לא היו מתרחשים אלמלא המן מזרע אגג (מלך עמלק בתקופת שאול המלך) שהצליח בעורמה להשיג את חותמת המלך לגזירת המוות על היהודים בממלכה הפרסית.
מהתת מודע למודע
התורה מתייחסת לעניין עמלק בשני חומשים: בשמות ובדברים. המעניין הוא שבשני המקומות ישנו שורש המתמצת את מצוות מחיית עמלק – "ז.כ.ר".
בשמות נאמר: "…יד וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר, וְשִׂים, בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ: כִּי-מָחֹה אֶמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם…".
בדברים נאמר: "…זָכור אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלא יָרֵא אֱלהִים. וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלהֶיךָ לְךָ מִכָּל איְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלהֶיךָ נתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לא תִּשְׁכָּח".
בניסוח הזה אומרת התורה שיסוד המצווה הוא בזיכרון. יש לכתוב בספר הזיכרון, צריך לזכור את מה שעשה העם, צריך למחות את זכר עמלק ולא לשכוח. באופן עמוק, שאדם זוכר דבר מה הוא בעצם מעביר מהתת מודע אל המודע, מהנסתר אל הגלוי. חיי האדם מושפעים ממה שהוא מודע אליהם.
מכאן, התורה מצווה אותנו להכניס לתודעה את מעשה העמלקים, ושנחייה את חיינו בידיעה מתמדת את מחיית זכר עמלק.
כמובן, שעולה השאלה:
מה כבר עשו העמלקים שהתורה הנציחה את פועלם לדיראון עולם? הם אומנם נלחמו בנו ראשונים שיצאנו ממצרים, אבל גם חטפו הפסד כואב. מדוע החשבון מולם יישאר פתוח עד אובדנם המוחלט?
ננסה להבין את התשובה דרך מדרש חז"ל.
העמלקיות בחטא האדם
במסכת חולין: "המן מן התורה מנין – המן העץ". הגמרא שואלת מניין המקור להמן בתורה, ומביאה את הפסוק מבראשית: "וַיֹּאמֶר–מִי הִגִּיד לְךָ, כִּי עֵירֹם אָתָּה; הֲמִן הָעֵץ, אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל-מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ".
מדרש זה מעורר לשאול שתי שאלות בסיסיות:
- מהי בכלל השאלה הזו "מניין המן מהתורה"? מדוע המן צריך להופיע בתורה?
- מהי עניינה של תשובת הגמרא? וכי חסר להביא את הפסוקים מחומש שמות או דברים העוסקים במלחמת עמלק? מה בכלל הקשר לפסוק העוסק בדברי ה' אל אדם הראשון בעקבות אכילתו מעץ הדעת??
נקודת המוצא של חז"ל היא שדמותו של המן מבטאת אידאה, אידאולוגיה מסויימת בהיסטוריה האנושית שחייבת להיות לה גרעין בתורה. חז"ל לימדונו כי 'הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם', כלומר, המציאות מתפתחת ע"פ מה שנקבע לה מראש, המחשבה קדמה למעשה. ולכן, מציאת המקום בתורה בו הרעיון של המן מופיע יכול לשפוך אור על מהותו בעולם.
כמו כן, נכון שהמלחמה של עמלק מופיעה בשמות ובדברים, אבל המעשה שם הוא פרי הבאושים של הרעיון העמלקי בעולם, ואנו מחפשים לדעת היכן נזרע הגרעין של האידאולוגיה העמלקית.
חטא האדם הראשון הוא קלקול מוסרי של האדם. האלוקים יצר את העולם בשביל תכלית ברורה, ועל נזר הבריאה, האדם, מוטלת האחריות להצעיד את הבריאה את עבר ייעודה. לכן, בעוד קיום ציוויי הבורא ע"י האדם מקדמים את העולם אל תכליתו, המרת פיו מסיטה את העולם מהמסילה העולה אל הייעוד הגדול.
חטא האדם הראשון היה קלקול מוסרי חמור ביותר, שהביא לזריקת האדם מגן העדן והתחיל את ההיסטוריה האנושית. חז"ל מציינים כי המקור להמן הוא החטאת המטרה מציווי הבורא. כל מגמת עמלק בעולם היא להיאבק נגד הייעוד המוסרי שלשמו העולם נברא! עמלק הוא רע לשם שמים. לשיטתו, אין בכלל מארג חוקים של מוסר וצדק אלוקי, כי אין לו 'אלוהים'! ("ולא ירא א-להים" מוסב על עמלק לפרשנות אחת).
המאבק של עמלק בישראל הוא מאבק של הרע בטוב, בשקר האנושי אל מול המוסר האלוקי. ישראל אמורים לחשוף לעולם כי יש בורא, יש ייעוד ו'חביב אדם שנברא בצלם' – אצל כל בני האדם יש יסוד אלוקי שמחייה אותם ואותו הם צריכים לבטא בחייהם. ואילו עמלק נאבק נגד זה, וכל מגמתו היא להסיט את העולם מעבר ייעודו. כיצד הוא יעשה זאת? ע"י המלחמה בישראל המספרים תהילות ה'.
באופן עמוק, עץ הדעת נתן לאדם להבחין בין טוב ורע בעולם. לפני האכילה מהעץ, האדם לא רק היה פיזי בגן עדן, אלא תפיסת עולמו הייתה שלמה ואוטופית. העולם היה נינוח ופועל כפי שנברא לעשות. אולם, האכילה מעץ הדעת נתנה לאדם להבחין יותר לעמוק במציאות ולראות שהעולם הוא מורכב, ויש כוחות של רוע וטוב בעולם, ויש מה לעשות בעולם – ומכאן התחילה ההיסטוריה האנושית, במאבקים שנמשכים עד ימינו.
רע לשם שמים
נחזור לשאלה בה פתחנו: "מה כ"כ חמור בעמלק שצריך לזכור?".
במצוות מחיית עמלק אומרת התורה לעם ישראל: תכניסו למודעות שלכם כי יש רע בעולם, והוא רע לשם שמים! כל מטרתו בעולם היא לפגוע בכם, כי מבחינתו אתם מאיימים על הסדר האנושי. אתם שקיבלתם תורה ומוסר אלוקי רוצים לשנות את התרבות והנורמה – והם לא מעוניינים בכך כי לשיטתם אין ייעוד מוסרי לעולם.
לאור דברינו ניתן להבין את דברי חז"ל 'שנשבע הקב"ה שכסאו לא יהיה שלם עד שימחה עמלק בעולם'. הכסא של ה' מבטא את ההופעה שלו בעולמנו, וכל זמן שקיימים כוחות המסלפים את ייעוד העולם ונאבקים על מנת להסיט את האנושות מתכליתה- ההופעה של ה' לא תהיה שלמה.
אולם, בטוחים אנו כי כשם שמבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק – כך הרע בעולם יהפוך לטוב, והאנושות כולה תיקרא בשם ה'.
שבת שלום
