כמו סלע איתן היית אוריה לכולנו, ניצב על משמרתך באמת ובאמונה, כך בלימודיך בישיבה, כך בתפילות, כך בקביעת עיתים לתורה, כך בשירותך בצבא, כך באהבתך הגדולה לאשתך וכך במסירותך העצומה למשפחתך. אך אויה, הסלע האיתן נסחף, ואשתך נותרה אלמנה וילדיך יתומים, והמשענת האיתנה שהיית לכולנו איננה.
את הכל עשית בחריצות ובחיוניות שמבטאת שמחה פנימית. וכשהיו צריכים אנשים שיתנדבו, היית מהראשונים שמוכנים להתנדב.
את הכל עשית בצניעות. כשחששת שמא תתפוש מקום של מישהו אחר, ויתרת. היתה חתונה שחששת שמא לא נותרו מקומות לכל האורחים, וכדי שלא לגרום אי נעימות לבעלי השמחה, יצאת החוצה, וכשהתחילו הריקודים חזרת כדי לשמח חתן וכלה.
תמיד הקטנת את עצמך ואת כבודך, אך לא הפסדת כלום, כי לא ויתרת על הגשמת האידיאלים הגדולים שהאירו את חייך, שאת כולם הצלחת להגשים, ובכך זכית לכבוד הגדול ביותר.
נתקיימו בך דברי חכמים (ברכות ח, א): "גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים", ואף שהנהנה מיגיעו לומד פחות שעות תורה ביום, כיוון שהוא זוכה לעסוק ביישובו של עולם, וזוכה לתרום מעשר כספים, ערך לימודו עצום, וחלקו בעולם הזה ובעולם הבא גדול יותר.
לא יאומן כמה הספיק רבי אוריה בחריצותו. בנוסף לעבודתו ולעזרה העצומה לאשתו בהחזקת הבית ובגידול הילדים, ניצל את זמנו הפנוי לקביעת עיתים לתורה. ואף זכה להשתתף איתנו בהדרת ספרי רבי צדוק הכהן לאור ובכתיבת המפתחות.
בצבא שירת כחובש קרבי, והמשיך לשרת בנאמנות במילואים במסגרת הגמ"ר, ובמלחמה האחרונה רצה לתרום יותר והצטרף להנדסה קרבית, והשתתף בלחימה בעזה ובלבנון, תוך שהוא תורם מניסיונו כמהנדס אלקטרוניקה לפיתוח שיטות הלחימה, לכתיבת הסברים להפעלת מכשירים מסובכים. יחד עם אחיו ואביו, פיתח אמצעי לחימה מסווג שסייע להצלת חיי חיילים.
על רבי אוריה אפשר לומר את המזמור (תהלים טו):
(א) מִזְמוֹר לְדָוִד: ה' מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ מִי יִשְׁכֹּן בְּהַר קָדְשֶׁךָ:
(ב) הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ:
(ג) לֹא רָגַל עַל לְשֹׁנוֹ, לֹא עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה, וְחֶרְפָּה לֹא נָשָׂא עַל קְרֹבוֹ:
(ד) נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס וְאֶת יִרְאֵי ה' יְכַבֵּד, נִשְׁבַּע לְהָרַע וְלֹא יָמִר:
(ה) כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ וְשֹׁחַד עַל נָקִי לֹא לָקָח, עֹשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם:
אכן, המורשת הטובה שלך תישאר בקרבנו לעד.
אוריה היקר שלנו, פאר משפחתך היית, דמות מופת של בן נאמן, שמכבד את הוריו וממשיך בדרכו של אביו, בשילוב תלמוד תורה עם דרך ארץ בתעשיית הידע והטכנולוגיה.
זכית לקיים את מצוות ישוב הארץ בקו הראשון של התיישבות, לקיים את עבודתך בקו הראשון של העבודות שתורמות לבניינה וצמיחתה הכלכלית של מדינת ישראל.
אמרו חכמים "אחד מן האחים שמת, ידאגו כל האחים כולם. אחד מבני חבורה שמת – תדאג כל החבורה כולה" (שבת קה-קו). במיוחד צריכה לגדול הדאגה כאשר מידת הדין שלטה בגדול שבאחים ובאחד מגדולי החבורה.
"ידאגו כל האחים כולם" ויתאמצו מאוד ללכת בדרכו, כדי להשלים את כל מה שיחסר עכשיו בלעדיו.
"תדאג כל החבורה כולה", כי אכן היית אחד מבני החבורה, שותף מלא בלימוד התורה וליבון הסוגיות שהתבררו בבית מדרשנו. מעת לעת אחר השיעורים, שלחת אלי הצעות ותירוצים לקושיות, או שאלות נוספות שתרמו להבנת הסוגיה. עכשיו שמקומך נותר ריק, ואורך נחסר, תצטרך כל החבורה לדאוג ולהתאמץ למלא את השורות.
אחריות גדולה מוטלת כעת על ילדיך הגדולים, להמשיך בדרכך ולשמש דוגמה לאחיהם הקטנים. בשעה איומה נעשו כל ילדיך יתומים, והצער קורע את הלב, אבל הגדולים שזכו לשנים רבות יותר עם אביהם, יצטרכו להתעשת ולספר לאחיהם הקטנים עליך, ולסייע להם ברוך וחמלה לגדול בדרכך.
כל כך עצוב שלא זכית להוביל לחופה אפילו אחד מילדיך. כולנו מקווים ומתפללים שדמותך תאיר את דרכם של כל ילדיך, בושמת, צבי, מבורך, עקיבא יצחק, דוד, דבורה הלל, נחלה ונועם. וכולנו תפילה שתהילה אשתך, תזכה, בדמע ובשמחה, ללוות בשמך את כולם לחופה.
ויזכו כולם להקים משפחות מפוארות בשמחה ובאהבה. ונכדים ונכדות לאין ספור ימשיכו ללכת בדרכך, לעסוק בתורה וליישב את הארץ, ובענווה ובצניעות יוסיפו טובה וברכה עד שנזכה לתחיית המתים, ויתקיימו בנו דברי הנביא (ישעיהו כה, ח): "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה ה' אלוהים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ כִּי ה' דִּבֵּר".
