המצווה המרכזית המופיעה בפרשה היא מצות בנין בית המקדש:
וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם.
מצות בנין בית המקדש מופיעה בפרשה כך:
וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי. וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחשֶׁת. וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים. וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּים. שֶׁמֶן לַמָּאֹר בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים. אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפֹד וְלַחשֶׁן. וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם.
לפני שמגיעים למצב שבו "כל איש אשר ידבנו לבו" – לא ניתן לקיים את "ועשו לי מקדש".
כותב הרב יהושע וייצמן, יש בפסוקים אלו אמירה ברורה של התורה, שצריך את הלב של כל עם ישראל לפני שאפשר להתחיל בבניין המעשי של המקדש. צריך רצון, ואם אין "כל איש אשר ידבנו לבו", התנדבות ורצון של כלל ישראל, לא ניתן לבנות את המקדש. המקדש לא נבנה על ידי שמוצאים תורם פלוני שיתרום את המנורה, ונדבן אלמוני שינדב את השולחן וכדומה. גישה כזו דומה לגישת הצדוקים, שסברו שיחיד יכול להביא קרבן ציבור, וכל אחד מתנדב להביא כבשים לקרבן תמיד שבוע או שבועיים בשנה, על פי יכולתו. אין זה כך. המקדש הוא "מאת כל איש", הוא כלל ישראלי, וצריך רצון והשתוקקות של כלל ישראל כדי שנזכה לקיים את "ועשו לי מקדש".
מצות בנין בית המקדש מתקיימת בידיים, הרמב"ם מונה זאת כמצות עשה, ולא מזכיר שהמקדש ירד מהשמים. זו מצוה המוטלת עלינו.
כלשון הרמב"ם:
ציווי שנצטווינו לעשות בית לעבודה. שבו תהיה ההקרבה והבערת האש תמיד, ואליו תהיה הפניה ובו תהיה החגיגה וההתקבצות בכל שנה, כמו שיתבאר. והוא אומרו יתעלה: "ועשו לי מקדש".
ולשון ספרי: "שלוש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתם לארץ: למנות להם מלך, ולבנות להם בית הבחירה, ולהכרית זרעו של עמלק". הנה נתבאר לך, שבניין בית הבחירה מצווה בפני עצמה. וכבר ביארנו שהכללות הזאת כוללת פרטים, ושהמנורה והשולחן והמזבח וזולתם כולם מחלקי המקדש והכל נקרא "מקדש", גם אם נתייחד ציווי לכל חלק וחלק.
אך כדי לקיים אותה צריך רצון והתנדבות של כלל ישראל, וכדברי הכוזרי בחתימת ספרו:
כי ירושלים אמנם תבנה כשיכספו בני ישראל לה תכלית הכוסף עד שיחוננו אבניה ועפרה.
בלי כיסופים אמיתיים לא יבנה המקדש.
הקב"ה רוצה שנעשה מקדש, שנפעל מתוך רצון אדיר, לפנות מקום בלב, ואז יש הבטחה אלוקית: ושכנתי בתוכם!
למה זה תנאי הכרחי? אולי ניתן להסביר על פי ספר החינוך שהוא נותן את הטעם לבניין המקדש,
לבנות בית לשם ה’, כלומר שנהיה מקריבים שם קרבנותינו אליו, ושם תהיה העלייה לרגל וקיבוץ כל ישראל בכל שנה, שנאמר ועשו לי מקדש. וזאת המצווה כוללת עמה הכלים הצריכים בבית אל העבודה, כגון המנורה והשולחן והמזבח וכל שאר הכלים כולם.
משורשי מצוה זו…דע בני, כי כל אשר יגיע אצל ה’ בעשות בני אדם כל מצותיו, איננו רק שחפץ ה’ להיטיב לנו, ובהיות האדם מוכשר ומוכן בעשיית אותן מצות לקבל הטובה אז ייטיב אליו ה', ועל כן הודיעם דרך טוב להיותם טובים, והיא דרך התורה, כי בה יהיה האדם טוב. נמצא שכל המקים מצותיו השלים חפצו באשר הוא ראוי אז לקבל טובתו, וכל שאינו מכין עצמו לכך, רעתו רבה, שיודע חפץ ה’ בזה, והוא יעשה מעשיו כנגד חפצו…
ויש בעושי המצות ישימו מגמת פניהם אל הטובה המעותדת אליהם בעשיתן לבד, כי ידעו שבסיבתן תנוח עליהם הברכה והטוב, ואל הכונה ההיא יתעסקו בהן לעולם, ואלה חלקם בחיים וזוכים לעדן גן אלהים, ואולם לא הגיעו אל תכלית הכונה הטובה. אבל יש אשר זכו ונתן להם ה’ יתברך לב לדעת ולהכיר במידותיו המעולות, ומתוך הכרתם יתקשרו מורשי לבבם באהבתו קשר חזק ואמיץ עד שישימו כל כונת הכנת גופם כדי להשלים חפץ ה’ יתברך לרוב חשקם אותו, ואל התועלת המעותדת להם בעסק ההוא לא ישיתו לב, והיא המעלה הגדולה שעלו אליה האבות הקדושים השלושה והרבה מבניהם אחריהם, זכר כולם לברכה, וזאת היא המדרגה העליונה שאפשר לבן אדם לעלות.
ומעתה בהיות הנחת דעתנו על זה בעניין מצותיו ברוך הוא, תחייב אותנו לאמר כי בנין בית לשם יתברך לעשותנו בה תפילות וקרבנות אליו, הכל להכין הלבבות לעבודתו יתעלה, לא מהיותו צריך לשבת בית אנשים ולבוא בצל קורתם, ואם ארזי לבנון יבנוהו או ברותים, כי השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו וברוחו יעמדו, אף כי הבית אשר בנו בני האדם צריך לכבודו. חלילה, הלא ידועים הדברים וברורים שהכל להכשר גופותנו, כי הגופות יכשרו על ידי הפעולות, וברבות הפעולות הטובות ורוב התמדתן, מחשבות הלב מטהרות מתלבנות מזדקקות, והשם חפץ בטובתן של בריות כמו שאמרנו. ועל כן צונו לקבוע מקום שיהיה טהור ונקי בתכלית הנקיות לטהר שם מחשבות בני איש ולתקן לבבם אליו בו, והוא ברוך הוא בחר אותו המקום והכינו אל הטובה לבני אדם אולי מהיותו אמצעות העולם בכוון, והאמצעות נבחר מן הקצוות, או מן הטעם שיהיה ברוך הוא היודע. ומתוך הכשר המעשה וטהרת המחשבה שיהיה לנו שם, יעלה שכלנו אל הדבקות עם השכל העליוני…
המקדש נועד לקרב אותנו לקב"ה, זה כל עניינו, וממילא כדי שהוא ימלא את מטרתו יש צורך בהשתוקקות האדירה שלנו.
אנו נמצאים בימי מלחמה, על מה המלחמה, בני סיפר לי, כמו ששמענו כולנו מחיילנו האהובים, שאין בית בעזה שבו תמונת הר הבית, לא נמצאת במרכז הבית, אנו צריכים לזכור על מה המאבק, המאבק הוא על החזרת השכינה לציון, המאבק הוא על חזרת המקדש, ואנו צריכים להשתוקק אליו יום יום, שעה שעה, לעשות מקדש ואז ה' ישכון בתוכנו.
יהי רצון שנזכה להשתוקק בכל לב, לרצות בכיליון נפש, ואז הקב"ה ישרה לא רק בתוך המקדש אלא בתוכנו, כאומה וכל יחיד ויחיד.
