חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

רבניים לפסיקת הלכה

האם מותר שיהיו לי כמה רבנים לפסיקת הלכה או שחייב רב אחד? האם מותר שיהיה לי רב אחד שיהיה הבסיס שלי להלכה (כי הוא פוסק), ורב אחר שאם יגיד אחרת יגבור על השני (כי הוא רבי היותר מובהק אל אינו פוסק, אלא מדי פעם בשיעורים,מביא הארות של פסיקה)? האם מותר שיהיה לי רב לכל נושא? או שבנושא מסוים לא אפסוק כמו הרב שלי אלא כדעה אחרת? האם אני חייב לפסוק כמו הרב שלי בכל מקום, או שמותר לי מעט לשנות? (אני צריך להיות חסיד או תלמיד של הרב)

כל מה שהצעת מותר, אבל ההדרכה הנכונה לכלל האנשים היא ללכת בתחילת דרך הלימוד על פי פסיקה של רב אחד, כדי להבין טוב את דברי התורה ולא להסתבך, ועם הזמן, כאשר שיקול הדעת התורני נעשה בהיר יותר, להתרחב לדעות נוספות.

אין חובה לעשות כמו הרב שלך, אלא אם כן אתה נמצא במקומו של הרב שלך (יישוב, קהילה, ישיבה) והוא אומר דברים ברורים בנוגע לדברים מסוימים בלא לתת מקום לעשות כדעות האחרות בסוגיה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-29 21:51:05

הסרת חולצה בבריכה

האם מותר להוריד חולצה ומכנסיים בבריכה\בים? האם זה ראוי? האם יש הבדל בין חולצה למכנס? האם יש הבדל בין סתם אדם לת"ח?

גברים יכולים לכתחילה להכנס לבריכה ולים עם מכנס קצר ובלי חולצה, ורבים מאנשי התורה והרבנים מקפידים להכנס עם חולצה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-29 21:43:21

אמירת יעלה ויבוא בברכת המזון

האם מי שאכל סעודה שלישית וגמר את הסעודה במוצ"ש, אבל במוצ"ש כבר מתחיל ר"ח האם הוא צריך להגיד בברכת המזון "רצה והחליצנו " או שצריך לומר "יעלה ויבוא"

התשובה לשאלה זו מובא בפניני הלכה ברכות פרק ד. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של ישיבת הר ברכה. אביא לך כאן את מסקנת הדברים מתוך הספר 'קיצור הלכה':

כאשר חל ראש חודש במוצאי שבת, יש נוהגים לסיים את סעודה שלישית לפני צאת הכוכבים כדי לצאת מהספק ולהזכיר 'רצה' בלבד. והממשיך לאכול 'כזית' לחם אחר צאת הכוכבים, יאמר גם 'יעלה ויבוא'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-28 11:16:57

מעשר

אני מכירה את ההלכה שאם נותנים לך סכום כסף עבור דבר מסוים, כגון לקנות נעליים, אין צורך לתת ממנו מעשר כספים. השאלה שלי היא האם כך הדין גם כאשר אני עובדת עבור לימודים? כלומר מבחינתי הכסף שאני מרוויחה מיועד ללימודים, האם אני חייבת לתת ממנו מעשר כספים?

יפה אמרת. שאלת חכם חצי תשובה. אכן כאשר הורים נותנים לילד שלהם מתנה מאה שקלים למשל לעשות בהם כטוב בעיניו, הוא צריך לתת מהם מעשר. אבל כאשר הם נותנים לו מאה שקלים כדי לקנות נעליים, אינו צריך לתת מעשר, שכן במקרה כזה הכסף הוא בעצם נעליים. ולכן רק אם נשאר לו עודף שיכול לעשות איתו מה שרוצה, ממנו הוא צריך לתת מעשר.
לפי זה מי שמרוויח כסף בעבודה, מכיוון שהמעסיק שנותן את הכסף לא נותן את הכסף רק עבור לימודים, אלא העובד יכול לעשות בסכום שהרוויח כל דבר, ממילא לא ניתן לומר שהכסף הוא לימודים כמו שאמרנו לגבי נעליים, ולכן צריך לתת ממנו מעשר.
כמובן שאין אנו מדברים על אדם שחי בצניעות מחמת מצב כלכלי דחוק, שהרי הוא פטור מנתינת מעשר. וכן אין אנו מדברים על אדם שהחליט שרוצה לסמוך על הדעות המקלות שאומרות שמעשר כספים הוא מצוות רשות ואינו חובה. יש רק לציין שני דברים בעניין זה: א – לא כדאי להיחשב עני… ב – חכמים אמרו שיש ברכה בממונו של מי שנותן מעשר כספים, ובוודאי שמי שלא נותן מעשר כדעה העקרית שזה חלק מחובת מצוות הצדקה, לא יכול לבנות על ברכה זו. ועי' בפניני הלכה ליקוטים ב' הלכות צדקה בעניין זה. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-27 19:04:15

ייחוד

בס״ד שלום כבוד הרב, רציתי לשאול בדיני יחוד 1. התלמדתי בעבודה חדשה והאחמש רצה להראות לי את חדר המקפיא במחסן הוא ביקש שאכנס לחדר וסגר את הדלת בשביל להראות לי איך פותחים כשננעלים בפנים , האם להיות בחדר סגור עם גבר למספר דקות זה ייחוד? 2. אני מגיעה לעשות בייביסיטר לתינוקת ולפעמים רק אבא שלה נמצא בבית ויש לו כמה סידורים והוא יוצא האם בכמה דקות האלה צריך להשאיר את הדלת פתוחה? ובנושא שמירת נגיעה: האם מותר לבן לשתות מבקבוק ששתיתי ממנו או לאכול מאוכל שאכלתי ממנו (מאותה כפית וכו או כריך ? תודה רבה על העזרה

  1. זמן הייחוד האסור הוא כחמש דקות, לפי זה דנו הפוסקים האם מותר להיות בחדר נעול דקה אחת? התשובה היא שאם בעל כורחם לא יהיו במצב של הייחוד לפני תום חמש דקות, וכגון שבתוך הזמן הזה של חמש דקות יש סבירות שיגיע לשם מישהו שיש לו מפתח – אין בדבר ייחוד. אבל אם הדבר תלוי רק בהם, ואין בחדר זה מצלמות, האיסור להיות בו הוא גם דקה אחת. אמנם, רק כדי להראות איך סוגרים דלת רגע אחד בלא שהייה נוספת, זה מותר.
  2. לכתחילה צריך להשאיר את הדלת פתוחה, ואם הדבר לא שייך או לא נעים וכו', אפשר להשאירה רק לא נעולה, כך שכל אחד יכול להכנס לבית. יש לציין, שיש דלתות שאין להן ידית בחוץ, כך שלא ניתן לפתוח אותן מבחוץ, במקרה כזה, הדלת נחשבת נעולה גם אם לא סוגרים אותה עם מפתח. אמנם אם יש סיכוי שמישהו שיש לו מפתח ייכנס, מותר.
  3. מותר כאשר אין בדבר בעיה של צניעות לפי שיקול דעתם. לדוגמא, אם בחור ובחורה נפגשים לצורך שידוך, לא שייך לשתות מאותה קשית ואפילו לא מאותה כוס אלא אם כן אין ברירה. אבל אין בעיה של צניעות לבחור לשתות מכוס של אישה שהוא לא מכיר או זקנה, או כאשר מעבירים את כוס הקידוש או שבע ברכות מאחד לאחד באופן אקראי. אמנם כאשר מדובר על זוג נשוי בזמנים שהאישה אסורה על בעלה, האיסור יותר חמור, כיוון שיש יותר קירבה ביניהם (כמובא בפניני הלכה טהרת המשפחה).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-26 19:56:07

יש לך שאלה?

נ"ך יומי – ספר יהושע פרק ח

ח׳
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֤ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ אַל־תִּירָ֣א וְאַל־תֵּחָ֔ת קַ֣ח עִמְּךָ֗ אֵ֚ת כָּל־עַ֣ם הַמִּלְחָמָ֔ה וְק֖וּם עֲלֵ֣ה הָעָ֑י רְאֵ֣ה ׀ נָתַ֣תִּי בְיָדְךָ֗ אֶת־מֶ֤לֶךְ הָעַי֙ וְאֶת־עַמּ֔וֹ וְאֶת־עִיר֖וֹ וְאֶת־אַרְצֽוֹ׃
וְעָשִׂ֨יתָ לָעַ֜י וּלְמַלְכָּ֗הּ כַּאֲשֶׁ֨ר עָשִׂ֤יתָ לִֽירִיחוֹ֙ וּלְמַלְכָּ֔הּ רַק־שְׁלָלָ֥הּ וּבְהֶמְתָּ֖הּ תָּבֹ֣זּוּ לָכֶ֑ם שִׂים־לְךָ֥ אֹרֵ֛ב לָעִ֖יר מֵאַחֲרֶֽיהָ׃
וַיָּ֧קָם יְהוֹשֻׁ֛עַ וְכָל־עַ֥ם הַמִּלְחָמָ֖ה לַעֲל֣וֹת הָעָ֑י וַיִּבְחַ֣ר יְ֠הוֹשֻׁעַ שְׁלֹשִׁ֨ים אֶ֤לֶף אִישׁ֙ גִּבּוֹרֵ֣י הַחַ֔יִל וַיִּשְׁלָחֵ֖ם לָֽיְלָה׃
וַיְצַ֨ו אֹתָ֜ם לֵאמֹ֗ר רְ֠אוּ אַתֶּ֞ם אֹרְבִ֤ים לָעִיר֙ מֵאַחֲרֵ֣י הָעִ֔יר אַל־תַּרְחִ֥יקוּ מִן־הָעִ֖יר מְאֹ֑ד וִהְיִיתֶ֥ם כֻּלְּכֶ֖ם נְכֹנִֽים׃
וַאֲנִ֗י וְכָל־הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אִתִּ֔י נִקְרַ֖ב אֶל־הָעִ֑יר וְהָיָ֗ה כִּֽי־יֵצְא֤וּ לִקְרָאתֵ֙נוּ֙ כַּאֲשֶׁ֣ר בָּרִֽאשֹׁנָ֔ה וְנַ֖סְנוּ לִפְנֵיהֶֽם׃
וְיָצְא֣וּ אַחֲרֵ֗ינוּ עַ֣ד הַתִּיקֵ֤נוּ אוֹתָם֙ מִן־הָעִ֔יר כִּ֣י יֹֽאמְר֔וּ נָסִ֣ים לְפָנֵ֔ינוּ כַּאֲשֶׁ֖ר בָּרִֽאשֹׁנָ֑ה וְנַ֖סְנוּ לִפְנֵיהֶֽם׃
וְאַתֶּ֗ם תָּקֻ֙מוּ֙ מֵהָ֣אוֹרֵ֔ב וְהוֹרַשְׁתֶּ֖ם אֶת־הָעִ֑יר וּנְתָנָ֛הּ יְהוָ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶ֖ם בְּיֶדְכֶֽם׃
וְהָיָ֞ה כְּתָפְשְׂכֶ֣ם אֶת־הָעִ֗יר תַּצִּ֤יתוּ אֶת־הָעִיר֙ בָּאֵ֔שׁ כִּדְבַ֥ר יְהוָ֖ה תַּעֲשׂ֑וּ רְא֖וּ צִוִּ֥יתִי אֶתְכֶֽם׃
וַיִּשְׁלָחֵ֣ם יְהוֹשֻׁ֗עַ וַיֵּֽלְכוּ֙ אֶל־הַמַּאְרָ֔ב וַיֵּשְׁב֗וּ בֵּ֧ין בֵּֽית־אֵ֛ל וּבֵ֥ין הָעַ֖י מִיָּ֣ם לָעָ֑י וַיָּ֧לֶן יְהוֹשֻׁ֛עַ בַּלַּ֥יְלָה הַה֖וּא בְּת֥וֹךְ הָעָֽם׃
וַיַּשְׁכֵּ֤ם יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ בַּבֹּ֔קֶר וַיִּפְקֹ֖ד אֶת־הָעָ֑ם וַיַּ֨עַל ה֜וּא וְזִקְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל לִפְנֵ֥י הָעָ֖ם הָעָֽי׃
וְכָל־הָעָ֨ם הַמִּלְחָמָ֜ה אֲשֶׁ֣ר אִתּ֗וֹ עָלוּ֙ וַֽיִּגְּשׁ֔וּ וַיָּבֹ֖אוּ נֶ֣גֶד הָעִ֑יר וַֽיַּחֲנוּ֙ מִצְּפ֣וֹן לָעַ֔י וְהַגַּ֖י בינו [בֵּינָ֥יו] וּבֵין־הָעָֽי׃
וַיִּקַּ֕ח כַּחֲמֵ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים אִ֑ישׁ וַיָּ֨שֶׂם אוֹתָ֜ם אֹרֵ֗ב בֵּ֧ין בֵּֽית־אֵ֛ל וּבֵ֥ין הָעַ֖י מִיָּ֥ם לָעִֽיר׃
וַיָּשִׂ֨ימוּ הָעָ֜ם אֶת־כָּל־הַֽמַּחֲנֶ֗ה אֲשֶׁר֙ מִצְּפ֣וֹן לָעִ֔יר וְאֶת־עֲקֵב֖וֹ מִיָּ֣ם לָעִ֑יר וַיֵּ֧לֶךְ יְהוֹשֻׁ֛עַ בַּלַּ֥יְלָה הַה֖וּא בְּת֥וֹךְ הָעֵֽמֶק׃
וַיְהִ֞י כִּרְא֣וֹת מֶֽלֶךְ־הָעַ֗י וַֽיְמַהֲר֡וּ וַיַּשְׁכִּ֡ימוּ וַיֵּצְא֣וּ אַנְשֵֽׁי־הָעִ֣יר לִקְרַֽאת־יִ֠שְׂרָאֵל לַֽמִּלְחָמָ֞ה ה֧וּא וְכָל־עַמּ֛וֹ לַמּוֹעֵ֖ד לִפְנֵ֣י הָֽעֲרָבָ֑ה וְהוּא֙ לֹ֣א יָדַ֔ע כִּֽי־אֹרֵ֥ב ל֖וֹ מֵאַחֲרֵ֥י הָעִֽיר׃
וַיִּנָּֽגְע֛וּ יְהוֹשֻׁ֥עַ וְכָל־יִשְׂרָאֵ֖ל לִפְנֵיהֶ֑ם וַיָּנֻ֖סוּ דֶּ֥רֶךְ הַמִּדְבָּֽר׃
וַיִּזָּעֲק֗וּ כָּל־הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר בעיר [בָּעַ֔י] לִרְדֹּ֖ף אַחֲרֵיהֶ֑ם וַֽיִּרְדְּפוּ֙ אַחֲרֵ֣י יְהוֹשֻׁ֔עַ וַיִּנָּתְק֖וּ מִן־הָעִֽיר׃
וְלֹֽא־נִשְׁאַ֣ר אִ֗ישׁ בָּעַי֙ וּבֵ֣ית אֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יָצְא֖וּ אַחֲרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּעַזְב֤וּ אֶת־הָעִיר֙ פְּתוּחָ֔ה וַֽיִּרְדְּפ֖וּ אַחֲרֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֗עַ נְ֠טֵה בַּכִּיד֤וֹן אֲשֶׁר־בְּיָֽדְךָ֙ אֶל־הָעַ֔י כִּ֥י בְיָדְךָ֖ אֶתְּנֶ֑נָּה וַיֵּ֧ט יְהוֹשֻׁ֛עַ בַּכִּיד֥וֹן אֲשֶׁר־בְּיָד֖וֹ אֶל־הָעִֽיר׃
וְהָאוֹרֵ֡ב קָם֩ מְהֵרָ֨ה מִמְּקוֹמ֤וֹ וַיָּר֙וּצוּ֙ כִּנְט֣וֹת יָד֔וֹ וַיָּבֹ֥אוּ הָעִ֖יר וַֽיִּלְכְּד֑וּהָ וַֽיְמַהֲר֔וּ וַיַּצִּ֥יתוּ אֶת־הָעִ֖יר בָּאֵֽשׁ׃
וַיִּפְנ֣וּ אַנְשֵׁי֩ הָעַ֨י אַחֲרֵיהֶ֜ם וַיִּרְא֗וּ וְהִנֵּ֨ה עָלָ֜ה עֲשַׁ֤ן הָעִיר֙ הַשָּׁמַ֔יְמָה וְלֹא־הָיָ֨ה בָהֶ֥ם יָדַ֛יִם לָנ֖וּס הֵ֣נָּה וָהֵ֑נָּה וְהָעָם֙ הַנָּ֣ס הַמִּדְבָּ֔ר נֶהְפַּ֖ךְ אֶל־הָרוֹדֵֽף׃
וִיהוֹשֻׁ֨עַ וְכָֽל־יִשְׂרָאֵ֜ל רָא֗וּ כִּֽי־לָכַ֤ד הָֽאֹרֵב֙ אֶת־הָעִ֔יר וְכִ֥י עָלָ֖ה עֲשַׁ֣ן הָעִ֑יר וַיָּשֻׁ֕בוּ וַיַּכּ֖וּ אֶת־אַנְשֵׁ֥י הָעָֽי׃
וְאֵ֨לֶּה יָצְא֤וּ מִן־הָעִיר֙ לִקְרָאתָ֔ם וַיִּֽהְי֤וּ לְיִשְׂרָאֵל֙ בַּתָּ֔וֶךְ אֵ֥לֶּה מִזֶּ֖ה וְאֵ֣לֶּה מִזֶּ֑ה וַיַּכּ֣וּ אוֹתָ֔ם עַד־בִּלְתִּ֥י הִשְׁאִֽיר־ל֖וֹ שָׂרִ֥יד וּפָלִֽיט׃
וְאֶת־מֶ֥לֶךְ הָעַ֖י תָּ֣פְשׂוּ חָ֑י וַיַּקְרִ֥בוּ אֹת֖וֹ אֶל־יְהוֹשֻֽׁעַ׃
וַיְהִ֣י כְּכַלּ֣וֹת יִשְׂרָאֵ֡ל לַהֲרֹג֩ אֶת־כָּל־יֹשְׁבֵ֨י הָעַ֜י בַּשָּׂדֶ֗ה בַּמִּדְבָּר֙ אֲשֶׁ֣ר רְדָפ֣וּם בּ֔וֹ וַֽיִּפְּל֥וּ כֻלָּ֛ם לְפִי־חֶ֖רֶב עַד־תֻּמָּ֑ם וַיָּשֻׁ֤בוּ כָל־יִשְׂרָאֵל֙ הָעַ֔י וַיַּכּ֥וּ אֹתָ֖הּ לְפִי־חָֽרֶב׃
וַיְהִי֩ כָל־הַנֹּ֨פְלִ֜ים בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ מֵאִ֣ישׁ וְעַד־אִשָּׁ֔ה שְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר אָ֑לֶף כֹּ֖ל אַנְשֵׁ֥י הָעָֽי׃
וִיהוֹשֻׁ֙עַ֙ לֹֽא־הֵשִׁ֣יב יָד֔וֹ אֲשֶׁ֥ר נָטָ֖ה בַּכִּיד֑וֹן עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר הֶחֱרִ֔ים אֵ֖ת כָּל־יֹשְׁבֵ֥י הָעָֽי׃
רַ֣ק הַבְּהֵמָ֗ה וּשְׁלַל֙ הָעִ֣יר הַהִ֔יא בָּזְז֥וּ לָהֶ֖ם יִשְׂרָאֵ֑ל כִּדְבַ֣ר יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖ה אֶת־יְהוֹשֻֽׁעַ׃
וַיִּשְׂרֹ֥ף יְהוֹשֻׁ֖עַ אֶת־הָעָ֑י וַיְשִׂימֶ֤הָ תֵּל־עוֹלָם֙ שְׁמָמָ֔ה עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
וְאֶת־מֶ֧לֶךְ הָעַ֛י תָּלָ֥ה עַל־הָעֵ֖ץ עַד־עֵ֣ת הָעָ֑רֶב וּכְב֣וֹא הַשֶּׁמֶשׁ֩ צִוָּ֨ה יְהוֹשֻׁ֜עַ וַיֹּרִ֧ידוּ אֶת־נִבְלָת֣וֹ מִן־הָעֵ֗ץ וַיַּשְׁלִ֤יכוּ אוֹתָהּ֙ אֶל־פֶּ֙תַח֙ שַׁ֣עַר הָעִ֔יר וַיָּקִ֤ימוּ עָלָיו֙ גַּל־אֲבָנִ֣ים גָּד֔וֹל עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ (פ)
אָ֣ז יִבְנֶ֤ה יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ מִזְבֵּ֔חַ לַֽיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בְּהַ֖ר עֵיבָֽל׃
כַּאֲשֶׁ֣ר צִוָּה֩ מֹשֶׁ֨ה עֶֽבֶד־יְהוָ֜ה אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל כַּכָּתוּב֙ בְּסֵ֙פֶר֙ תּוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֔ה מִזְבַּח֙ אֲבָנִ֣ים שְׁלֵמ֔וֹת אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־הֵנִ֥יף עֲלֵיהֶ֖ן בַּרְזֶ֑ל וַיַּעֲל֨וּ עָלָ֤יו עֹלוֹת֙ לַֽיהוָ֔ה וַֽיִּזְבְּח֖וּ שְׁלָמִֽים׃
וַיִּכְתָּב־שָׁ֖ם עַל־הָאֲבָנִ֑ים אֵ֗ת מִשְׁנֵה֙ תּוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֔ה אֲשֶׁ֣ר כָּתַ֔ב לִפְנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וְכָל־יִשְׂרָאֵ֡ל וּזְקֵנָ֡יו וְשֹׁטְרִ֣ים ׀ וְשֹׁפְטָ֡יו עֹמְדִ֣ים מִזֶּ֣ה ׀ וּמִזֶּ֣ה ׀ לָאָר֡וֹן נֶגֶד֩ הַכֹּהֲנִ֨ים הַלְוִיִּ֜ם נֹשְׂאֵ֣י ׀ אֲר֣וֹן בְּרִית־יְהוָ֗ה כַּגֵּר֙ כָּֽאֶזְרָ֔ח חֶצְיוֹ֙ אֶל־מ֣וּל הַר־גְּרִזִ֔ים וְהַֽחֶצְי֖וֹ אֶל־מ֣וּל הַר־עֵיבָ֑ל כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֜ה מֹשֶׁ֣ה עֶֽבֶד־יְהוָ֗ה לְבָרֵ֛ךְ אֶת־הָעָ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל בָּרִאשֹׁנָֽה׃
וְאַֽחֲרֵי־כֵ֗ן קָרָא֙ אֶת־כָּל־דִּבְרֵ֣י הַתּוֹרָ֔ה הַבְּרָכָ֖ה וְהַקְּלָלָ֑ה כְּכָל־הַכָּת֖וּב בְּסֵ֥פֶר הַתּוֹרָֽה׃
לֹֽא־הָיָ֣ה דָבָ֔ר מִכֹּ֖ל אֲשֶׁר־צִוָּ֣ה מֹשֶׁ֑ה אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־קָרָ֜א יְהוֹשֻׁ֗עַ נֶ֣גֶד כָּל־קְהַ֤ל יִשְׂרָאֵל֙ וְהַנָּשִׁ֣ים וְהַטַּ֔ף וְהַגֵּ֖ר הַהֹלֵ֥ךְ בְּקִרְבָּֽם׃ (פ)

דילוג לתוכן