חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

האם מותר ליהנות ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור – המשך

לגבי שאלותי על הנאה ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור – סליחה, אבל יצאתי קצת מבולבל. בתשובה הראשונה, לגבי יו"ט נכתב רק שיש אומרים שמותר (במלאכה שלא הותרה לצורך אוכל נפש), בעוד לגבי חוה"מ נכתב שאסור (אם זה במזיד), ועל זה שאלתי איך יתכן שיו"ט קל יותר. ואילו מהתשובה השניה הבנתי שבאמת אין הבדל ביניהם. אז מה השורה התחתונה? גם ביו"ט אסור אם זה מזיד ומותר רק אם זה שוגג?

למעשה אין הבדל עקרוני בין שבת ליום טוב ולחול המועד, ולכן העושה מלאכה במזיד אסור ליהנות ממנה.

וכך מובא בספר ההרחבות לפניני הלכה שבת כו, א – …ויותר נראה שבמלאכה שעיקרה מותר ביו"ט אין גזרת מעשה יו"ט, אבל במלאכה שאסורה ביו"ט כמו בשבת, דין מעשה שלה כדין מעשה שבת. וכ"כ בארח"ש כה,הערה צא ושבט הלוי ו, סח.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-03 05:58:55

תפילין

הנחתי לאחר החתונה תפילין ר"ת כרגע אני לא בקטע להמשיך האם אני צריך התרת נדרים, וא"כ האם אני יכול להסתמך על ההתרת נדרים של ערב ראש השנה,?

כיוון שמדובר על מנהג הידור מצווה בולט, אנשים ראו שאתה מניח וכעת מפסיק, כיוון שלא אמרת בתחילה שאתה עושה זאת בלי נדר, הנכון הוא לעשות התרה בפני שלושה, ולא לסמוך על ההתרה של ערב ר"ה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-02 16:32:39

דיני מלכות

בס״ד שלום כבוד הרב, עד כמה חשובה ההקפדה על החוק המדיני, הרי גם יש אנשים דתיים שעוסקים בכביש, או מעסיקים בשחור (מנקות וכו) חברה שלי (גם שומרת מצוות) הציעה להסיע אותי 2 דקות לבית בשעה שכבר נגמר לה המלווה יום (כלומר הייתה צריכה מלווה לילה לנהיגה והייתה בלי) האם צריך להקפיד גם על כאלו דברים שהם חוק או לא? תודה רבה

שאלה טובה. עניין זה מובא בפניני הלכה העם והארץ פרק ו (ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה). אביא לך את מסקנת הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור, ספר המביא את כל הפסקים שבספרי פניני הלכה בספר אחד:

דינא דמלכותא דינא

א. לכל התקנות וחוקי המדינה, בין בארץ ובין בחוץ לארץ, יש תוקף הלכתי המחייב כל אחד (גמרא גיטין י), כגון תשלומי מיסים ושמירה על חוקי התנועה והבנייה, בין אלו שנתקנו על ידי הממשלה ובין אלו שנתקנו על ידי הנהלת העיריה או היישוב. אלא אם כן מדובר על חוק שסותר את ההלכה.

אמנם כאשר מדובר מקרה צדדי שאינו נאכף על ידי הרשויות, וגם אם יראה אותו שוטר למשל, לא יעשה לו דבר, כגון מי שלא עובר במעבר חצייה בשעה שתיים בלילה בתוך המושב, וכגון מי שנוסע על מאה וחמש במקום שהתמרור מראה על מאה – הדבר מותר.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-02 14:37:30

הלכות שבת

כב' הרב שליט"א שלום בהלכות שבת "חשמל ומכשיריו" בסעיף הדן בהפעלת מדיח כלים בשבת כותב כב' הרב שבחימום המים בשבת עוברים על איסור בישול. מאידך, בהמשך כותב כב' הרב ש"אם ינתקו את המנגנון התולה את הפעלת המדיח בסגירת הדלת….מותר גם שלא בשעת הדחק להניח שם כלים מלוכלכים כדי לנקותם במשך השבת" שאלתי, ניתוק המנגנון עוקף את הפעלת המדיח, אבל עדיין נשארת בעיית חימום המים בשבת שהרב כתב שזה איסור בישול. לכאורה, מה ההבדל בין בישול המים במדיח לבין הנחת תבשיל חי על פלטה עם שעון שבת. בברכת אך טוב וחסד ירדפו את כב' הרב כל ימי חייו דוד כהנא

אין בעיה בחימום המים, שהרי המדיח מופעל על שעון שבת מלפני השבת, וכיוון שבפעולת סגירתו בשבת לא עושה כלום, שכן המדיח יפעל בכל מקרה, נמצא שלא עשה שום פעולת איסור בשבת.

לגבי אוכל חי שמניח על הפלטה לפני שבת, חששו חכמים שמא מתוך שאדם להוט שתבשילו יתבשל כראוי לסעודת ליל שבת, ייטיב את האש אחר כניסת השבת, ויעבור על איסורי הבערה ובישול. כפי שמובא בפניני הלכה פרק י' סעיף יד, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור.

אבל אין גזירה כזו לגבי מדיח כלים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-30 07:04:27

האם ציפוי אבן / שיש נחשב כמתכת או חרס

שלום, ראיתי בפניני הלכה שיש הבדלים בין כלי עץ וחרס לבין כלי מתכת. למשל כתוב: מחלוקת זו קיימת כיום לגבי כלי חרס ועץ, וכלי מתכת וזכוכית שלא נוקו היטב עם סבון. אבל בכלי מתכת וזכוכית שנוקו כראוי עם סבון, הואיל וידוע שלא נותר בהם שום טעם מהמאכל הקודם, בני כל העדות רשאים לנהוג כדעה המקילה, כמבואר להלן לב, יא, 14. אמנם לכתחילה כדי לשמור על ההפרדה בין בשר לחלב, נוהגים כמבואר למעלה. קניתי סיר שכתוב עליו: non stick – solid rock ובעברית כתוב – ציפוי שיש טבעי – נון סטיק. ציפוי חדשני, חזק ועמיד מכל ציפוי אחר, מונע הידבקות של המזון. השאלה היא האם הסיר הזה נחשב כחרס או כמתכת. תודה רבה

עיקר הקולא שנאמרה לגבי כלי זכוכית ומתכת ללא ציפוי שייכת גם בכלים אלו, וכפי שמובא בפניני הלכה לגבי כלי חרס מצופים, וכך מובא בסיכום הדברים בספר הקיצור לפניני הלכה:

מאכלים שבושלו בכלים שלא הוכשרו

יא. טעה ובישל או אפה או חימם לחום גבוה מאכל בכלי איסור שנוקה היטב עם סבון אך לא עבר הכשרה, או שבישל חלב בכלי בשרי ולהפך: אם הכלי עשוי זכוכית או מתכת, המאכל לא נאסר, כיוון שכיום כלים אלו איכותיים ואינם בולעים לתוכם טעמים. אמנם צריך להכשיר את הכלי כפי שציוותה התורה (במדבר לא, כא-כג. ביאור הסוגיה בפנה"ל, ו-י). וכן דין כלי אמייל וארקופל.

גם בכלי חרס המצופים בשכבת זכוכית דקה המצויים כיום (פורצלן-חרסינה), ניתן להקל בדיעבד, ובתנאי שאין בהם סדקים. לכן אם למשל חימם במיקרוגל מאכל בשרי בכלי פורצלן חלבי נקי – המאכל מותר, ובמקום הצורך ניתן להכשיר את הכלי בהגעלה (לעיל, י).

יב. כלי מתכת המצופים בשכבת טפלון דקה, בולעים ופולטים טעמים בשכבה זו, וכך המציאות בשאר סוגי הכלים. לכן אם למשל חימם במיקרוגל מאכל בשרי בכלי פלסטיק חלבי נקי עד שנעשה רותח – המאכל אסור, שכן אין בתכולת כלי פי שישים מדפנותיו, וממילא הטעם הבלוע בדפנות הכלי עלול להיות ניכר במאכל.

אבל אם עברו 24 שעות מהרגע שבו בישלו או חיממו בכלי מאכל חלבי, טעם החלב הבלוע בכלי נפגם, וממילא כיוון שלא נותן טעם טוב של חלב במאכל הבשרי, אינו אוסר אותו (ועי' לעיל כה, יח). וכשיש ספק אם עברה על הכלי יממה משעת בליעת האיסור או הבשר/חלב, מחשיבים אותו כמי שעברה עליו יממה.

יג. ידע שהכלי לא הוכשר ובכל זאת עבר והכין או חימם בו מאכל – התבשיל אסור עליו ועל כל מי שבישל עבורם, בין אם הכלי ממתכת וזכוכית ובין אם מסוג אחר ועברה עליו יממה. אמנם לאנשים אחרים מותר לאכול את התבשיל אם הוא נעשה בכלי זכוכית או מתכת ללא ציפוי טפלון, או בשאר כלים לאחר יממה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-30 06:26:01

יש לך שאלה?

עדינות ישראל מול אכזריות הגויים – לפרשת חקת

עם ישראל, אחרי תלאות רבות, הולך ומתקרב אל ארצו, אבל בדרך הוא צריך לעבור בממלכת אדום. משה רבנו שולח שליחים לבקש ממלך אדום לעבור דרך ארצו:

"וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום, כה אמר אחיך ישראל, אתה ידעת את כל התלאה אשר מצאתנו, וירדו אבותינו מצרימה, ונשב במצרים ימים רבים, וירעו לנו מצרים ולאבותינו, ונצעק אל ה' וישמע קולנו, וישלח מלאך ויוצאנו ממצרים, והנה אנחנו בקדש עיר קצה גבולך נעברה נא בארצך, לא נעבור בשדה ובכרם ולא נשתה מי באר, דרך המלך נלך לא נטה ימין ושמאול עד אשר נעבור גבולך"

העדינות והנעימות, הכבוד והחשיבות שנותן משה רבנו בבקשתו למלך אדום הם מופלאים. הוא מתחיל בפניה ידידותית, תוך הציגו את אדום וישראל כאחים – הן אם הכוונה על ההיבט ההיסטורי, יעקב ועשו הם אדום וישראל, והן אם מדובר באמירה ידידותית כללית.

לאחר מכן, הוא מסביר למלך אדום את ההקשר ההיסטורי, הוא מתאר את השואה הנוראה, את הייסורים והצרות שהסבו לנו המצרים. 'ונצעק אל ה' וישמע קולנו' – משה ממשיך ומתאר איך ה' שמע בקולנו, שלח מלאך שהוציא אותנו מתחת סבלות מצרים והנה אנחנו כאן, לא רחוק ממך, בדרכנו לארץ ישראל, ביתנו ונחלתנו.

ואז, מתוך קריאת הידידות, מתוך ההסבר של הרקע ההיסטורי מגיעה הבקשה. משה מבקש, אנחנו רק מבקשים ממך שתאפשר לנו לעבור בארצך ולקצר את דרכנו המיוסרת במדבר ולמרות שאנחנו מצויידים בכל מה שדרוש לנו, כל צידה או מים אם נצטרך, נשלם עבורם בכסף מלא.

אבל תגובתו של אדום:

"ויאמר אליו אדום לא תעבר בי פן בחרב אצא לקראתך!… ויצא אדום לקראתו בעם כבד וביד חזקה וימאן אדום נתן את ישראל עבר בגבלו ויט ישראל מעליו"

לעומת הדברים הנעימים והיפים שנאמרים – אדום יוצא למלחמה, לעומת עם ישראל החפץ כל כך בשלום ואחווה, עם ישראל המבקש איכפתיות והבנה, המבקש אמפטיה וסיוע –  אדום אוטם את אזניו מבקשות אלו ויוצא למלחמה נגדו.

לצערנו אנו מכירים את תגובת אדום, גם מההיסטוריה בת זמננו: בשנת 1938 התכנסה ועידת אוויאן, ועידה שהתקיימה אחרי חוקי הגזע, אחרי שהיה ברור שהיהודים נרדפים ומושפלים בגרמניה ואוסטריה. בועידה התכנסו נציגים ממדינות העולם לדון בבעיית הפליטים היהודים, אך למרבה הפלא והתדהמה, הם החליטו שאין באפשרותם לקבל את הפליטים. כל המדינות כולל בריטניה, שהחזיקה במנדט על ארץ ישראל, ואמרה שמוכנה לקבל מעט יהודים, בתנאי שיסגרו שערי הארץ בפני יהודים לגמרי כדי לא להרגיז את הערבים, סיפקו נימוקים אווילים ואנטישמים מדוע "אינם יכולים" לקבל את הפליטים.

ניתן דוגמה של דברי הנציג הצרפתי (אומה שעד היום היא אומה אנטישמית):
"המסורת הצרפתית מחייבת אותנו לשמש ארץ מקלט לנוודים. עם זאת, איכותו המוסרית הידועה של האלמנט המיובא ייצור תחושת זרות בקרב התושבים המקומיים".
עם סיום הוועידה צהלו כותרות העיתונים בגרמניה: "יהודים למסירה בזיל הזול! מי רוצה? אף אחד לא רוצה!", "אף מדינה לא מוכנה להילחם בבושה של אירופה (היהודים), ובכך מחזקת הוועידה את יחסה של גרמניה כלפי היהודים", "אוויאן מוכיחה את הסכנה שמייצרים היהודים לעולם".

אבל ועידת אוויאן הייתה יותר מכישלון – היא הייתה המבוא הבלתי רשמי ל"פתרון הסופי". מרפרוף קצר בכתבי היטלר אפשר לגלות כי הוא עקב בדריכות אחרי הוועידה, והסיק מתוצאותיה, כי העולם יעמוד מנגד כאשר יחליט לנקוט בצעדים בלתי הפיכים לפתרון הבעיה היהודית. והוא אכן צדק לבושתם של כל העמים.

עם ישראל לדורותיו, הוא עם רודף שלום ואוהב שלום, עם של חסד וטוב, ואילו אומות העולם, הם עמים רודפי מלחמה, חסרי רחמים, מלאי שנאה וספוגים באנטישמיות.

חייבים להתבונן בעין פקוחה על המציאות, ולהסיר את מסווה הצביעות מעל פני העמים הנאורים, לא הם יטיפו לנו על מוסר, אנושיות והומניות.

לצערנו מנהיגנו לא מספיק גיבורים לומר לאומות העולם את האמת, דם עשרות מיליוני יהודים, בכל הדורות, נמצא על ידיכם!

רש"י מחדד את השורש של ההתנהלות: אתם מתגאים בקול שהורישכם אביכם – 'הקול קול יעקב' – ואמרתם 'ונצעק אל ה' וישמע קולנו', ואני אצא עליכם במה שהורישנו אבי 'ועל חרבך תחיה'.

ההכרה במציאות, מובילה להתמודדות נכונה, וההתעלמות מן המציאות וייפויה מובילה להנהלות שאיננה נכונה.

יהי רצון שנדע להבחין במציאות לאשורה, להבחין בין שלום אמיתי לשלום מדומה, בין אכפתיות וחסד אמיתי, לבין צביעות מתחסדת.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן