דבר תורה לפרשת נשא – האיזון הרצוי בין הרגש לשכל

מאבק השליטה

חכמים במדרש במשלי נחלקו בשאלה היכן בדיוק שוכנת נשמת האדם בראש או בלב. הדיון המעניין לא נבע בכדי לקבוע את שעת המוות, אלא לברר מהו החלק הדומיננטי של האדם – ההכרה השכלית או הרגש, כאשר חיי האדם נעים על שני צירים מקבילים אלו.

מחד, השכל מנהיג את כל מערכות גוף האדם, וחלילה, פגיעת ראש עלולה לשבש את התפקוד הבסיסי של האדם. בנוסף, באמצעות השכל האדם מכיר את המציאות, ומעבד את הידע שהוא קולט על מנת לפעול ולקדם את העולם. אנו, החיים בתקופה מודרנית, יכולים לראות כיצד בכל תחום האדם הטביע את חותמו: ברפואה, בתחבורה, בתקשורת, במדעים המדויקים וכו'. כל זה הצליח בעיקר בזכות השכל.

מאידך, הרגש מחבר אותנו לחיים. לאהוב, לפחוד, לשנוא, להעריץ, להתרגש, להתעצב, להשתוקק ועוד – כל אלו הם מקצת מהרגשות שפועמות בליבנו, ולמעשה ממלאים את כל חיינו. האם ניתן לתאר חיים מבלי היכולת להרגיש? זה יראה לנו כ'חיי רובוט' ולא חיים אנושיים.

לצערנו, לא תמיד השכל והרגש מסכימים אחד עם השני, ומתקיים ביניהם מאבק על הנהגת האדם. לדוגמא, אם אדם אינו חש בטוב וקיבל הנחייה מהרופא לקחת תרופה פעמיים ביום. ולדאבון האדם, התרופה הזאת מאד לא טעימה, ויוצרת לו הרגשה נוראית ותחושת גועל – אז מה יעשה האדם? הרגש שמחבר את האדם לחיים משדר לו כי התרופה לא  טעימה וראוי לחדול מלקחתה, ומנגד, השכל 'ישדר' כי חשוב מאד להבריא כי כך אמר הרופא.

זוהי דוגמא אחת, וניתן לומר כי לכל אחד מתקיים המאבק הזה באופן יום יומי בצורה כזו או אחרת!

מתוך העניינים המובאים בפרשת השבוע, ישנן שתי פרשיות סמוכות שמבטאות היטב את המתח בין הרגש לשכל, אישה סוטה ונזירות.

הסטייה מן הדרך

פרשיית אישה סוטה מבטאת משבר זוגי המקבל הד ציבורי. במקרה זה, קיים משבר אמון בין בעל לאשתו, והוא חושד בה שבגדה בו עם איש אחר. זאת, לאחר שהוא כבר הזהיר אותה לשמור מאותו אדם מרחק ויש לו גם עדים שמחזקים את טענתו. האישה מנגד, דוחה על הסף את האשמות הבעל, והמחלוקת צוברת תאוצה ותהודה.

התורה נותנת פתרון בשביל להסדיר שלום בית והוא: "בדיקת המים המאררים'. הכהן משקה את האשה במים שמחקו את הדיו של הפרשייה הכתובה בתורה. במידה וחטאה האישה – היא והבועל ימותו. לא חטאה – תצא נשכרת, ומקבלת הבטחה מהקב"ה כי ייוולד לה ילד. (ועוד רבים הם פרטי הדין).

צריך לדעת, בין אם האישה חטאה או לא – אין עשן בלי אש.

כלומר, גם אם בפועל לא היה מעשה בינה לבין אותו האיש, עדיין הייתה קרבה מסוימת ביניהם. קירבה שמוציאה טעם לפגם, ואינה הולמת אישה נשואה.

אם נשאל את אותה אישה: מה גרם לך לעשות זאת? סביר להניח נקבל את ההסבר הבא: "נכון, שלפי השכל לא הייתי צריכה להיפגש עם אותו האיש במקום נסתר, בפרט לאחר שכבר הוזהרתי והתבקשתי מבעלי. אולם, היה לי כ"כ נעים לשוחח אותו, הוא מבין אותי, הוא מכבד אותי, פשוט הרגשתי כיף".

כלומר, הרגש היה מאד דומיננטי במעשה, למרות שמבחינה שכלית, לרוב, האישה תסכים שלא ראוי היה המעשה.

'החכם עיניו בראשו'

העומד מן הצד ורואה לאן הגיעה האישה בעקבות הליכתה שולל אחר הרגש – ירצה לגדור את עצמו על מנת להימנע מלהגיע למחוזות אלו. וזאת הסיבה של סמיכות שתי הפרשיות, כפי שדרשו חכמים:  "הרואה סוטה בקלקולה – יזיר עצמו מן היין".

היין מלהיב את החוויה והרגש בנפש האדם. האלכוהול משחרר את האדם ממגבלות השכל, ונותן דרור 'לשמוח להיפתח' – להרגיש! יש כאן מדרון חלקלק מאד, ולכן מבחינה שכלית יש להימנע משתיית יין, וזהו אחד מהאיסורים של הנזיר. "החכם עיניו בראשו" אומר שלמה המלך בקהלת, והנזיר מבצע זאת הלכה למעשה.

דרך המלך

כפי שראינו, להיסחף אחר מערבולות הרגש זה די מסוכן. אך מנגד, אם אכן הנזירות הייתה מסלול ראוי ונכון, אזי התורה הייתה מדריכה אותנו לדבוק בנזירות – וזה לא כך. אדרבה, חז"ל מציינים כי אחת מהסיבות שהנזיר מביא קורבן, היא לכפר על עצם נזירותו!

למרבה הפלא, הסתגפות היא דרך שאינה שלמה. הבריאה על כוחותיה השונים היא טובה ויפה! הימנעות מוחלטת מטילה לעז על הבריאה, ופוגעת במימוש הכוח ע"י האדם.

זה הכלל: אין להימנע – יש להשתמש בחכמה. היין אכן יכול להביא קלקלה על האדם, אך השמחה שהוא גורם יכולה להדגיש אירועים בעלי משמעות מיוחדת כדוגמת קידוש בחתונה, בשבת ובימים טובים.

דרך המלך אינה פשרה, אלא לוקחת את הטוב ביותר של כל צד ומשלבת ביניהם. הרגש והשכל ברוכים הם, והשילוב הראוי ביניהם הוא דק ועדין, אך אפשרי.

'נשא את ראש'

תורת החסידות מלמדת כי הפרשה מתייחסת לשני העניינים, הרגש והשכל, באופן עמוק.

בתחילה – הנשיאה מתייחסת לראש, כפי שנאמר:  'נשא את ראש בני ישראל', וכן בפרשה אחרת נאמר: 'כי תשא את ראש'.  ובקריאת הפרשה – ניפגש עם ל"ב פעמים שמופיע השורש נ,ש,א.

נמצא שיש כאן ראש ולב, שכל ורגש.

על מנת ששני העניינים הללו יוכל לדור בכפיפה אחת יש לרומם אותם לדרגה שמעל הרגש והשכל, שבעולם החסידות מכנים "הלב שלמעלה מהראש". זוהי נקודה פנימית שניתן להגיע אליה מתוך התעמקות בתורה. לכן חיבור בין האות שמסיימת את התורה (ישראל)לבין האות שמתחילה (בראשית) – יוצרת את המילה לב. היינו, הלב שלמעלה מהראש שמופיע במילה הראשונה בתורה בראשית. (הפן החסידי בשם הרב גינזבורג)

יהי רצון שנזכה לאזן את שני חלקי חיינו, השכל והרגש, באופן השלם ביותר.

שבת שלום