חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

האם מותר ליהנות ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור – המשך

לגבי שאלותי על הנאה ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור – סליחה, אבל יצאתי קצת מבולבל. בתשובה הראשונה, לגבי יו"ט נכתב רק שיש אומרים שמותר (במלאכה שלא הותרה לצורך אוכל נפש), בעוד לגבי חוה"מ נכתב שאסור (אם זה במזיד), ועל זה שאלתי איך יתכן שיו"ט קל יותר. ואילו מהתשובה השניה הבנתי שבאמת אין הבדל ביניהם. אז מה השורה התחתונה? גם ביו"ט אסור אם זה מזיד ומותר רק אם זה שוגג?

למעשה אין הבדל עקרוני בין שבת ליום טוב ולחול המועד, ולכן העושה מלאכה במזיד אסור ליהנות ממנה.

וכך מובא בספר ההרחבות לפניני הלכה שבת כו, א – …ויותר נראה שבמלאכה שעיקרה מותר ביו"ט אין גזרת מעשה יו"ט, אבל במלאכה שאסורה ביו"ט כמו בשבת, דין מעשה שלה כדין מעשה שבת. וכ"כ בארח"ש כה,הערה צא ושבט הלוי ו, סח.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-03 05:58:55

תפילין

הנחתי לאחר החתונה תפילין ר"ת כרגע אני לא בקטע להמשיך האם אני צריך התרת נדרים, וא"כ האם אני יכול להסתמך על ההתרת נדרים של ערב ראש השנה,?

כיוון שמדובר על מנהג הידור מצווה בולט, אנשים ראו שאתה מניח וכעת מפסיק, כיוון שלא אמרת בתחילה שאתה עושה זאת בלי נדר, הנכון הוא לעשות התרה בפני שלושה, ולא לסמוך על ההתרה של ערב ר"ה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-02 16:32:39

דיני מלכות

בס״ד שלום כבוד הרב, עד כמה חשובה ההקפדה על החוק המדיני, הרי גם יש אנשים דתיים שעוסקים בכביש, או מעסיקים בשחור (מנקות וכו) חברה שלי (גם שומרת מצוות) הציעה להסיע אותי 2 דקות לבית בשעה שכבר נגמר לה המלווה יום (כלומר הייתה צריכה מלווה לילה לנהיגה והייתה בלי) האם צריך להקפיד גם על כאלו דברים שהם חוק או לא? תודה רבה

שאלה טובה. עניין זה מובא בפניני הלכה העם והארץ פרק ו (ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה). אביא לך את מסקנת הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור, ספר המביא את כל הפסקים שבספרי פניני הלכה בספר אחד:

דינא דמלכותא דינא

א. לכל התקנות וחוקי המדינה, בין בארץ ובין בחוץ לארץ, יש תוקף הלכתי המחייב כל אחד (גמרא גיטין י), כגון תשלומי מיסים ושמירה על חוקי התנועה והבנייה, בין אלו שנתקנו על ידי הממשלה ובין אלו שנתקנו על ידי הנהלת העיריה או היישוב. אלא אם כן מדובר על חוק שסותר את ההלכה.

אמנם כאשר מדובר מקרה צדדי שאינו נאכף על ידי הרשויות, וגם אם יראה אותו שוטר למשל, לא יעשה לו דבר, כגון מי שלא עובר במעבר חצייה בשעה שתיים בלילה בתוך המושב, וכגון מי שנוסע על מאה וחמש במקום שהתמרור מראה על מאה – הדבר מותר.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-02 14:37:30

הלכות שבת

כב' הרב שליט"א שלום בהלכות שבת "חשמל ומכשיריו" בסעיף הדן בהפעלת מדיח כלים בשבת כותב כב' הרב שבחימום המים בשבת עוברים על איסור בישול. מאידך, בהמשך כותב כב' הרב ש"אם ינתקו את המנגנון התולה את הפעלת המדיח בסגירת הדלת….מותר גם שלא בשעת הדחק להניח שם כלים מלוכלכים כדי לנקותם במשך השבת" שאלתי, ניתוק המנגנון עוקף את הפעלת המדיח, אבל עדיין נשארת בעיית חימום המים בשבת שהרב כתב שזה איסור בישול. לכאורה, מה ההבדל בין בישול המים במדיח לבין הנחת תבשיל חי על פלטה עם שעון שבת. בברכת אך טוב וחסד ירדפו את כב' הרב כל ימי חייו דוד כהנא

אין בעיה בחימום המים, שהרי המדיח מופעל על שעון שבת מלפני השבת, וכיוון שבפעולת סגירתו בשבת לא עושה כלום, שכן המדיח יפעל בכל מקרה, נמצא שלא עשה שום פעולת איסור בשבת.

לגבי אוכל חי שמניח על הפלטה לפני שבת, חששו חכמים שמא מתוך שאדם להוט שתבשילו יתבשל כראוי לסעודת ליל שבת, ייטיב את האש אחר כניסת השבת, ויעבור על איסורי הבערה ובישול. כפי שמובא בפניני הלכה פרק י' סעיף יד, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור.

אבל אין גזירה כזו לגבי מדיח כלים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-30 07:04:27

האם ציפוי אבן / שיש נחשב כמתכת או חרס

שלום, ראיתי בפניני הלכה שיש הבדלים בין כלי עץ וחרס לבין כלי מתכת. למשל כתוב: מחלוקת זו קיימת כיום לגבי כלי חרס ועץ, וכלי מתכת וזכוכית שלא נוקו היטב עם סבון. אבל בכלי מתכת וזכוכית שנוקו כראוי עם סבון, הואיל וידוע שלא נותר בהם שום טעם מהמאכל הקודם, בני כל העדות רשאים לנהוג כדעה המקילה, כמבואר להלן לב, יא, 14. אמנם לכתחילה כדי לשמור על ההפרדה בין בשר לחלב, נוהגים כמבואר למעלה. קניתי סיר שכתוב עליו: non stick – solid rock ובעברית כתוב – ציפוי שיש טבעי – נון סטיק. ציפוי חדשני, חזק ועמיד מכל ציפוי אחר, מונע הידבקות של המזון. השאלה היא האם הסיר הזה נחשב כחרס או כמתכת. תודה רבה

עיקר הקולא שנאמרה לגבי כלי זכוכית ומתכת ללא ציפוי שייכת גם בכלים אלו, וכפי שמובא בפניני הלכה לגבי כלי חרס מצופים, וכך מובא בסיכום הדברים בספר הקיצור לפניני הלכה:

מאכלים שבושלו בכלים שלא הוכשרו

יא. טעה ובישל או אפה או חימם לחום גבוה מאכל בכלי איסור שנוקה היטב עם סבון אך לא עבר הכשרה, או שבישל חלב בכלי בשרי ולהפך: אם הכלי עשוי זכוכית או מתכת, המאכל לא נאסר, כיוון שכיום כלים אלו איכותיים ואינם בולעים לתוכם טעמים. אמנם צריך להכשיר את הכלי כפי שציוותה התורה (במדבר לא, כא-כג. ביאור הסוגיה בפנה"ל, ו-י). וכן דין כלי אמייל וארקופל.

גם בכלי חרס המצופים בשכבת זכוכית דקה המצויים כיום (פורצלן-חרסינה), ניתן להקל בדיעבד, ובתנאי שאין בהם סדקים. לכן אם למשל חימם במיקרוגל מאכל בשרי בכלי פורצלן חלבי נקי – המאכל מותר, ובמקום הצורך ניתן להכשיר את הכלי בהגעלה (לעיל, י).

יב. כלי מתכת המצופים בשכבת טפלון דקה, בולעים ופולטים טעמים בשכבה זו, וכך המציאות בשאר סוגי הכלים. לכן אם למשל חימם במיקרוגל מאכל בשרי בכלי פלסטיק חלבי נקי עד שנעשה רותח – המאכל אסור, שכן אין בתכולת כלי פי שישים מדפנותיו, וממילא הטעם הבלוע בדפנות הכלי עלול להיות ניכר במאכל.

אבל אם עברו 24 שעות מהרגע שבו בישלו או חיממו בכלי מאכל חלבי, טעם החלב הבלוע בכלי נפגם, וממילא כיוון שלא נותן טעם טוב של חלב במאכל הבשרי, אינו אוסר אותו (ועי' לעיל כה, יח). וכשיש ספק אם עברה על הכלי יממה משעת בליעת האיסור או הבשר/חלב, מחשיבים אותו כמי שעברה עליו יממה.

יג. ידע שהכלי לא הוכשר ובכל זאת עבר והכין או חימם בו מאכל – התבשיל אסור עליו ועל כל מי שבישל עבורם, בין אם הכלי ממתכת וזכוכית ובין אם מסוג אחר ועברה עליו יממה. אמנם לאנשים אחרים מותר לאכול את התבשיל אם הוא נעשה בכלי זכוכית או מתכת ללא ציפוי טפלון, או בשאר כלים לאחר יממה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-30 06:26:01

יש לך שאלה?

פרשת מסעי ועניינו של חודש אב

אנו נכנסים לחודש אב עליו נאמר במשנה "משנכנס אב ממעטין בשמחה", וננסה לברר מה עניינו של החודש הזה, ומדוע מצד אחד בכניסתו ממעטין בשמחה ומאידך 'לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיוה"כ'.

בספר יצירה, מספרי החכמה הישראלית הפנימית העתיקים ביותר, כתוב כך:

"המליך אות ט' בשמיעה, וקשר לו כתר וצרפן זה בזה, וצר בהם אריה בעולם, ואב בשנה וכוליא שמאלית בנפש"

האות המיוחדת לחודש אב היא האות טי"ת. כשאנו רוצים לברר עניינה של אות ניגש למקום הראשון שבו היא מופיעה בתורה, המופע הראשון של האות טי"ת הוא בפסוק – "וירא אלוקים את האור כי טוב ויבדל אלוקים בין האור ובין החושך" – יש כאן פגישה עם הטוב, האות טי"ת עניינה הטוב, ויותר מכך יש כאן את האור הטוב, את הטוב הרוחני העליון שמאיר את העולם. איך זה יכול להיות? הרי משנכנס אב ממעטין בשמחה?

אם נתבונן יותר נראה שהטוב הזה מעורבב בחושך, שכתוב "וירא אלוקים את האור כי טוב…", אלוקים, כדיין (אלוקים בתורה משמש גם כשופטים – "…אשר ירשיעון אלוהים ישלם שניים לרעהו"), מברר וחושף שבתוך המציאות יש אור שהוא טוב, אבל הוא מעורבב בחושך והקב"ה חושף ומגלה אותו – "ויבדל אלוקים בין האור ובין החושך".

המדרש מוסיף ואומר שהקב"ה שראה את האור הטוב, לא רצה שישתמשו בו הרשעים ולכן גנז את האור. כלומר, האור נמצא וקיים, אור שהוא טוב גדול ונפלא, אבל הוא גנוז, וצריך עמל ועבודה לגלותו.

בחודש אב יש טוב אדיר, טוב גדול מאד. בחודש אב היינו אמורים להיכנס לארץ ישראל, ואם היינו זוכים המרגלים שנשלחו לתור את הארץ היו רואים את הטוב האדיר שיש בארץ, ואז מיד היו כל ישראל נכנסים לא"י. אבל הם לא הביטו אל הטוב הגנוז אלא ראו את החיצוניות בלבד, והחליטו שאינם רוצים להיכנס לארץ, וכל הדור ההוא נענשו 'במדבר הזה יפלו פגריכם'.

בחודש אב יש טוב נפלא ואדיר, אך כמו כל טוב הוא מצריך עמל לחשיפתו. הקב"ה ברא את העולם באופן שבו אנו בעבודה ועמל החושף את הטוב – קליפה ופרי. לא כאן המקום לבאר מדוע נברא כך העולם, אבל הדבר הראשון הוא להכיר בכך – האדם לא יחשוף את הכוחות הטובים הטמונים בו בלי עמל ויגיעה. וכך בכל דבר, זוגיות טובה מצריכה עבודה – אם נשארים ברובד החיצוני, תמיד נראה את החסרונות בבן הזוג, תמיד נגיד לעצמנו בסתר הלב שלא בחרנו נכון… כי לגלות את האור והטוב צריך לעבוד, לעמול – לגלות אוצרות גנוזים.

לכן לפי ספר יצירה המלכת הטי"ת, הטוב, היא בשמיעה. יש את הראייה שהיא להיפגש עם הדבר החיצוני ויש שמיעה שעניינה לפגוש את המשמעות. ואין הכוונה רק להקשיב למילים, אלא להיפגש עם התוכן הגנוז במילים, עם המשמעות – זה השורש של המילה לשמוע – משמעות.

הבעיה של המרגלים שהם ראו את הארץ אך לא שמעו את הקול הפנימי שקיים בארץ, את הקדושה שגנוזה בא"י.

התורה כתובה ואנו רואים אותה, אך יש בתורה עוד רובד שהוא העיקר – התורה שבע"פ שהיא התורה הנשמעת, היא המשמעות האמיתית הגנוזה בתוך התורה. בספר הבהיר כתוב שהיכן גנז הקב"ה את האור הטוב, גנזו בתוך התורה, גנזו בתורה שבע"פ. במדרש תנחומא דורשים את הפסוק: "העם ההולכים בחושך ראו אור גדול…" = על העמלים בתורה שבע"פ, שמצריכה עמל ועבודה רבה, אבל בזכות העמל הזה הם יראו אור גדול את האור הגנוז.

כשאדם כותב מכתב הוא מתחיל מהמחשבות והכוונות, מהרצון, ואז הוא כותב. כשהדבר מופיע לעיניי המכותב הוא בהתחלה פוגש את הכתוב ואז יורד לכוונה והמשמעות. הקב"ה רצה לתת לנו את המשמעות, רצה שנשמע, ולכן הוא כתב לנו את התורה. לעיננו אנו נפגשים קודם עם התורה שבכתב ואחר כך עם התורה שבע"פ – אך באמת הראשית והמטרה היא התורה שבע"פ, שכן היא המשמעות[1].

ההופעה של התכונה הזאת בעולם היא אריה. צריך להיות גיבור כארי, לא להישאר במילים, לא להתרשם מהנראה, אלא לפגוש את הנשמע, את המשמעות האמיתית.

וזה עניינם של הכליות, הכליות מסננות, מפרידות את האור והחושך – "ויבדל אלוקים" – ולכן חז"ל אומרים שכליות יועצות. העצה הטובה ניתנת ע"י שמיעה אמיתית של האדם והתבוננות עמוקה במציאות. יתרה מכך, שלמה המלך מגלה שבאדם יש את העצות הטובות ביותר, את התבונה העמוקה ביותר להכוונת חייו, אבל צריך הקשבה והתבוננות עמוקה לגלות אותה – "מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה". צריך לגלות את האור שיבהיר את כל המציאות וידריך אותה, את האור הגנוז, שגנוז בתורה שבע"פ, נמצאת בתוכנו – "חיי עולם נטע בתוכנו" – זו תורה שבע"פ.

העבודה הגדולה של חודש אב היא לשמוע, להיכנס פנימה. דווקא מתוך מיעוט השמחה החיצונית ניתן להעמיק ולגלות את הצפונות, את העומקים, את המשמעויות, את האור הגנוז.

זה התיקון לכל הקילקולים, הן למאיסת הארץ, שמגיעה כי לא רואים את הקדושה הגנוזה – "…יסוד הגלות והשפלות הנמשך בעולם בא רק ממה שאין מודיעים את ארץ ישראל, את ערכה וחכמתה, ואין מתקנים את חטא המרגלים שהוציאו דיבה על הארץ, בתשובת המשקל: להגיד ולבשר בעולם כולו הודה והדרה, קדושתה וכבודה, והלוואי שנזכה אחרי כל ההפלגות כולן, מצדנו, להביע אף חלק אחד מרבבה מחמדת ארץ חמדה ומהדרת אור תורתה ועילוי אור חכמתה ורוח הקודש המתנוסס בקרבה..", והן לשנאת החינם, שנובעת כי לא רואים את הטוב שגנוז בכל אחד ואחד.

נסיים בדברי חז"ל על הפסוק: 'שימעו ותחי נפשכם' – "רבי לוי אמר האוזן לגוף כקינקל לכלים, שכן הקינקל כמה כלים ניתנין עליו ואת נותן מוגמר תחתיו וכולם מתעשנים כך, מאתים וארבעים ושמונה איברים שבאדם הזה על ידי האוזן כולן חיין מניין שנא': 'שמעו ותחי נפשכם'". הקינקל הוא כלי חלול עם חורים ששמים עליו בגדים ותחתיו בושם שמעלה עשן, ואז כל הבגדים מקבלים ריח. כך האוזן – הפגישה עם המשמעות נותנת את הכיוון והמשמעות לכל הדברים.

יהי רצון שנזכה להיות אנשים ששומעים, שמבינים וחיים את העומק ואת המשמעות של הדברים.

[1] לא כאן המקום להאריך, אך התורה שבכתב ניתנה לישראל בגלל שהתורה שבע"פ גנוזה בהם, והם ידעו את המשמעות של התורה שבכתב, כפי שכותב הרב קוק באורות התורה (א, ב): …בְּהִתְגַּלּוּתָהּ נְמוּכָה הִיא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה מִתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב. כִּי הֲרֵי הַגּוֹרֵם הָרָאשִׁי לִמְצֹא אֶת נְתִיבָתָהּ הִיא הַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, הַיַּחַשׂ הָעֶלְיוֹן שֶׁל הָאֻמָּה עִם הָאֱלֹהוּת הָעֶלְיוֹנָה, עִם הַמְגַמָּה שֶׁל הַמְגַמּוֹת, עִם הַנֵּצַח וְהַהוֹד שֶׁבָּעוֹלָמִים וּמִלְמַעְלָה שֶׁל כָּל כְּלָלוּתָם. אֲבָל בַּצּוּרָה הַפְּנִימִית הֲלֹא הַתּוֹרָה נִתְּנָה לְיִשְׂרָאֵל בִּשְׁבִיל סְגֻלָּתָם הַפְּנִימִית הָעֶלְיוֹנָה, הֲרֵי גָּרְמָה סְגֻלָּה אֱלֹהִית גְּנוּזָה זוֹ לְהוֹפָעַת תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם עֲלֵיהֶם, וְנִמְצֵאת עֶלְיוֹנָה תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה בְּשָׁרְשָׁהּ מִשֹּׁרֶשׁ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, "חֲבִיבִין דִּבְרֵי סוֹפְרִים יוֹתֵר מִדִּבְרֵי תּוֹרָה.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן