חז"ל (בראשית רבה ס, ח) לימדו אותנו כי "יפה שיחתם של עבדי אבות לפני המקום מתורתן של בנים, שהרי פרשת אליעזר כפולה בתורה, והרבה גופי תורה לא ניתנו אלא ברמיזה".
התורה מאריכה מאוד בכל הפרשיה של בחירת רבקה להיות אשתו של יצחק: בכל הדברים שעברו על אליעזר עבד אברהם במעשי רבקה ודבריה, בהתנהגות משפחתה וקרוביה ובמסעם של אליעזר ורבקה חזרה לארץ ישראל.
וחז"ל תמהים מדוע התורה כה האריכה בדברים אלו, והרי ישנם פרשיות יסודיות בתורה כפרשת שבת שהרריה תלויים בשערה, והלכות נדברים שפורחים באוויר (= הלכות שבת נלמדו ממעט מאוד פסוקים כך שדרך משל הר שלם של הלכות מבוסס על שערה אחת), ומדוע בחרה התורה להאריך דווקא כאן?
ומתרצים שיש משהו ייחודי וחשוב ביותר בשיחת עבדי האבות, שהרי שיחה סתמית של אדם הדבוק כולו בקב"ה, אדם שבטל כל כולו לאברהם אבינו, ומכונה בכל מקום 'עבד אברהם' היא בבחינת שימוש תלמידי חכמים- כלומר, הדגמה חיה בחיים המעשיים, בזרימה השוטפת איך חיים אמונה וביטחון, כיצד מממשים בפועל את האידיאלים האלוקיים.
גם כאשר רבקה פוגשת את יצחק כותבת התורה "ויצא יצחק לשוח בשדה". שיחה היא סוג מיוחד של תפילה- תפילה המגיעה מתוך שיחה מתוך החיים עצמם, מתוך המציאות עצמם. על פי חז"ל כשיצחק יוצא לשוח בשדה הוא מתקן את תפילת המנחה. ומסביר המהר"ל שעניינה של תפילת המנחה הוא להתפלל מתוך החיים ובתוך החיים, שהרי זמן תפילת מנחה הוא באמצע שאנשים עוסקים בעבודתם ובעסקיהם.
ישעיהו הנביא (נא,א-ב) אומר שיש מצווה גדולה להתבונן במעשי האבות. "שמעו אלי רודפי צדק מבקשי ה' הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם, הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו".
כלומר, הנביא פונה אל כל מי שרוצה לעשות צדק, אל כל מי שרוצה להתקרב ולהידבק בה', ואומר להם שהצורה בה הם ידעו מהי הדרך האמיתית להשיג את מבוקשם, היא על ידי התבוננות באבות והאמהות בכלל, ובאברהם ושרה בפרט. שהרי, מתוך ההתבוננות בדרכם ובמעשיהם, באמונתם ובמסירותם, מקיים האדם 'שימושה של תורה' (הגדול מלימודה), ומפתח רצון ויכולת להידבק בדרכם הגדולה והישרה.
והנביא ישעיה ממשיך ואומר שבזכות אותה התבוננות יזכו לגאולה שלימה, וכפי שאומר הפסוק העוקב "כי ניחם ה' ציון ניחם כל חרבותיה, וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה".
ונסיים בדבריו של הרב אליעזר קשתיאל שליט"א:
"בדורות אחרונים, כותב הרב קוק באורות, אנחנו רוצים דווקא יותר ויותר את שיחתם של עבדי אבות, אנחנו כל כך רוצים לראות את התורה כחיה, כפורחת בקרבנו, כמשמחת אותנו. בעז"ה נזכה לא רק לדברי תורה, אלא לחיים של תורה, לשיחה . "שיח", כותב הרב קוק, ראשי תיבות- שכל, יכולת, חיים. אנחנו רוצים שהתורה תהיה זורמת, לא רק אמירות, משפטים חכמים, ידיעות עליונות, אלא חיים מלאים- טבעיים".
