אחת הנקודות הבולטות אצל אברהם אבינו היא המעשיות והפעלתנות הרבה שלו – כפי שניתן ללמוד מהניגודיות שהתורה מעמידה את מעשיו לעומת אלה של תרח אביו. תרח (בסוף פרשת נח) התחיל לנוע לכיוון ארץ כנען, אך נעצר באמצע – "ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט בן הרן בן בנו ואת שרי כלתו אשת אברם בנו, ויצאו איתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבואו עד חרן וישבו שם… וימת תרח בחרן". לעומת זאת אצל אברהם ישנו פסוק דומה אך עם סיומת שונה לחלוטין: "ויקח אברהם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן ויצאו ללכת ארצה כנען ויבואו ארצה כנען".
אברהם אבינו נחשף בפרשתנו כאדם שלאור אמונתו וערכיו, ובעקבות הציווי האלוקי, פועל ועושה ללא לאות וללא עייפות, בעוצמה ובעוז. די אם נשים לב לפעלים המוזכרים לגבי אברהם בשלושה פסוקים בתחילת פרשתנו "וילך… ויקח… ויצאו… ויבואו… ויעבור… ויבן… ויעתק… ויבן… ויקרא… ויסע…".
המודל שמציב לפנינו אברהם אבינו הוא אתגר גדול. אדם בטבעו רוצה למעט בעשייה – לעשות רק כשאין ברירה. לעומת זאת אברהם אבינו הוא איש חסד שעניינו לעשות ולפעול את הטוב בעולם, לא מתוך צורך אלא מתוך רצון לפעול ולעשות.
הדבר בולט מאוד במדרשי חז"ל על תחילת פרשת וירא, שם מתארים חז"ל את אברהם כמי שיוצא ומחפש את האורחים אחרי ברית המילה שעבר. כלומר, איש חסד אמיתי כאברהם אבינו לא מחכה ל"בעיות" שיתגלגלו לפתחו, אלא מחפש באופן אקטיבי את המקומות בהם יכול לעזור ולסייע.
לטעמי יש שתי תכונות שנדרשות מאיש החסד. האחת, אכפתיות ורצון לעזור. השניה, עוצמה פנימית שמאפשרת לאדם לא רק להתחיל אלא גם לסיים. ישנה תופעה ידועה שאנשים מתחילים לעשות דבר מסוים ולא מצליחים להביאו לידי סיום. תופעה זו מעידה שיש להם רצון אלא שהוא לא מספיק חזק, ועוצמתם הפנימית אינה איתנה דיה על מנת להשלים את הדבר.
זו אולי הסיבה בגינה אברהם מכונה "עמודו של עולם". כלומר, יסוד חזק ועוצמתי עליו ניתן להישען. כינוי נוסף שאנו מוצאים בחז"ל לאברהם אבינו הוא "איתן", אשר מתאים גם לכינוי "צור" המופיע אצל הנביא ישעיהו, "הביטו אל צור חוצבתם… אל אברהם אביכם", המבטא עוצמה וחוזק.
כך ניתן גם להסביר את העובדה שאברהם אבינו נכנס לכבשן האש ולא נפגע. האש משנה דברים, מעבירה חפצים ממצב למצב. אצל אברהם יש עוצמה פנימית, אמונה עצומה, והוא לא בר שינוי – ותכונה זו היא גם זו שאפשרה לו להתחיל מהלכים ולסיימם.
גם עלינו מוטל ללמוד ולפתח עוצמה פנימית שכזו. דווקא כעת, בתחילת החורף, מיד לאחר הקבלות הגדולות שקיבלנו על עצמו בימים הנוראים, עלינו להתמלא בעוצמה – לא רק להתחיל דברים טובים אלא גם לסיימם, לפעול במלוא המרץ, לקדם את הטוב בעולם, ולהיות בכך מתלמידיו של אברהם אבינו.