תפקיד הבן הממשיך
בפרשתנו אנו ממשיכים להיפגש עם דמותו של יצחק אבינו, שהתפקיד שמוטל על כתפיו קשה מאוד. כולנו מכירים את המציאות המורכבת של "בנים של….". להיות בנו של אברהם אבינו, אותו הבן הנולד לו ל100 שנה, זה אומר לבוא לעולם עליון ונשגב, עולם מלא אמונה טוב וחסד.
ודווקא בשל כך עלינו להתבונן לשם כך מהו תפקידו של יצחק. אברהם אבינו כבר סלל במידה רבה את הדרך. הוא הגיע לארץ, פרסם את האמונה, וגילה לעולם הן את הגילוי המעשי של האמונה- המתבטא בטוב וחסד, והן את המסירות והטוטאליות הנדרשת מהאדם המאמין, עד כדי מוכנות להעלות קורבן את בנו יחידו אשר אהב…
ואם כן נשאלת השאלה מה תפקידו המיוחד של יצחק?
כשחז"ל רוצים לתאר את תפקידו של יצחק הם כותבים שאברהם אבינו קראו לקב"ה "הר", ושיצחק אבינו קראו לקב"ה "שדה". ונראה שבזה רצו לבטא את התפקידים השונים של אבותינו.
אברהם אבינו קראו לקב"ה "הר". אברהם אבינו מלא באהבה עצומה ומוסר את כל אשר לו בכדי לקדש את שמו של הקב"ה בעולם. אברהם רואה את האידאלים העליונים, את הקב"ה המציץ עליו מראש הבירה, ושואף לעלות ולהתעלות עוד ועוד. אברהם אבינו כל חייו בעשייה, בפעילות, בנסיונות עליונים הדורשים ממנו לעלות ולעלות – הוא רואה את ההר הגבוה ומנסה להעפיל אליו.
יצחק אבינו, במידה מסוימת נולד על ראש ההר, ותפקידו הינו לחשוף שאפשר לחיות על ההר, כפי שנהוג לדרוש על הפסוק: 'מי יעלה בהר ה" – זה אברהם, 'ומי יקום במקום קודשו' – זה יצחק. יצחק צריך לגלות שההר הזה, שהאידאלים העליונים הללו, שייכים אלינו, לחיינו, שההר הזה נמצא בתוכנו, לא בחסד אלא בדין, שיש התאמה בין התורה לאנושות בכלל, ולישראל בפרט.
השדה, ההמשכיות והחיוניות
לכן, יצחק אבינו קורא לקב"ה 'שדה'. השדה הוא המקום בו אנו נמצאים- מקום שנראה חסר חיוניות, חסר אתגר, מלא באדמה וטרשים יבשים. אך יצחק אבינו מעבד את השדה ומגלה שבתוך השדה הזה ישנה ברכה עצומה. אם יודעים לעבד את השדה כראוי הרי שיש בו המון צמיחה, חיים, התחדשות וחיוניות.
יצחק מגלה את הקדושה שבתוכנו. יצחק הוא זה שבפרשה הקודמת יוצא לשוח בשדה. וחז"ל מגלים לנו ששיחה זו היא תפילת מנחה אותה תיקן יצחק אבינו. שיחה היא הדיבור הטבעי והפשוט היוצא מהאדם. גם רבקה- את החסד העצום שעושה אברהם, היא עושה באופן טבעי ופשוט מתוך עצמה, בגיל 3 וללא סביבה תומכת.
יש משהו מורכב מאוד בלתקן את המציאות ולהתאימה לאידיאלים העליונים. לפעמים יותר קל להיות זו שרץ קדימה, פורץ דרך, ויותר מסובך להיות זה שמביא את כל המציאות אל הגבהים אותם פרץ הפורץ.
יצחק רוצה בכל מאודו לתקו את כל המציאות. הוא רוצה לברך אפילו את עשו. ישנו מדרש נפלא שמספר על כך שיצחק חידש את הייסורים בעולם. "יצחק חידש ייסורין. אמר לפני הקב"ה, האדם הוא חוטא ואין במה להתכפר הביא ייסורין עליו שיתכפר בו האדם. אמר הקב"ה חייך דבר טוב תבעת וממך אני מתחיל, שנאמר: "ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות"
כלומר, יצחק רוצה תיקון של העולם. ותיקון של העולם דורש לא רק חסד וטוב אלא גם דינים וייסורין.
יהי רצון שנזכה מחד להציג אידיאלים גדולים וגבוהים כהרים, ומצד שני שנדע לפתח בעצמנו את המוכנות והיכולת לחיות את האידיאלים הגדולים הללו בחיינו.
