שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, לאור התשובה הקודמת: השולחן ערוך שכותב "מי שעומד בסעודה ונזכר שנגע בשוק וירך ומקומות המכוסים באדם או שחיכך בראשו וכל כיוצא בזה, (ובמקומות המטונפים שיש בהם מלמולי זיעה) (תשובת הרמב"ן סימן קנ"ה), צריך לחזור וליטול ידיו ויברך על נטילת ידים" ומשנה ברורה על דבריו, הרב מלמד עושה אוקימתא שמדובר על אם יאכל בהמשך כביצה ?

אכן. כדין המתפנה לגדולים שהוא בדיוק כדין טינף ידיו. מעריך שאין זה חידוש של הרב מלמד. לכאורה דין פשוט שעולה מתוך סוגיית נטילת ידיים.

כך כתוב למשל כאן בשם הרב עובדיה – https://halachayomit.co.il/he/default.aspx?HalachaID=701
"יש להבהיר, שאין לברך על נטילה זו, אלא אם מתכוין לאכול בהמשך הסעודה יותר משיעור כביצה (כחמישים גרם) פת, שאם לא כן, יש ליטול ידיים בלא ברכה בלבד".

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 12:23:05

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, אבל אם התפנה לגדולים, והוא מתכוון להמשיך לאכול עוד לחם כשיעור נפח ביצה, יטול את ידיו בברכה…" מה המקור לכך שצריך לאכול כביצה בהלכה זאת ?

כי להלכה נוטלים ידיים בברכה רק על אכילת כביצה לחם גם אם לא היה שום הפסק. לכן אם יאכל פחות, ייטול בלא ברכה כמו כל הנוטל ידיו ללחם ומתכוון לאכול פחות מכביצה. וכן הדין לשאר ההפסקים – "הלך ממקום הסעודה למשך שעה ומעלה והסיח דעתו משמירת ידיו, אף שהתכוון להמשיך לאכול לחם ולכן לא צריך לברך שוב 'המוציא', חייב ליטול ידיים שוב, ויברך על הנטילה רק אם מתכוון לאכול עוד כביצה לחם. וכן מי שהלך לישון על מיטתו באמצע הסעודה למשך יותר מחצי שעה, צריך ליטול ידיו, ויברך על הנטילה אם מתכוון לאכול כביצה לחם. וכיוון שבשנתו הסיח דעתו מהאכילה, צריך לברך שוב 'המוציא'. "

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 10:36:05

יש לך שאלה?

אישה ובאר – לפרשת חיי שרה

בפרשתנו שולח אברהם אבינו את אליעזר עבדו למצוא אישה שתהיה ראויה ליצחק. חז"ל (שמות רבה ל) אומרים שאליעזר הולך לחפש את האישה דווקא על שפת הבאר:

"שלשה נזדווגו להם זיווגיהם מן הבאר, יצחק יעקב ומשה, ביצחק כתיב 'ויצחק בא מבוא באר וגו', ועוד שנזדווגה רבקה לאליעזר במעיין, יעקב 'וירא והנה באר בשדה', משה 'וישב על הבאר".

וצריך להבין מה הקשר בין הזיווג לבאר. המהר"ל מבאר בספרו גבורות ה' שבאר היא שילוב בין בור למעיין. מחד המים מתקבצים בה כבור, ומאידך היא נובעת ושופעת כמעיין.

אישה נמשלה לבאר

לא לחינם נמשלה האישה לבאר, שהרי ברכתה של האישה היא "שעשני כרצונו", ומבאר מרן הרב קוק זצ"ל שהאישה באופן טבעי מתאימה יותר להדרכה האלוקית. וזו אחת הסיבות שהאישה פטורה ממצוות עשה שהזמן גרמן, שכן שהאישה לא צריכה את התיקון הנעשה על ידי המצוות, שכן היא כבר מתוקנת באופן טבעי.

האישה נמשלה לבאר שהמים נובעים מתוכה ומתקבצים בה. אנחנו יכולים לדבר הרבה על תורה מן השמים ועל הדרכות אלוקיות נפלאות וגדולות, אך אם אין תשתית בנפש האנושית, אם בטבע האדם אין שייכות וקשר לאותם הדרכות, אזי התורה לא תוכל להתקבל במציאות.

האישה היא עיקר הבית, היא המקום בו יכולות ההדרכות האלוקיות להתקבל, וזאת משום שהתורה נובעת ממנה פנימה. לבאר יש מחד נביעה עצמית, ומאידך היא גם מהווה בור קיבול למים היורדים מלמעלה.

כשאדם מחפש אישה הוא מחפש מישהי שבאופן טבעי תתאים לתורה ולהנהגה האלוקית אותה הוא קנה במשך שנים. הוא מחפש לחבר את התורה הגדולה שהבין ולמד יחד עם התורה המופיעה באופן טבעי במציאות ובחיים, עם רצון ה' שכבר קיים בטבע.

החיבור בין התורה העליונה לבין תורת החיים הוא החיבור שבין איש לאישה, הוא החיבור שבין קודשא בריך הוא ושכינתה, החיבור שבין שמים לארץ. והחיבורים הללו יוצרים בית שיש בו ברכה ושכינה.

לא לחינם יש לנו שלושה אבות וארבע אמהות. המספר שלוש מייצג את האחדות בדעות, בין שני הצדדים השונים, בין התזה לאנטיתזה היוצרת סינתזה. לעומת זאת המספר ארבע מייצג את היציבות בעולם הזה, ארבע רוחות השמים, שולחן עם ארבע רגליים הוא השולחן היציב, ולעומתו שולחן של שלוש רגליים ייפול ויתמוטט, שכן המספר שלוש לא מייצג את היציבות בעולם החומר, אלא את הדעה השלימה בעולם הרוח והמחשבה.

הקב"ה בא ליתן תורה הוא אמר למשה רבנו "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל". ומבארים חז"ל ש'בית יעקב' אלו הנשים ו'בני ישראל' אלו הגברים. כלומר, הקב"ה מקדים את נתינת התורה לנשים, שכן הן התשתית, היסוד והבסיס, ורק לאחר מכן מגיעה התורה גם לגברים.

כששרה אימנו מסתלקת מן העולם, מסתלקת יחד עימה השראת השכינה באוהל אברהם ושרה.

חז"ל מציינים ששלושה דברים מיוחדים היו באוהלה של שרה והסתלקו בעת פטירתה:

  1. ענן קשור על האוהל.
  2. נר דולק מערב שבת לערב שבת.
  3. ברכה שרויה בעיסה.

ואותם שלושה דברים שבו והופיעו בעת כניסתה של רבקה לאוהל.

תיאורים אלו מזכירים לנו באופן חלקי את מעמד הר סיני בו מופיעים העננים והאור (=הברקים), ועל פי דברינו, אפשר להסביר שכדי לקבל תורה במציאות צריך את ההכנות המיוחדות. בנוסף, מזכירים לנו תיאורים אלו את המשכן בו דלקה המנורה, שכן הענן והיה מצוי לחם הפנים ששמר על טריותו משבת לשבת בזכות הברכה האלוקית.

מדוע מאריכה התורה בסיפור קורות עבד אברהם?

האישה היא המביאה להשראת השכינה. חז"ל (בראשית רבה ס, ח) מוסרים לנו דבר מעניין ביותר על פרשייה זו

"יפה שיחתם של עבדי אבות לפני המקום מתורתן של בנים, שהרי פרשת אליעזר כפולה בתורה, והרבה גופי תורה לא ניתנו אלא ברמיזה"

התורה מאריכה מאוד בכל הפרשיה של בחירת רבקה להיות אשתו של יצחק: בכל הדברים שעברו על אליעזר עבד אברהם במעשי רבקה ודבריה, בהתנהגות משפחתה וקרוביה ובמסעם של אליעזר ורבקה חזרה לארץ ישראל.

וחז"ל תמהים מדוע התורה כה האריכה בדברים אלו, והרי ישנם פרשיות יסודיות בתורה כפרשת שבת שהרריה תלויים בשערה, והלכות נדברים שפורחים באוויר (= הלכות שבת נלמדו ממעט מאוד פסוקים כך שדרך משל הר שלם של הלכות מבוסס על שערה אחת), ומדוע בחרה התורה להאריך דווקא כאן?

ומתרצים חז"ל שיש משהו ייחודי וחשוב ביותר בשיחת עבדי האבות, שהרי שיחה סתמית של אדם הדבוק כולו בקב"ה, אדם שבטל כל כולו לאברהם אבינו, ומכונה בכל מקום 'עבד אברהם' היא בבחינת שימוש תלמידי חכמים- כלומר, הדגמה חיה בחיים המעשיים, בזרימה השוטפת איך חיים אמונה וביטחון, כיצד מממשים בפועל את האידיאלים האלוקיים.

לא לחינם מופיעה פרשייה זו בעת בחירת האישה שהרי, כפי שהסברנו, זהו תפקידה המיוחד של האישה, לחיות את האידיאליים האלוקיים במציאות ובטבע.

גם כאשר רבקה פוגשת את יצחק כותבת התורה "ויצא יצחק לשוח בשדה". שיחה היא סוג מיוחד של תפילה- תפילה המגיעה מתוך שיחה מתוך החיים עצמם, מתוך המציאות עצמם. על פי חז"ל כשיצחק יוצא לשוח בשדה הוא מתקן את תפילת המנחה. ומסביר המהר"ל שעניינה של תפילת המנחה הוא להתפלל מתוך החיים ובתוך החיים, שהרי זמן תפילת מנחה הוא באמצע שאנשים עוסקים בעבודתם ובעסקיהם.

ונסיים בדבריו של הרב אליעזר קשתיאל שליט"א:

"בדורות אחרונים, כותב הרב קוק באורות, אנחנו רוצים דווקא יותר ויותר את שיחתם של עבדי אבות, אנחנו כל כך רוצים לראות את התורה כחיה, כפורחת בקרבנו, כמשמחת אותנו. בעז"ה נזכה לא רק לדברי תורה, אלא לחיים של תורה, לשיחה . "שיח", כותב הרב קוק, ראשי תיבות- שכל, יכולת, חיים. אנחנו רוצים שהתורה תהיה זורמת, לא רק אמירות, משפטים חכמים, ידיעות עליונות, אלא חיים מלאים- טבעיים".

אולי יעניין אותך

ישיבת הר ברכה אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


דילוג לתוכן