בפרשת השבוע 'תולדות' אנו פוגשים באופן נרחב יותר את דמותו של יצחק ומעשיו, והתורה מספרת לנו שאחרי שיצחק מתעשר מאוד, כפי שכתוב "ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאוד ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר…" כפי שאנו מכירים בהיסטוריה, העשירות היהודית גוררת אחריה שנאה וקנאה "ויקנאו אותו פלשתים". ואז מספרת התורה פרשיה מוזרה ותמוהה "וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים וימלאום עפר" ומיד לאחר מכן מגרש אבימלך את יצחק ובלי להתבייש הוא מציין את הנימוק "לך מעמנו כי עצמת ממנו מאוד", ואז מנסה יצחק לשוב ולחפור את הבארות הסתומים ולקרוא להן בשמות שקרא להן אברהם אביו. וכך הוא חופר את עשֹק ושטנה, שכשמן כן הן – מקור למריבות. ולכן יצחק נוטש את שתי הבארות. לאחר מכן הוא חופר באר נוספת ששמה 'רחובות' ובה אין מריבה, ועליה אומר יצחק "כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ". אחר כך עולה יצחק לבאר שבע וה' מתגלה אליו ומבטיח לו ברכה וריבוי ואז חל המהפך ואבימלך עולה עם אחוזת מרעהו ופיכול שר צבאו ומבקש לכרות ברית עם יצחק. חלק זה של התורה מסתיים בפסוק "ויהי ביום ההוא ויבואו עבדי יצחק ויגידו לו על אודות הבאר אשר חפרו ויאמרו לו מצאנו מים ויקרא אותה שבעה על כן שם העיר באר שבע עד היום הזה".
מה שבולט מאוד בכל העניין הוא המקום המרכזי של הבארות. כאשר נסתמים הבארות מגרש אבימלך את יצחק וכאשר יצחק מצליח לכרות באר ולשמור עליה פתאום חוזר אליו דבר ה' ואבימלך מבקש לחדש את הברית עמו, ובעקבות חידוש הברית מתגלית עוד באר. ויש לעיין ולהסביר מה עניינן של הבארות ומדוע הן דבר כל כך מרכזי ומשמעותי?
יישובו של עולם
חז"ל במדרש החפץ כותבים על הפסוק "וישוב יצחק ויחפור את בארות המים"- ש"גדולים הצדיקים שהם עוסקים ביישוב העולם". כלומר, עניינם של הבארות הוא יישוב העולם. הם מביאים מים – המים שהחל מהזמן העתיק ועד ימינו מהווים מקור לחיים, לחקלאות, לפריחה ויצירה ואפילו בימינו ניתן לשרטט את אזורי ההתיישבות של האנשים בעולם על פי מקורות המים.
אבות העולם, אברהם יצחק ויעקב, עוסקים ביישובו של עולם לא רק במובן הרוחני אלא גם במובן הממשי.
ואם נסתכל באופן עמוק, נראה שהדברים מתחברים אחד לשני. במקום בו מופיע המוסר האלוקי, הטוב והצדק העליון, שם גם תסודר הכלכלה הנכונה, הנבונה והמצליחה. הרי, כפי שיצחק הוכיח בחייו, מי שמחובר לקב"ה מצליח גם בעולם הזה, "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה'".
הבארות גם רומזים למים החיים, הרוחניים, המוזרמים לעולם על ידי האבות, כפי שכותב מדרש 'אור האפלה' על הפסוק "וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו סתמום פלשתים", ש"אלו שבע מצוות בני נח שזרזם אברהם על עשייתן ושכחו אותם".
לכן יצחק חופר את הבארות שחפר אביו, שהרי עניינו של יצחק הינה המשכת הדרך של אברהם, הפצתה והשרשתה בעולם.
ברגע שהפלשתים סותמים את הבארות וממלאים אותם עפר מאבד יצחק את יכולתו להשפיע לעולם, וכיוון שעניינם של ישראל בכלל, ושל האבות בפרט, הוא להשפיע לעולם, ברגע שיצחק לא מצליח לעשות זאת, אבימלך חש שהוא לא רוצה עימו קשר, וגם דבר ה' מפסיק להתגלות אליו.
תורת חיים
ונבאר יותר, תורת ישראל לא די שתהיה אמיתית ונכונה אלא היא חייבת להיות גם נותנת חיים בעולם הזה. כפי שמעידה התורה על עצמה, שיאמרו הגויים "ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החוקים האלה ואמרו רק עם-חכם ונבון הגוי הגדול הזה", החוכמה האלוקית הישראלית חייבת להיות כבאר, נובעת ומחייה, כל צמא יכול לשלוח את דליו ולשתות, יצחק ברגע שהוא לא מצליח להשפיע, ברגע שהברכה האלוקית לא נכרת בו מאבד את יכולתו, ואבימלך מנתק עימו את הברית, והדבר נלמד מסופה של הפרשייה אבימלך שמבטא באופן ישיר וברור את הדברים:" ויאמר אליהם יצחק מדוע באתם אלי, ואתם שנאתם אתי ותשלחוני מאתכם, ויאמרו ראו ראינו כי היה ה' עמך ונאמר תהי נא אלה בינותינו בינינו ובינך ונכרתה ברית עמך", יצחק שמטבעו שרוי בעולמות עליונים ונשגבים, חייב לרדת לעולם המעשה, ולגלות את עוצמתו ואת ה' בעולם, לכן הבאר שבה הוא פורץ היא רחובות, יש התרחבות אדירה, כבר לא גילוי מצומצם, אלא התרחבות כלשונו של יצחק אבינו:"עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ", עכשיו אנו זוכים להתגלות בארץ!
ומתוך היכולת הזאת להתחבר לעולם ולמציאות, ממשיך יצחק להשפיע לעולם, ועבדיו באים ומבשרים מצאנו מים, תחילת מציאת המים החיים הייתה על ידי התבודדות והסתגרות, יצחק הולך ומתרחק כדי להצליח להגיע לעומקים כאלה שיהיה בכוחם להשפיע על הארץ, כי כפי שידוע ככל שיש חושך גדול יותר יש צורך באור גדול יותר להאירו, אך מתוך הגילוי הנפלא הזה, יודעים גם עבדיו מתוך החיבור לארץ ולעולם, לציבור ולאנושות להמשיך למצוא מים, לא מתוך התבודדות אלא מתוך חיבור, והבאר הזאת נקראת באר שבע, על שם החיבור והשבועה.
קיבלנו אתמול את חודש כסלו, החודש שעניינו גילוי האור מתוך החושך, כמו השמן הטהור המתגלה מתוך הלחץ והכתישה, כפי שהמקבים הגיבורים והקדושים התגלו מתוך הגזירות והמצוקה.
נסיים באיחולים לחיילנו האמיצים, שמתוך המצוקה והלחץ יצאו להלחם ברשעים ולהגן על מדינת ישראל, שה' יצליח דרכם, וישמרם מכל צרה וצוקה, ויחזרו ועטרת ניצחון על ראשם, ויזכו להכות באויבנו מכה ניצחת, ולא יחסמו ע"י אנשים שלא מבינים שברגע שנגלה את אורנו יתחננו אומות העולם לכרות עימנו ברית, וכל זמן שלא נגלה את האור והטוב האלוקי של עם ישראל, יאמרו לנו ל'לך מעמנו'.
