חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

הלכות שבת

כב' הרב שליט"א שלום בהלכות שבת "חשמל ומכשיריו" בסעיף הדן בהפעלת מדיח כלים בשבת כותב כב' הרב שבחימום המים בשבת עוברים על איסור בישול. מאידך, בהמשך כותב כב' הרב ש"אם ינתקו את המנגנון התולה את הפעלת המדיח בסגירת הדלת….מותר גם שלא בשעת הדחק להניח שם כלים מלוכלכים כדי לנקותם במשך השבת" שאלתי, ניתוק המנגנון עוקף את הפעלת המדיח, אבל עדיין נשארת בעיית חימום המים בשבת שהרב כתב שזה איסור בישול. לכאורה, מה ההבדל בין בישול המים במדיח לבין הנחת תבשיל חי על פלטה עם שעון שבת. בברכת אך טוב וחסד ירדפו את כב' הרב כל ימי חייו דוד כהנא

אין בעיה בחימום המים, שהרי המדיח מופעל על שעון שבת מלפני השבת, וכיוון שבפעולת סגירתו בשבת לא עושה כלום, שכן המדיח יפעל בכל מקרה, נמצא שלא עשה שום פעולת איסור בשבת.

לגבי אוכל חי שמניח על הפלטה לפני שבת, חששו חכמים שמא מתוך שאדם להוט שתבשילו יתבשל כראוי לסעודת ליל שבת, ייטיב את האש אחר כניסת השבת, ויעבור על איסורי הבערה ובישול. כפי שמובא בפניני הלכה פרק י' סעיף יד, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור.

אבל אין גזירה כזו לגבי מדיח כלים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-30 07:04:27

האם ציפוי אבן / שיש נחשב כמתכת או חרס

שלום, ראיתי בפניני הלכה שיש הבדלים בין כלי עץ וחרס לבין כלי מתכת. למשל כתוב: מחלוקת זו קיימת כיום לגבי כלי חרס ועץ, וכלי מתכת וזכוכית שלא נוקו היטב עם סבון. אבל בכלי מתכת וזכוכית שנוקו כראוי עם סבון, הואיל וידוע שלא נותר בהם שום טעם מהמאכל הקודם, בני כל העדות רשאים לנהוג כדעה המקילה, כמבואר להלן לב, יא, 14. אמנם לכתחילה כדי לשמור על ההפרדה בין בשר לחלב, נוהגים כמבואר למעלה. קניתי סיר שכתוב עליו: non stick – solid rock ובעברית כתוב – ציפוי שיש טבעי – נון סטיק. ציפוי חדשני, חזק ועמיד מכל ציפוי אחר, מונע הידבקות של המזון. השאלה היא האם הסיר הזה נחשב כחרס או כמתכת. תודה רבה

עיקר הקולא שנאמרה לגבי כלי זכוכית ומתכת ללא ציפוי שייכת גם בכלים אלו, וכפי שמובא בפניני הלכה לגבי כלי חרס מצופים, וכך מובא בסיכום הדברים בספר הקיצור לפניני הלכה:

מאכלים שבושלו בכלים שלא הוכשרו

יא. טעה ובישל או אפה או חימם לחום גבוה מאכל בכלי איסור שנוקה היטב עם סבון אך לא עבר הכשרה, או שבישל חלב בכלי בשרי ולהפך: אם הכלי עשוי זכוכית או מתכת, המאכל לא נאסר, כיוון שכיום כלים אלו איכותיים ואינם בולעים לתוכם טעמים. אמנם צריך להכשיר את הכלי כפי שציוותה התורה (במדבר לא, כא-כג. ביאור הסוגיה בפנה"ל, ו-י). וכן דין כלי אמייל וארקופל.

גם בכלי חרס המצופים בשכבת זכוכית דקה המצויים כיום (פורצלן-חרסינה), ניתן להקל בדיעבד, ובתנאי שאין בהם סדקים. לכן אם למשל חימם במיקרוגל מאכל בשרי בכלי פורצלן חלבי נקי – המאכל מותר, ובמקום הצורך ניתן להכשיר את הכלי בהגעלה (לעיל, י).

יב. כלי מתכת המצופים בשכבת טפלון דקה, בולעים ופולטים טעמים בשכבה זו, וכך המציאות בשאר סוגי הכלים. לכן אם למשל חימם במיקרוגל מאכל בשרי בכלי פלסטיק חלבי נקי עד שנעשה רותח – המאכל אסור, שכן אין בתכולת כלי פי שישים מדפנותיו, וממילא הטעם הבלוע בדפנות הכלי עלול להיות ניכר במאכל.

אבל אם עברו 24 שעות מהרגע שבו בישלו או חיממו בכלי מאכל חלבי, טעם החלב הבלוע בכלי נפגם, וממילא כיוון שלא נותן טעם טוב של חלב במאכל הבשרי, אינו אוסר אותו (ועי' לעיל כה, יח). וכשיש ספק אם עברה על הכלי יממה משעת בליעת האיסור או הבשר/חלב, מחשיבים אותו כמי שעברה עליו יממה.

יג. ידע שהכלי לא הוכשר ובכל זאת עבר והכין או חימם בו מאכל – התבשיל אסור עליו ועל כל מי שבישל עבורם, בין אם הכלי ממתכת וזכוכית ובין אם מסוג אחר ועברה עליו יממה. אמנם לאנשים אחרים מותר לאכול את התבשיל אם הוא נעשה בכלי זכוכית או מתכת ללא ציפוי טפלון, או בשאר כלים לאחר יממה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-30 06:26:01

כשרות

אני עובד במקום שלא שומרים תורה ומצוות. אין כשרות במקום מדובר בדיוק מוגן. הם מחממים אוכל בשבת. האם יש היתר כל שהוא לאכול במקום? ואם כן מה אפשר לאכול. המוצרים עצמם כשרים.

אפשר לאכול אוכל שלא בישלו או חיממו אותו שם, כגון ירקות ופירות, לחם קנוי, גבינה וכדומה.

כמו כן, אפשר לחמם במקרוגל או בתנור שלהם אוכל שלך כשהוא סגור בתוך קופסה או לפחות מכוסה, ובלבד שמונח על משטח נקי.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-30 00:43:48

שלב איסור קירבה בלידה

ממתי אסור לי לגעת באשתי כשמתקרבת ללידה האם מהצירים? ירידת מים? או מאחרי הלידה

עניין זה נמצא בפניני הלכה טהרת המשפחה פרק ט. אביא לך את הדברים מתוך חוברת הקיצור לפניני הלכה – זוגיות ומשפחה, שיצא בקרוב:

מאימתי היולדת נטמאת

ח. מעת שיצא ראשו של התינוק או רוב גופו, גם אם לא יצא עימו דם, היולדת נטמאת מהתורה בטומאת לידה. אבל לפני הלידה, אף אם ראתה כתמי דם על בגד צבעוני או על תחבושת הגיינית או על נייר טואלט, אינה טמאה (לעיל ב, ז). אמנם אם ראתה דם רב, נטמאת. ועדיף שלא תבדוק את עצמה בבדיקה פנימית, כדי שלא תיכנס לספק.

ט. בדקה המיילדת את שיעור פתיחת צוואר הרחם והופיע דם מועט על הכפפה; אם ברור לה שמקור הדם מפציעת צוואר הרחם שנעשה רגיש מאוד לקראת הלידה – היולדת טהורה. ואם היא מסופקת אולי הדם מהרחם – היולדת טמאה.

י. הפרדת קרומים (סטריפינג) מדופן הרחם לזירוז הלידה הגורמת ליציאת דם בעקבות פציעת הרחם, אינה מטמאת כל זמן שלא החל לזוב דם רב.

יא. ירידת מים שאין בהם דם, אינה מטמאת. וכן אם יצא מצוואר הרחם 'פקק הרחם', כל שאין בו צבע דם – טהורה. ואם יש בו צבע דם, יש מחמירים, והרוצים להקל רשאים.

עזרת הבעל ליולדת

יב. נטמאה האישה לפני הלידה, ויש הכרח לתמוך בה בכניסתה לאמבולנס או בהליכתה לבית החולים – אם אין שם אישה שיכולה לעזור לה, בשעת הדחק יכול בעלה לעזור לה (לעיל ג, יג).

יג. משנטמאה האישה אסור לבעלה להסתכל במקומות המכוסים שבגופה (לעיל ג, ה). לפיכך אם היא רוצה שבעלה יהיה איתה בחדר הלידה, נכון להקפיד שעד תחילת הלידה תהיה מכוסה, והבעל יעמוד למראשותיה, כך שגם כשיבדקו אותה, המקומות המכוסים שבגופה לא יתגלו בפניו.

ובעת הלידה עצמה, כאשר אין אפשרות להסתיר את המקומות המכוסים, המחמירים נוהגים לצאת מהחדר או לעבור אל מעבר לווילון. ויש שנשארים ליד היולדת תוך הקפדה לעמוד באופן שלא יראו את המקומות המכוסים.

יד. נכנסה היולדת לחרדה קשה, ודורשת שדווקא בעלה יאחז בידה לשם תמיכה רגשית בשעת הצירים הכואבים והלידה – יש להקל (לעיל ג, יג-יד).

לאחר הלידה

טו. לאחר הלידה מצווה ליולדת ולבעלה להודות לה' בברכת תודה; על לידת בן יברכו "הטוב והמטיב", ועל לידת בת "שהחיינו" (עי' בהלכות ברכות יז, לג-לה).

טז. על היולדת ומשפחתה לשים לב למצבה הגופני והנפשי, וליצור לה תנאים נוחים כדי שתוכל להתאושש לאחר הלידה על ידי שינה מרובה ככל האפשר, שכן בלעדיה הדכדוך המצוי בתקופה זו עלול להפוך לדיכאון.

יז. כאשר היולדת סובלת מדכדוך שאינו עובר, יש לפנות לרופא משפחה כדי לקבל תרופות קלות על מנת להקל על הדכדוך ולמנוע התדרדרות. ובמצב חמור יותר שהגיע לדיכאון, חובה להיעזר בתרופות חזקות יותר שניתנות על ידי פסיכיאטר. במצב זה אין להתמהמה או להסתפק בטיפולים אלטרנטיביים, הואיל ומדובר במחלה מסוכנת.

יח. לאחר שייפסק הדימום מרחמה של היולדת, בין אם היתה זו לידה טבעית או ניתוח קיסרי, תעשה הפסק טהרה ותספור שבעה נקיים ותטבול. ואם לאחר שתיטהר תראה שוב דם, תחזור על תהליך הטהרה ככל אישה שראתה דם וסת.

יט. אם אירע מקרה נדיר שיולדת נקבה הצליחה לסיים שבעה נקיים לפני תום שבועיים מלידתה, תמתין עד סיום ארבעה עשר יום ורק אז תטבול. ואם ילדה בניתוח קיסרי, יכולה לטבול מיד בסוף השבעה נקיים (דין 'דם טוהר' מהתורה מבואר בפניני הלכה, סעיף ח).

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-30 00:46:30

האם מותר ליהנות ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור?

האם מותר ליהנות ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור?

עניין זה מובא בפניני הלכה מועדים, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה:

הנאה ממלאכה שעשה באיסור ביום טוב

אף שבשבת במקרים מסוימים אסור ליהנות מפעולה שנעשתה באיסור (שבת פרק כו), ביום טוב יש אומרים שבדיעבד מותר ליהנות מפעולה כזו. והכל מסכימים שאם המלאכה שנעשתה באיסור היא מלאכה שהותרה לצורך אוכל נפש, אף שלא נעשתה באופנים המותרים, מותר ליהנות ממנה.

הנאה ממלאכה שעשה באיסור בחול המועד

כח. העושה במזיד מלאכה אסורה בחול המועד, אסור לכל ישראל ליהנות ממנה עד סוף החג אף אם יש בדבר הפסד, ולאחר החג מותר ליהנות ממלאכתו. ואם עשה את המלאכה בשוגג, מותר גם לו ליהנות ממנה בחג (ועי' בהלכות שבת כו, א-ז).

כט. שוגג הוא רק מי שחשב שהיה מותר לו לעשות מה שעשה, אבל אם לא היה בטוח שהדבר שעושה מותר בחול המועד ולמרות זאת עשה אותו, נחשב מזיד.

 

הלכות שבת:

כו – מעשה שבת ולפני עיוור

הנאה ממלאכה שנעשתה בשבת

א. איסור תורה שנעשה במזיד על ידי יהודי שעבר גיל מצוות, אסור לו עצמו ליהנות ממעשיו לעולם, ולכל ישראל מותר ליהנות ממעשיו רק במוצאי שבת. ואם עשה את המלאכה בשוגג, מותר גם לו ליהנות ממעשיו במוצאי שבת, ובמקום הצורך מותר ליהנות אף בשבת עצמה. אבל אם קטף פירות, צד דגים או חלב פרה בשוגג, אסור ליהנות מהם בשבת אף במקום הצורך, כי הם מוקצה.

ב. איסור מדברי חכמים שנעשה במזיד, מותר גם לו ליהנות ממעשיו במוצאי שבת. ואם עשה את האיסור בשוגג, מותר ליהנות ממעשיו אף בשבת עצמה (דין קטן מבואר בפרק כד, ה. ודין גוי בפרק כה, י-יא).

ג. גדר מזיד ושוגג: חילוני שיודע שאולי הדבר שעושה אסור בשבת, נחשב מזיד ולא שוגג. וכן דתי שלא בטוח שהדבר שעושה מותר בשבת, נחשב מזיד. עשה את האיסור כמתעסק, כגון שנשען על קיר ובטעות גרם להדלקת האור, כיוון שלא היתה לו שום כוונה להדליק את האור, אין איסור ליהנות ממה שעשה. אבל מי שהדליק את האור בהיסח הדעת, כפי שהוא רגיל להדליק במשך כל השבוע, נחשב כשוגג ולא כמתעסק.

ד. כאשר אסור ליהנות מהאיסור בשבת, מותר לעשות מה שהיה יכול לעשות לפני כן בדוחק, אף שכעת ניתן לעשותו ביתר קלות (כמבואר בפרק כה, יא). אבל מה שלא היה יכול לעשות – אסור, כגון לקרוא ספר חול לאור החשמל, או להתחמם ליד התנור, או ליהנות משמיעת שיר. וכשלא נוח לצאת מן המקום, אין חובה לצאת, הואיל והודלקו בניגוד לרצונו והוא אינו רוצה ליהנות מהם. ואם אפשר, יפתח את החלון כדי שלא ליהנות מהחימום.

היתרים

ה. נעשה דבר שיש אומרים שהוא מותר, אף שלמעשה נוהגים להורות כדעה המחמירה, בדיעבד מותר ליהנות מאותה המלאכה בשבת, אפילו אם נעשתה במזיד. דוגמאות: חיממו על הפלטה מרק קר; עירו על שקית תה ישירות מהמיחם; ביררו פסולת מאוכל סמוך לסעודה. וכן הדין כאשר נעשתה מלאכה בזמן תוספת שבת, או בזמן בין השמשות של כניסת השבת.

ו. איסור שנעשה במזיד אך לא שינה דבר בגוף החפץ, כגון שהביאו מאכלים ברכב, או שהעבירו חפץ מרשות הרבים לרשות היחיד, בשעת הדחק אפשר ליהנות מהם בשבת. ואם אפשר היה להגיע בהיתר אל החפץ, כגון שהביאו אוכל ברכב מבית הנמצא מספר רחובות משם, ניתן להקל בשעת הצורך. אבל כאשר הנאתו תגרום שימשיכו לחלל שבתות בעתיד, אין ליהנות מהאיסור.

ז. כאשר על ידי המלאכה האסורה נעשתה פעולה אחרת מותרת, מותר ליהנות ממנה. כגון שתיקנו באיסור כלי לפיצוח אגוזים, ועברו ופיצחו בו אגוזים – מותר לאוכלם, כיוון שבפעולת הפיצוח עצמה אין איסור. וכן כאשר הביאו מפתח באיסור ופתחו את הדלת, מותר להיכנס בה. וכן כאשר פתחו באיסור דלת של מקרר שהנורה שלו עובדת, מותר להוציא מהמקרר מאכלים (ולגבי סגירתה עי' בפרק יז, יא).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-27 20:36:04

יש לך שאלה?

פרשת משפטים – איחוד לוחות הברית

כך ניתן לבאר את הדו-שיח שמתנהל בפרשת יתרו כהקדמה למתן התורה בין יתרו למשה, שואל יתרו את משה מדוע אתה אדון הנביאים, בחיר האנושות, צריך להתעסק במריבות קטנוניות שבין אנשים ולהשכין שלום ומשפט בין שכנים, שותפים ומשפחות, תעביר את העיסוק בסידור החיים הכלכלי, הטכני והבנאלי לאנשים פחותים ועסוק אתה בקרבת ה', בדבקות עליונה, עונה משה…

מהו הסדר הראוי לכתיבת המצוות?

מיד אחר מתן התורה אנו מגיעים לפרשת משפטים, שהיא בעצם פירוט הדינים המעשיים שעולים מעשרת יסודות התורה, עשרת הדיברות, אלא שישנו הבדל יסודי בין הסדר של עשרת הדיברות לבין סידרה של פרשת משפטים.

בעשרת הדיברות – הדיברות הראשונות עוסקות במצוות שבין אדם למקום: אנוכי ה' אלוקיך, לא יהיה, לא תשא וכו', ואילו החלק השני עוסק במצוות שבין אדם לחברו: לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב וכו'.

לעומת זאת, בפרשת משפטים הסדר הפוך. הפרשה מתחילה מהדינים שבין אדם לחברו: דיני עבד ואמה עבריים, דיני רוצח, דיני חבלות והכאות, דיני הנזקים, תשלומי הגנב, דיני המפתה ועוד, ורק לאחר מכן דנים במצוות שבין אדם למקום: השמיטה, השבת, שלושת הרגלים, ביעור עבודה זרה וכו'.

וננסה להבין שני דברים:

  1. מדוע הפכה התורה, בפרשתנו, את סדר הצגת הדברים?
  2. את דברי רש"י בתחילת הפרשה: "ואלה המשפטים'- כל מקום שנאמר 'אלה'- פסל את הראשונים, 'ואלה'- מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני – אף אלה מסיני" – ויש לשאול על דברי רש"י אלו, מה ההווה אמינא (איך בכלל העלינו זאת על הדעת) לחשוב שהדינים שבפרשת משפטים אינם מסיני, הרי כל התורה, על כללותיה ופרטותיה, מסיני (כלשון רש"י בתחילת פרשת בהר)?

לפני הכל מצוות שבין אדם למקום

כמדומה שתשובה אחת עונה על שתי השאלות. מחד אדם שלא מאמין ב'אנכי ה' אלוקיך', ובכך שמטרת חייו של האדם איננה עניין פרטי, אלא גילוי כבוד ה' בעולם, ודרך הופעת המוסר האלוקי והאידיאליים הנצחיים, לא יכול באמת להתמסר לצרכיו ולכבודו של חברו, הוא לא יכול להשתחרר מהמחשבה האנוכית ומהדאגה לצרכיו, רצונותיו ושאיפותיו, שהרי התכלית היחידה שיכולה להיות ללא האמונה האלוקית הכוללת והמקיפה, היא מילוי וסיפוק רצונותיו והנאותיו של האדם הפרטי, כפי שמרגלא (=כפי שנוהגים לומר) בפי בעלי המוסר 'או אנכי (ה' אלוקיך) או אנוכי' ,אדם שלא מאמין בבורא העולם ומנהיגו בכוח שמעבר לעולם הגשמי והמצומצם, גם לא יודע את תפקידו ותכליתו שלו. שהרי אין לאדם שום סיבה לשעבד את חייו, רצונותיו וכוחותיו בשביל מישהו אחר, אלא אם הוא עושה זאת מתוך הבנה שתכלית העולם היא הרבה מעבר לחייו המצומצמים.

ולכן ההיפתחות האמתית למצוות שבין אדם לחברו תלויה בהבנת וידיעת המצוות שבין אדם למקום, בעומק האמונה וביכולת לחיותה. ואילולא השקפה זו כל המעשים הטובים והיפים שיעשה האדם לחבריו ואוהביו, לעניים ולמדוכאים, יהיו מתוך- במקרה הרע- רצון לכבוד חיצוני, ובמקרה הרע פחות- בשביל לחוש כבוד פנימי וסיפוק עצמי, שסופו גאווה שהיא תכלית הרע של המידות.

דרך ארץ קדמה לתורה

מאידך, הדבר הבריא והטבעי הוא לפתח קודם את הדרך ארץ, את המידות המתוקנות, את ההתנהלות היפה והתקינה בין אדם לחברו, ורק אחר כך לעלות ולטפס לקומה העליונה של הקשר של האדם לאלוקיו.

וכעת אפשר גם להבין מדוע בהצהרת העקרונות היסודית, במניעים היסודיים מהם האדם מתחיל את עבודתו, אנו מקדימים את מצוות האמונה, את ההבנה שאסור שתהיה שום מחשבה אחרת, זולת עבודת ה', בעולמנו.

אלא שכאשר באים לפתח וליישם את הדברים במציאות, מתוך האמונה העמוקה, צריך האדם קודם כל לפתח את מידותיו, את הדרך ארץ, את האדם שבו ורק לאחר מכן להשתמש בכל אלו בכדי לעבוד את ה'.

גם מצוות אנושיות הן אלוקיות

ישנה תפיסה שגויה שעניינם של המצוות שבין אדם לחברו הוא רק לסדר את החיים, ולכן לכאורה מצוות אלו אינן אלוקיות אלא אנושיות. וכדי לעקור תפיסה זו מדגישה לנו התורה ש:"ואלה המשפטים"- כדאי לומר שגם המצוות שבין אדם לחברו הן עניינים אלוקיים המכוונים לגאולת העולם ותיקונו ולהביא את האדם לדבקות בקב"ה.

כך ניתן לבאר את הדו-שיח שמתנהל בפרשת יתרו כהקדמה למתן התורה בין יתרו למשה, שואל יתרו את משה מדוע אתה אדון הנביאים, בחיר האנושות, צריך להתעסק במריבות קטנוניות שבין אנשים ולהשכין שלום ומשפט בין שכנים, שותפים ומשפחות, תעביר את העיסוק בסידור החיים הכלכלי, הטכני והבנאלי לאנשים פחותים ועסוק אתה בקרבת ה', בדבקות עליונה, עונה משה: "ויאמר משה לחתנו כי יבא אלי העם לדרש אלקים, כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו והודעתי את חקי האלקים ואת תורתיו", שימו לב להדגשה, אני לא אומר להם סידור חיצוני של החיים, אלא מגלה להם את דבר ה', מגלה להם את הדבקות בה' דרך הקיום היום יומי של המשפטים בין אדם לחברו, כל הסכסוכים והמריבות מטרתם לחשוף את דבר ה' בעולם!!!

ואלו הם המשך דברי רש"י: "ולמה נסמכה פרשת דינין לפרשת מזבח? לומר לך שתשים סנהדרין אצל המקדש". כלומר, פרשת משפטים מחדשת שהמצוות שבין אדם לחברו הם חלק מרכזי ומהותי מהדבקות שבין האדם לקב"ה, ולכן מחברים את הסנהדרין עם המקדש, את מקום עשיית הצדק והיושר עם מקום הדבקות בקב"ה- מקום המקדש.

מי שפיתח באופן מופלא את ההבנה היסודית הזו היה ראש תנועת המוסר, רבי ישראל סלנטר זצ"ל[*ראו עליו מטה], קדוש ישראל, גדול העולם, ענק הענקים, שיום פטירתו חל בשבת זו. הוא זה שחידש שצריך עומק עצום של אמונה ויראת שמים כדי להגיע למידות המתוקנות ולמעשים המופלאים שבין אדם לחברו, הוא זה שהעמיד את היסוד הפשוט והבהיר שמצוות שבין אדם לחברו הם חלק מהותי ויסודי ביכולת להדבק בה', הוא זה שאמר לא יתכן עובד ה' באמת, שלא יהיו כל מעייניו נתונים בטובת הפרט, וכל שכן שטובת עם ישראל כולו .

איחוד הלוחות

איחוד הלוחות, דהיינו- איחוד הלוח שבו המצוות שבין אדם למקום יחד עם הלוח בו המצוות שבין אדם לחברו, הוא הבשורה העולה מוו החיבור שפותחת את פרשת משפטים, ההבנה שיש כאן שני חלקים יסודיים הנזקקים ונבנים זה מזה, וא"א לחסר אף פרט משניהם היא הבונה השקפת עולם שלימה וכללת, היא היוצרת את הכלים והיכולת, להביא לגאולת העולם, היא המספרת תהילות ה' בארץ.

יהי רצון שנזכה לאחד את שני חלקי עבודת ה', את המידות והמעשים שבין אדם לחברו, יחד עם הדקדוק והדייקנות, הדבקות והתשוקה שבמצוות שבין אדם למקום. שהרי רק באיחוד זה נזכה לתורת ה' התמימה, משיבת הנפש.


על רבי ישראל מסלנט  כותב הרב קוק זצ"ל: "כל מה שנכתוב אודות גדולתו של האדם הגדול בענקים, אדיר החסידות, ופאר גאוני ישראל בדור הגדול שעבר, אין בו אפילו לתת מושג וחלק נחשב, מתפארת קדושתו וגדולתו ז"ל. וחובה קדושה היא להעמיק חקר בכבודו של גאון עולם, אשר השיב את עטרת היראה האמתית בגבול ישראל, באותה התקופה אשר התחילו פרצים מצדדים שונים להתגלות בחומת אש-דת. טרם נחקרו עוד מעמקי-התהומות אשר נחשפו במרחבי רוחו הגדול. אבל אם יעלה בידינו לעשות איזו התחלה זעירה, להאיר את אופקינו הכהים, על ידי גילויים של איזה קוים שבאור-היקרות הזה, אשר עבר כעמוד-אש במחנה ישראל – גם זאת נחשב למפעל רב-ערך" ['תנועת המוסר' ח"א עמ' 287], שנזכה לקיים את דברי הרב בשבת זו, וספרו המצוין של הרב דב כ"ץ זצ"ל, תנועת המוסר, הוא הספר הטוב ביותר לקיים את הדברים על ידו.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן