בפרשת השבוע אנו מוצאים התעסקות רבה ב'מקום'. "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה ויפגע במקום.. ויקח מאבני המקום… וישכב במקום ההוא… הארץ אשר אתה שוכב עליה… ויאמר אכן יש ה' במקום הזה… וירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמים… ויקרא שם המקום ההוא בית אל ואולם לוז שם העיר לראשונה".
כלומר, אנו רואים שבתחילה יעקב יוצא ממקום מאוד מוגדר, באר שבע, ושם את פניו למקום מאוד מוגדר, חרן. אולם בדרך הוא נתקל במקום שהוא 'המקום'. וצריך להבין מדוע לא כתוב שיעקב הגיע ללוז שהרי התורה מספרת לנו ששם המקום ההוא, טרם יעקב קרא לו בית-אל, הינו לוז?
כל דבר מתברך ממקומו
ונראה לתרץ את הדברים על פי דברי הרב חרל"פ (שיום פטירתו חל השבת):
"'ויפגע במקום'- כל דבר מתברך ממקומו המיוחד לו ואין הברכה מצויה רק כשהוא על מקומו, ומה מאושר הוא האדם המוצא את מקומו. יעקב אבינו הוא אשר פגע במקומו המיוחד לו 'ויפגע במקום', ושם התעלה לרוממות גדולתו ונגלה לו החזון הנצחי: 'סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו. והנה ה' נצב עליו". וממשיך הרב חרל"פ ש"גם כשמקלסים להקב"ה אומרים: 'ברוך כבוד ה' ממקומו', לפי שהכל תלוי במקומו, שכן מפני זה נקרא הקב"ה 'מקום'- שהוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו (ב"ר סח)".
מדבריו של הרב חרל"פ אפשר ללמוד דבר גדול, שאחד התנאים שצריכים להיות בכדי שדבר יעשה את תפקידו, את ייעודו ואת שליחות, הוא המקום בו האדם נמצא. כלומר, מעבר לתפקיד המיוחד שהאדם צריך לעשות, מעבר לזמן המיוחד בו האדם צריך לפעול, מצטרף גם המרחב הגיאוגרפי בו האדם פועל. וכל אדם צריך למצוא את מקומו.
עם ישראל מתברך ממקומו
והדברים נכונים הן בפרט והן בכלל, וכדבריו הידועים של הכוזרי (מאמר ב,יב):
" אמר החבר: כך גם הרכם [= ההר שלכם] זה שאתם אומרים כי הכרם מצליח בו לולא היו נוטעים בו את הגפנים ועושים את כל מלאכת עבודת הכרם הדרושה לגידולם לא היה עושה ענבים והנה המעלה המיוחדת באה ראשונה לעם אשר הוא הסגלה והגרעין (כמו שהזכרתי למעלה) ואחרי זה יש גם לארץ חלק במעלה הזאת וכן למעשים ולמצוות התלויים בארץ שהם מעין עבודת הכרם לכרם אולם שלא ככרם העושה ענבים גם במקום אחר אין עם הסגלה יכול להדבק בעניין האלוהי כי אם בארץ הזאת".
כלומר, תנאי מרכזי והכרחי בהצלחת עם ישראל הוא היות ישראל במקום המתאים. יעקב אינו מוצא את מקומו בבית-אל, כיוון שבית-אל היא החיבור בין הארציות לגשמיות. (כפי שכתבנו שנה שעברה על תפקידו של יעקב). וזו משמעות השם בית-אל, שזהו בית הבנוי באדמה, הבנוי מעצים ואבנים, אבל בו גם שוכן הא-ל שהוא העניין הרוחני העליון.
מציאת המקום של האדם הוא שער למקומות עליונים
זהו שער שדרכו ניתן להיכנס לשמים. שער הינו דבר ממשי וריאלי שדרכו ניתן להיכנס למקום העליון ביותר, השמים, וכפי שכותב הרב זצ"ל במאמרו היסודי 'צימאון לאל חי', השער הוא הדבר הריאלי, המציאותי והממשי דרכו ניתן להגיע אל האלוקות ממש.
"צריך להראות את הדרך איך נכנסים אל הטרקלין – דרך השער. השער הוא האלהות המתגלה בעולם, בעולם בכל יפיו והדרו, בכל רוח ונשמה, בכל חי ורמש, בכל צמח ופרח, בכל גוי וממלכה, בים וגליו, בשפרירי שחק ובהדרת המאורות, בכשרונות כל שיח, ברעיונות כל סופר, בדמיונות כל משורר ובהגיונות כל חושב, בהרגשת כל מרגיש ובסערת גבורה של כל גבור.
האלהות העליונה, שאנו משתוקקים להגיע אליה, להבלע בקרבה, להאסף אל אורה, ואין אנו יכולים לבוא למדה זו של מלוי תשוקתנו, יורדת היא בעצמה בשבילנו אל העולם ובתוכו, ואנו מוצאים אותה ומתענגים באהבתה, מוצאים מרגע ושלום במנוחתה",
על מנת להגיע למקום יש להסכים לצאת לדרך
ואולי לסיום נוסיף שהיכולת המיוחדת של האדם למצוא את מקומו תלויה במוכנות שלו ללכת מהמקום בו הוא נמצא עכשיו ולצעוד אחרי האידיאלים, אחרי עשיית הטוב והישר, שהרי יעקב בעקבות יציאתו ממקומו המוכר והרגיל 'ויצא יעקב מבאר שבע', זוכה למצוא את מקומו המאיר לו. ויותר מכך, ניתן לומר היכולת של יעקב ללכת אחרי האמת, אפילו שהיא קשה ולא מורגלת, היא זו שעזרה לו להשיג את הברכות, בניגוד לתום הטבעי של 'איש תם יושב אוהלים', נאלץ יעקב להגיע לאמת היותר גדולה והמחוורת דרך המרמה והשקר, המוכנות הזאת לצאת באומץ וביטחון לדרך מולידה את ההצלחה למצוא את המקום!
יהי רצון שנזכה לחזור ליישב את הארץ, כל שבט ושבט, בנחלתו כל משפחה וכל איש תחת גפנו ותאנתו, וננוח מחיפושינו המתמיד אחרי מקומנו!
