כינו השבוע להיכנס לחודש ניסן, ראש החודשים. ובכדי להכין אותנו לחודש זה הורו לנו חז"ל לקרוא בשבת מברכין את פרשת החודש, וממילא מבינים שיש צורך והכרח להתבונן בעניינו של החודש הזה, בעניינו של החידוש הזה.
אחד הדברים המיוחדים לחודש הזה הוא ההקפדה של התורה שחודש זה יישאר באביב. הדגשה זו מופיעה גם בפרשת קדש לי, אותה אנו מצווים לזכור על ידי הנחתה בתפילין, "היום אתם יוצאים בחודש האביב, והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני והחתי והאמורי והחוי והיבוסי, אשר נשבע לאבותיך לתת לך, ארץ זבת חלב ודבש, ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה".
שתי הדגשות מופיעות בפסוקים אלו:
- שהחודש הוא חודש האביב.
- שהעבודה שאנו מצווים לעשות כל שנה ושנה חייבת להיות בחודש זה.
בכדי להבין את המשמעות והחשיבות של האביב, וממילא את משמעות החודש הזה, חודש האביב, ננסה לראות הקבלה מעניינת בין פרשת השבוע, מצורע, לבין פסח מצרים.
בפסח מצרים אנו מוצאים שהתורה דורשת שכל האדם ישתתף במצווה, וכוונת דברינו ב"כל האדם" היא שהאדם על כל מרחבי חייו משתתף במצווה: בגופו- בידיו וברגליו הוא צריך לקחת שה ולשחוט אותו, ובחושי הטעם, הריח והראיה הוא אוכל את קרבן הפסח. בבגדיו- כפי שאומרת התורה, "וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים, נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם..". ובביתו- בו הוא מורח את הדם, "ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף".
וכן אנו מוצאים בנגע הצרעת שמקיף את גופו, בגדיו וביתו של האדם.
ונראה שמשמעות הדבר היא שכאשר אדם עושה מצווה הוא משפיע על כל העולם: על החי, על הצומח ועל הדומם. כל העולם מתעלה ממעשיו של האדם. וכן להפך, כשאדם עושה עבירה אזי הקלקול מתפשט על כל מרחבי החיים.
וככל שמעשי האדם משמעותיים יותר, כך ההשפעה שלהם גדולה ורחבה יותר, הן במובן של המרחב בו היא משפיעה, הן במובן הזמן שבו ממשיכות תוצאות המעשה להשפיע, והן במובן האיכות והעומק של ההשפעה.
הרב קוק מבאר שהעובדה שיציאת מצריים הייתה באביב מלמדת שיציאת מצרים חידשה ושינתה את פני העולם כולו, והעובדה שכל שנה ושנה אנו חייבים לחגוג את יציאת מצרים באביב מלמדת שבכל שנה ושנה יציאת מצרים מחדשת את העולם כולו, כפי שהאביב מחדש את פני האדמה.
וכפי שכותב מרן הרב זצ"ל בעולת ראיתו "היום אתם יוצאים בחודש האביב'- פעולת היציאה שלכם היא פעולה חודרת בכל היקום, פעולה חודרת בכל הטבע, פעולה חודרת בכל מה שהוא למעלה מן הטבע. היום הוא מיוחד במהותו הרוחנית, להיות מוכן ליציאה שלכם, והוא בחודש האביב, שהפריחה והחיים המתחדשים מוכרים בו כל כך בכל הטבע. קנה כאן מקום איחוד כל תמצית הבריאה, להיות הכל משותף עם יציאתכם המופלאה".
ופעולה זו נמשכת בכל שנה ושנה, כפי שכותב מרן הרב ב'מגד ירחים', ש"יציאת מצרים תישאר לעד האביב של כל העולם כולו". וכפי שמדגיש מרן הרב עוד ב'עולת ראיה' ש"יציאת מצרים הייתה מאורע כזה, שרק לפי מראית העין הגסה נחשבת היא לדבר שהיה איזה פעם ועבר, אבל באמת על ידי הכרה תוכית אנו באים לידי ידיעה, כי עצם פעולת יציאת מצרים היא פעולה שאינה נפסקת כלל התגלות יד ה' בפרסום ובהופעה בהירה על פני ההיסטוריה של התבל, היא התפרצות אור נשמת אלוקים החיה והפועלת בכל מרחבי עולם, אשר ישראל זכה לזה, שעל ידי גודלו והכשרת קדושתו, תאיר את אורה להזריח אורים גדולים בכל נאות מחשכים לדורי דורים".
כלומר, מבאר מרן הרב מהי אותה הפעולה שפעלה ופועלת יציאת מצרים. יציאת מצרים יצרה את עם ישראל שהוא הגילוי של יד ה' בעולם, של רצון ה', ולא רק באמירה שלו או בלימוד התורה שלו, אלא בעצם הופעתו וההיסטוריה שלו. וכל זמן שעם ישראל מתקיים ומגלה בעצם חייו את מציאות ה', זוהי המשך פעולת יציאת מצרים.
בכדי להביע את גודל עניין יציאת מצרים ואת העובדה שהיא שינתה את העולם, או כפי ביטויו החריף של הנצי"ב בהקדמתו לספר שמות שיציאת מצרים הינה בריאת עולם מחודשת, הופיע החידוש בכל שלושת מרחבי החיים:
- במרחב המקום המכונה עולם, שמתבטא הן ביציאה הפיזית ממצרים והן בחידוש פני האדמה באביב.
- במרחב הזמן המכונה שנה, שמתבטא בכך שאז התחיל מניין חדש של זמן, "החודש הזה לכם ראש חודשים". ויתרה מכך, הזמן הפך להיות מדבר טבעי לדבר שמתקדש ומתחדש על ידי ישראל.
- במרחב האדם המכונה נפש, בהופעת עם ישראל ובהתחדשות החירות הלאומית והרוחנית שלו.
יהי רצון שנזכה להיפגש עם האור הגדול שמופיע כל שנה ושנה בהתחדש עלינו חודש ניסן ומופיע ביתר שאת בהתקדש חג הפסח ולחדש את חיינו כולם לאורו. "החודש הזה לכם ראש חודשים"- ראש לכל החידושים שיופיעו בעזרת ה' בשנה זו.
