הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

אישות

איך אפשר לקיים אישות לפי ההלכה אם הבעל משקל כבד ואשה אינה יכולה לסבול המשקל ?

שתי אפשרויות: 1. שהבעל לא ישכב על אשתו, אלא יתמוך בגופו בעזרת שתי ידיו. 2. שהאישה תשכב מעל בעלה (בפניני הלכה שמחת הבית וברכתו סוף פרק ב מבואר שאמנם יש אומרים שנכון שהחיבור ייעשה באופן שהאיש למעלה והאישה למטה. אמנם מצד הדין כל התנוחות מותרות, ובתנאי שהדבר ייעשה ברצון שניהם. ובחיבור שמקווים שממנו יהיה הריון, עדיף שיתחברו באופן המובחר. וכן כאשר אין רצון מצד אחד מבני הזוג לשנות, עדיף שלא לשנות. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2023-11-29 18:58:22

עילוי נשמה

שלום מספר ישיבות מציעות אופציות שונות לעילוי נשמה, ורציתי לוודא אם הם באמת אפקטיביים: 1. האם מגיע נ"ר לנפטרים אם משלמים עבור הקדשת שיעור לעילוי נשמתם? 2. אפשרות אחרת היא תשלום עבור יום לימוד. במקרה כזה, שם הנפטר מוקרן על מסך בבית המדרש כל אותו יום, אך סביר להניח שהאברכים אינם מתכוונים ספציפית ללמוד לעילוי נשמתו (ואולי גם לא שמים לב לשלט?). האם הקדשת יום לימוד לנפטר גורמת לו נ"ר? 3. תרומה לישיבה לעילוי נשמה, מבלי לבקש לייחד לימוד מיוחד או הנצחה מיוחדת לנפטר. האם עצם התרומה לעילוי נשמתו גורמת לו נ"ר? 4. לבסוף, שאלה שאינה קשורה לנושא הקודם: בהתאם להערה שמופיעה בפנינה היומית, אני משתדל בל"נ בימים אלה ללמוד תורה להצלחת חיילי צה"ל, המשטרה, השב"כ והמוסד. האם כשתסתיים המלחמה בניצחון גדול לישראל בעזרת ה' ית', מותר יהיה לי ללמוד להצלחתי-שלי? תודה רבה!

כדי שתהיה תועלת משמעותית לנפטר, צריך שבזכותך יהיה משהו חדש. לכן אם בזכותך יהיה שיעור, או שבזכותך יבואו יותר לשיעור כי התשלום על האוכל וכשיש אוכל באים אנשים – ודאי שיש בזה תועלת. אלו דברים בולטים. בדרך כלל התועלת עקיפה יותר – התשלום מגיע לישיבה, ובזכות התשלום ניתן לשלם לרבנים מעבירי השיעורים, ובזכות זה יש שיעורים. ממילא גם בזה יש תועלת לנפטר. לכן אין הבדל בין יום לימוד לבין שיעור, אלא ככל שאתה נותן תרומה יותר גדולה, אתה יותר עוזר להחזקת הישיבה, וממילא יש מזה יותר תועלת לנפטר. אלא שבפועל הישיבות מבינות שאנשים רוצים להרגיש משהו מוחשי, לכן הן עושות את זה בצורה של הקדשת שיעור או יום, וזה בסדר גמור. אבל אין משמעות לתועלת הנפטר בכך שמקרינים את שמו על המסך. התועלת היא לתורמים, שבזכות זה הם מרגישים יותר טוב בתרומה שלהם. תשובה זו עונה לשלושת השאלות הראשונות.

מסקנה – מה שחשוב זה לא האופציות השונות שכתבת, אלא ההזדהות שלך עם תורתה וחינוכה של הישיבה שאתה תורם אליה, וכמובן הסכום שאתה תורם.

האם מותר ללמוד להצלחה האישית? מותר, אבל השאלה היא מה הכי משתלם לך. והתשובה היא שככל שתשקיע יותר באחרים ובעם ישראל, אתה תרוויח יותר. שכן הקב"ה הכי שמח במי שרוצה בטובת אחרים ולא במי שרוצה בטובת עצמו. וכפי שאמר בנו של ר' חיים מוואלוז'ין – "וכה היה דברו אלי תמיד, שזה כל האדם, לא לעצמו נברא – רק להועיל לאחריני ככל אשר ימצא בכחו לעשות".

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2023-11-10 10:32:15

פצוע דכא להלכה

שלום הרב, קרה לי משהו באשך ואני מפחד שזה נחשב סריס לפי ההלכה. אבקש שהרב ישפוך קצת אור על הנושא מבחינה הילכתית ?

כמובן שאם יש בעיה צריך ללכת לרופא (משום מה לא הזכרת זאת).

דין זה מובא בפניני הלכה שמחת הבית וברכתו פרק ז. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה, וזהו קיצור הדברים מתוך הספר שלי קיצור פניני הלכה (הדגשתי את המשפט הרלוונטי לשאלתך):

ז – סריס והשחתה

איסור סירוס

א. אסרה התורה כל פעולה שפוגעת באיבר ההולדה הזכרי של אדם או בעל חיים, עד שאינו יכול להוליד. ואף אם כבר נפגע איבר ההולדה עד שאינו יכול להוליד, אסור מהתורה לעשות פעולה נוספת שפוגעת ביכולת ההולדה, כגון לכרות ביצים שכבר נמעכו.

ב. נחלקו הפוסקים האם שתיית סם שגורם לסירוס הזכר אסורה מהתורה או מדברי חכמים. אבל סירוס זמני על ידי תרופה או הזרקה כימית, אסור רק מדברי חכמים, ולכן לכל הדעות הדבר מותר לצורך מניעת אונס וניאוף גם כאשר אין סכנת נפשות.

ג. איסור סירוס אישה הוא מדברי חכמים, ולא אסרו לעשות זאת בדרך עקיפה, כגון על ידי שתיית סם, ובתנאי שבעלה מסכים לכך ויש לה בכך צורך מיוחד, כגון שהיא סובלת מאוד בלידתה, או שבניה הולכים בדרך לא טובה והיא חוששת להרבות ילדים כאלה, והאפשרויות למנוע היריון בדרכים המקובלות אינן פתוחות לפניה.

יש אומרים שגם סירוס על ידי ניתוק החצוצרות מהרחם דינו כשתיית סם, ובשעת הדחק ניתן להקל. ואם יסתמו את החצוצרות בדרך עקיפה של 'גרמא', אפשר יותר להקל. (דין סירוס בעלי חיים, מובא בהלכות כשרות טו, כא).

איסור נישואין

ד. אסרה התורה לגבר שנעשה סריס בעקבות חבלה באיבר ההולדה שלו לשאת בת ישראל, ואף אם היה נשוי ועבר סירוס, צריך לגרש את אשתו. אבל מותר לו לשאת גיורת ושפחה משוחררת, ואפילו כהן סריס יכול לשאת גיורת שאינה גרושה. אישה שעברה סירוס, רשאית להינשא לבן ישראל (ועי' לעיל ה, ג).

ה. נעשה האיש סריס בעקבות שתיית סם וללא כל פגיעה באיבר ההולדה, מותר בבת ישראל. וכן כאשר נפגע האיש באיבר ההולדה, אך על פי הרופאים הוא עדיין יכול להוליד, כגון שנכרתה לו ביצה אחת, מותר לו להתחתן עם בת ישראל. ונראה שכן הדין בסריס שניתן להוציא מהביצים שלו זרע ולעבר את אשתו.

ו. גם מי שנעשה סריס בידי שמיים, כגון שנולד כך או שנעשה סריס בעקבות מחלה, רשאי להתחתן עם בת ישראל. לכן מי שכדי להציל את חייו או להצילו ממכאוביו, נצרך לעבור כריתה של בלוטת הערמונית שדרכה עובר צינור הזרע, או שנצרך לעבור כריתה של הביצים, או הקרנות שהרסו את היכולת שלו לייצר זרע, מותר בבת ישראל ואינו צריך לגרש את אשתו, אף שאינו יכול לעבר אותה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2023-11-15 17:07:58

הורדת כביסה מהחבל ביום שבת.

האם מותר להוריד כביסה שהתייבשה כבר ביום שבת.

אם זו כביסה שהיה ברור במאה אחוז שתהיה יבשה במהלך השבת – מותר להורידה לצורך השבת. ואם לא היה ברור – אסור.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2023-11-20 11:23:23

יש לך שאלה?

פרשת תזריע – כח הדיבור – בין חטא היולדת לחטא המצורע

פרשת השבוע מתחילה בטומאת היולדת, ומיד לאחר מכן עוברת התורה לדבר באריכות רבה מאוד על מחלת הצרעת ורפואתה הרוחנית והגשמית.

טומאת יולדת ומצורע

חז"ל מגלים לנו, כפי שכתבנו שנה שעברה, שטומאת היולדת קשורה לדברים שהיולדת אומרת בשעת הלידה, וכדברי הגמרא (נידה לא:) ש"שאלו תלמידי את רבי שמעון בן יוחאי מפני מה אמרה תורה יולדת מביאה קורבן? אמר להם: בשעה שהיא כורעת לילד קופצת ונשבעת שלא תזקק לבעלה (בגלל צער הלידה נשבעת האישה שלא להביא את עצמה פעם נוספת לידי הריון וזאת על ידי פרישה מבעלה), לפיכך אמרה תורה תביא קורבן (שהרי ודאי תעבור על שבועתה)".

וכידוע חז"ל מלמדים אותנו במקומות רבים שהצרעת הינה בעוון דיבור לשון הרע, ואף נתנו בזה רמז ש"מצורע"- הוא 'מוציא שם רע'. ולמדנו מהשוואה זו שבכוחו של 'דיבור לא ראוי' לגרום לאדם טומאה, והסיבה לכך היא שעיקר כוחו של האדם הוא בדיבורו.

כוחו של כח הדיבור

במילים אחרות, עיקר כוחו של האדם הוא ביכולת לחבר גשמי לרוחני, ועיקר יכולת זו נמצאת בפיו של האדם, שהרי בעזרת כוח הדיבור יכול האדם לבטא ולהופיע בעולם רעיונות רוחניים מופשטים. כלומר, תפקידו של האדם הוא לפעול מתוך מחשבה וליצור מתוך תורה. (וזאת לעומת המלאכים הרבים שחיים רק בעולם המחשבה ולעומת הבריות הרבות שעמלות ועובדות ללא המחשבה והכוונה).

ואכן אנו רואים בעולם שזהו הכוח הפועל ביותר, החל מהחינוך וכלה בהנהגת המדינות. האנשים המשפיעים ביותר הם אלה שיודעים לבטא ולהעביר את הרעיונות שלהם באופן שמתקבל ומשפיע. וממילא גם ברור מדוע פגיעה בכוח הדיבור, הן אצל היולדת והן אצל המדבר לשון הרע, מופיעה מתוך פגיעה בכוח הדיבור- בכוח המרכזי של האדם.

ובאמת חז"ל, שרצו לברר מה תפקידו של האדם בעולם הזה, הגיעו למסקנה שתפקידו הוא בדיבור. וכך הם דברי הגמרא (סנהדרין צט:): "אמר רבי אלעזר: כל אדם לעמל נברא שנאמר "כי אדם לעמל יולד" איני יודע אם לעמל פה נברא אם לעמל מלאכה נברא? כשהוא אומר: "כי אכף עליו פיהו" הוי אומר לעמל פה נברא. ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה? כשהוא אומר "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך" הוי אומר לעמל תורה".

דהיינו, חז"ל קובעים שתפקידו של האדם הוא לעמול בפיו, אך גם זה אינו מספיק, אלא עליו לעמול ב'עמל תורה' ולא ב'עמל שיחה'. כלומר, לא דיבורים שהינם דיבורים סתמיים, אלא דיבורים שנובעים מתוך התורה.

וזו גם הסיבה שהמצורע מביא לטהרתו שתי ציפורים. וכדברי רש"י: "לפי שהנגעים באים על לשון הרע שהוא מעשה פטפוטי דברים, לפיכך הוזקקו לטהרתו ציפורים שמפטפטים תמיד בצפצוף קול". כלומר, בפיו של האדם גלום כוח עצום, אלא שבכוחו של האדם להשפיל כוח זה ולהשתמש בו לפטפוטי דברים, לדיבורים חסרי טעם ותוכן. ולכן צריך לעשות כפרה. ולא מדובר חלילה שמעכשיו ימנע לגמרי מדיבור, אלא שיקפיד לדבר בפיו דברים בעלי תוכן וערך.

לדבר או לשתוק?

וכך גם ניתן ליישב את הסתירה בדברי חז"ל, שמחד ראינו שכותבים שתפקידו של האדם הוא לדבר, ומצד שני הם דורשים על הפסוק בתהילים "האומנם אילם צדק תדברון" ש"מה אומנותו של אדם בעולם הזה? ישים עצמו כאילם". וכפי שאומר בנו של רבן גמליאל בפרקי אבות "שמעון בנו אומר: כל ימי גדלתי בין החכמים, ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה".

וכיצד הדברים מתיישבים? אלא שהיכולת לדבר דיבורים משמעותיים תלויה ביכולת לשתוק. ככל כוח חשוב ומשמעותי, ובכללם גם כוח הדיבור, יש צורך לשמור אותו, להימנע מבזבוזו ומשימוש שגורם לו לרדת ממעלתו העליונה. כפי שחשוב לדעת להשתמש בכוח הדיבור במקומות הנכונים ולדברים הנכונים, כך ואולי אף יותר חשוב מכך, חשוב להיזהר לא לפגום בכוח הדיבור על ידי השימוש בשיחה זולה ובפטפוטי דברים.

ולכן גם, כחלק מטהרת המצורע, אנו שוחטים את הציפורים, שהרי הסיבה שהחוטא הגיע לחלק האסור של הדיבור הוא כיוון שהוא הרבה בחלק המיותר של הדיבור. "כל המרבה בדברים מרבה חטא".

האדם צריך לחייו שני כוחות משמעותיים:

  1. היכולת להתאפק, לשמור, לומר 'לא', להציב גבולות- מה שמכונה 'סור מרע'.
  2. היכולת לפעול טוב, להיות אקטיבי, חרוץ, מתמיד- מה שמכונה 'עשה טוב'.

כשמתוך ה'סור מרע', שגורם לשמירת הכוחות הטובים, אדם יכול להגיע ל'עשה טוב'. וכלשון הפסוק "סור מרע ועשה טוב", וכדברי רבי פנחס בן יאיר, "תורה מביאה לידי זהירות וזהירות מביאה לידי זריזות"- קודם 'סור מרע' ומתוך כך 'עשה טוב'.

ממילא מבינים שהאריכות הרבה באיסורים ובמחלות שיש בשימוש הרע בדיבור הינם רק פתיחה לכוח העצום והנפלא שיש לדיבור.

ההבדל בין מצורע ליולדת

התורה מכירה בכך שיש מצבים בהם מתוך עשייה ברוכה מופיע דיבור לא תקין, וזהו המקרה של היולדת. המטרה אמנם לא מכשירה את האמצעים ולכן צריך מיד לתקן ולכפר על אותו הדיבור, אך מכיוון שדיבור זה נבע מתוך עשייה ברוכה, מתוך בניין ותיקון העולם, מתוך הבאת חיים לעולם, אזי מיד אחר הכפרה מופיעים ימי טהרה מרובים.

אולם דבריו של המדבר לשון הרע נובעים מתוך פטפוט, מתוך חוסר עשייה, מתוך חוסר תיקון עולם, ולכן אנו מוציאים אותו אל מחוץ למחנה ומלמדים אותו לשתוק, להתבונן פנימה ולא החוצה, לשמור את הכוחות בכדי לתקן, ומקווים שמתוך כך ישתמש בכוח, שכפי הנראה קיים בו במידה רבה, כוח הדיבור, לטובה.

יהי רצון שנזכה להשתמש בדיבורנו לטובה, לתיקון עולם ובניינו, להראות ולראות את הטוב שבחיים, ומתוך כך נזכה לחזרת הדיבור האלוקי אלינו.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן