אנו נמצאים בימי ספירת העומר עליהם קראנו בשבת שעברה, בפרשת אמור:
"וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה שבע שבתות תמימת תהיינה, עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום"
בפרשתנו אנו נפגשים עם ספירה דומה (אך גם שונה), ספירת שנות היובל:
"וספרת לך שבע שבתות שנים שבע שנים שבע פעמים והיו לך ימי שבע שבתות השנים תשע וארבעים שנה…וקדשתם את שנת החמישים שנה"
הרב יונתן זקס שליט"א כותב בעניין זה כי ספירת העומר פונה אל היחידים – 'וספרתם לכם', ואילו ספירת היובל פונה אל ההנהגה, אל הסנהדרין – 'וספרת לך'. יש כאן עקרון יסוד בהנהגה, שמי שרוצה להיות מנהיג צריך מבט של שנים ולא מבט של ימים.
כדי להיות מנהיג צריך יכולת הסתכלות רחבה וארוכה – 'עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה', אמר הרב יהושע וייצמן שליט"א, ובכך ביטא את אורך ורוחב מבטנו.
החכם הוא מי שרואה את הנולד – לא רואה רק את 'הכאן והעכשיו' אלא את התוצאות העתידות, את מה שיוולד.
בתרבות העכשווית קשה לראות רחוק. המנהיגים מסתכלים על הסקרים כאן ועכשיו, והדבר משפיע על ההחלטות המנהיגותיות שלהם. דבר זה מחלחל גם להחלטות של כל יחידים, שמקבלים החלטות על בסיס הטווח הקצר, ואז מתקבלות החלטות לא נכונות, החלטות שלא רואות את הדברים במבט הנכון והמדוייק של הטווח הארוך.
עניין זה מקבל ביטוי גם בפרשת בחוקותי שפותחת בהתנייה:
"אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם, ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו, והשיג לכם דיש את בציר ובציר ישיג את זרע ואכלתם לחמכם לשבע וישבתם לבטח בארצכם, ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד והשבתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבר בארצכם, ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב….ופניתי אליכם והפריתי אתכם והרביתי אתכם והקימותי את בריתי אתכם…
ואם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצוות האלה, ואם בחוקותי תמאסו ואם את משפטי תגעל נפשכם לבלתי עשות את כל מצותי להפרכם את בריתי, אף אני אעשה זאת לכם והפקדתי עליכם בהלה את השחפת ואת הקדחת מכלות עינים ומדיבת נפש וזרעתם לריק זרעכם ואכלהו אויביכם…"
אם יש התניה ברורה, איך ייתכן שמישהו יעבור על דבר ה'? והתשובה היא שתוצאת החטאים לא מגיעה מיד. לעיתים רק לאחר מספר שנים ניכרת ההשפעה ומגיעה הנפילה. ולכן אנשים פועלים לעיתים על פי הכאן והעכשיו.
יהי רצון שנזכה להתבונן במבט רחב וגדול, שרואה עתיד, שמבין את התהליכים הגדולים שנעים לאט לאט, ולפעול מתוך המבט הרחב והמקיף זה.
