פרשת בחוקותי ויום ירושלים

התורה אומרת "ואף גם זאת בארץ אויביהם לא מאסתים ולא גאלתים לכלותם להפר בריתי אתם…", ועל כך כותב ה'משך חכמה':

"העניין הוא שנתבונן קצת בדרכי ההשגחה העליונה קצת מה שיוכל להבין, וזה, כי כאשר גזרה החכמה העליונה, אשר ישראל יתנודדו בארצות שנים רבים מאד מאד, עד זמן אשר חקקה המטרה האלוקית…

חשבה אופנים ותחבולות, אשר ישראל יתקיימו לגוי ולא יתבוללו בעמים. והעירה על זה גדולי האומה לעשות בזה גדרים וסיגים, אשר האומה תתקיים בשאון גלי הים ולא תטבע במצולות הסער השוטף ברוח אמיץ וכביר. והנה הראשון המורה דרך ומלמד ראשי האומה, הוא אבינו הזקן יעקב, אשר ראה את אשר יקרה אותנו באחרית הימים, חשב, אשר אם יהיה שבעים איש בגוי חזק ואמיץ כמצרים מלפנים, הלא יתבוללו ויתבטלו אחד ברבבות רבבה, חשב תחבולה ועצה, אשר בניו יהיו מצוינים שם בבגדיהן, בשמותיהם, ולכן היו ישראל לגוי בפני עצמו ואם היה יעקב אבי כל שבטי ישראל קבור שם, הלא היו מתייאשים מארץ כנען והיו משתקעים במצרים ומחשיבים אותה לארץ מולדתם, והיה בטל יעוד האלוקי עליהם, כי לא יהיה זרע אברהם רק חלק אחד מעם מצרים, לכן צווה בכל עוז לקבור אותו בארץ כנען, וידעון כי אבות האומה ויחוסה הוא בארץ כנען…

ובזה נקבע בנפש בניו קישור טבעי להשתוקק אל ארץ אבותיהם ולחשוב עצמם כגרים, וזה ויגר שם מלמד שלא ירד יעקב אבינו להשתקע אלא לגור שם, פירוש, מלמד לדורות בכל גלות וגלות ההנהגה, שידעון, שלא ירדו להשתקע רק לגור עד בוא קץ הימין ויהיו נחשבים בעיני עצמם לא כאזרחים…

וכן צווה יוסף פקד יפקד, וכן כל השבטים, שבזה הניחו שרש גדול בלבב ישראל…
ומזה למדו גדולי האומה ובראשם עזרא ואנשי כנה"ג, שגדרו וסיגו האומה בי"ח דבר, להבדל מן הגויים בכל דרכיהם, שידעון ישראל כי הוא אכסנאי וגר בארץ נכריה והוא כשתילי זיתים, שאינו מתערב עם הרכבה אחרת.."

 

כלומר דרך השמירה הראשונה על עם ישראל היא על ידיי תקנות המבדילות אותנו מן הגויים, וזכירת הארץ, מכוח אבותינו הקבורים בה. כך אולי ניתן לבאר את מנהג ישראל, להגיע לא"י בכדי למות ולהיקבר בה.

"והנה מעת היות ישראל בגוים, ברבות השנים, אשר לא האמינו כל יושבי תבל, כי יתקיימו באופן נפלא, אשר לא ישער מחשבת אדם משכיל, היודע קורות הימים והמצולות אשר שטפו באלפי שנים על עם המעט והרפה כוח וחדל אונים, אשר זה לבד גם כן מופת נפלא וגדול על קיום האומה למטרה נשגבה אלוקית, אשר נתנבאו עליה הקדמונים, הנה דרך ההשגחה, כי ינוחו משך שנים קרוב למאה או מאתים ואחר זה יקום רוח סערה ויפוץ המון גליו וכלה יבלה, יהרוס ישטוף לא יחמול, עד כי נפזרים בדודים ירוצו, יברחו למקום רחוק ושם יתאחדו, יהיו לגוי, יוגדל תורתם, חכמתם יעשו חיל, עד כי ישכח היותו גר בארץ נכריה, יחשוב, כי זה מקום מחצבתו, בל יצפה לישועת ה' הרוחניות בזמן המיועד, שם יבוא רוח סערה עוד יותר חזק, יזכיר אותו בקול סואן ברעש יהודי אתה ומי שמך לאיש, לך לך אל ארץ אשר לא ידעת, ככה יחליף מצב הישראלי וקיומו בעמים, כאשר עין המשכיל יראה בספר דברי הימים, וזה לשני סבות לקיום הדת האמיתי וטהרתו, לקיום האומה…

יחשוב, כי ברלין היא ירושלים, וכמקולקלים שבהם עשיתם, כמתוקנים לא עשיתם 'ואל תשמח ישראל אל גיל בעמים'. אז יבוא רוח סועה וסער, יעקור אותו מגזעו, יניחהו לגוי מרחוק, אשר לא למד לשונו, ידע כי הוא גר, לשונו שפת קדשינו, ולשונות זרים המה כלבוש יחלוף, ומחצבתו הוא גזע ישראל, ותנחומיו ניחומי נביאי ד', אשר נבאו על גזע ישי באחרית הימים… ".

 

דרך השמירה השנייה על עם ישראל, היא לא להניח לעם ישראל להיטמע בגויים, על ידי רדיפות והגליות, כפי שדורשים על הפסוק: "שבתך ומשענתך המה ינחמוני" – שגם השבט, המקל האלוקי המכה אותנו, הוא לטובתנו ומנחם אותנו.

ואם ננסה להמשיך את הדברים לדורנו עולה מכאן אמירה משמעותית מאד לזמננו. הקב"ה הגן עלינו בגלות ע"י אנטישמיות ורדיפות, אולם כעת עם ישראל שב לארצו, והנה מופיעה מול עיננו שואה נוראה, התבוללות שלא הייתה כמותה בכל הדורות, התבוללות שבדרך הטבע בתוך כמה מאות שנים לא תשאיר שריד ופליט בגלות. הסיבה לכך היא שכשישראל בגלות אז שכינה עימהם ומגינה עליהם, אך שישראל בארצם, השכינה שורה בארץ, ואין יותר את השמירה בגלות.

הדבר מאיר באור חדש גם את מהלכי ההיסטוריה בארץ ישראל. עם ישראל לא יצליח להקים כאן מדינה ככל המדינות, לא יוכל לאבד את זהותו ותפקידו הרוחני. הקב"ה באהבתו וחסדו, מעיר ומעורר אותנו לתפקידנו על ידי אויבנו בארץ ומחוצה לה, הקרובים והרחוקים, שלא מאפשרים לנו להיטמע בתרבות המערבית ולהיות עם ככל העמים.

יום ירושלים הבעל"ט הוא הזמן להיזכר שהמטרה היא ירושלים! מטרת הגיענו לארץ היא עם במרכזו מקדש, עם שבית המשפט שלו יונק את הדרכתו מהמקדש וקדושתו, עם שהסנהדרין שלו נמצאת בלשכת הגזית בהר הבית, צמוד למקדש, עם שממשלתו ומלכו באים יום יום לראות ולהראות לכרוע ולהשתחוות במקדש.

החזון שאנו מייחלים אליו יבוא. אנו מתפללים שיגיע מבחירה ומאמצים שלנו, אך כפי שמתאר ה'משך חכמה' הקב"ה לא יניח לנו לאבד את הטובה האדירה הזאת, את הברכה המופלאה הזאת, את גאולתנו וגאולת העולם כולו.

יהי רצון שנזכה לפעול יחד להגשמת יעודנו ומטרתנו!

כתבות נוספות באתר:

מפגש בר מצווה לבוגרים

בוגר יקר, חוגגים השנה בר-מצווה לבן? הישיבה מזמינה אתכם עם חתן בר המצווה ליום של לימוד וחוויה לקראת קבלת עול מצוות. ביום

הרב גור

פרשת תולדות – ולאֹם מלאֹם יאמץ

בפרשת השבוע מתייצבים לנגד עינינו שני בנים, עשיו ויעקב – שני אנשים גדולים מאד, נכדים לגדול בענקים, בנים לזוג הקדוש והמופלא יצחק

דילוג לתוכן