פעם אחת שמע ר' לוי יצחק מברדיצ'ב יהודי אחד העומד ומשיח לבו לפני רב חשוב. התלונן היהודי על מצבו הדחוק, כמה רע ומר לו, צרות לאין שיעור סבבו אותו, וכל זאת בעוד הוא באמת ובתמים מתאמץ ללכת בדרך הישר, מעולם לא הרע לאיש, הוא עובד את ה' בנאמנות, ואין לו מושג על מה מגיע לו שיהא סובל כל כך?
נאנח היהודי, האם זו תורה וזו שכרה? האם בעולם הזה לא מגיע לי ולו פת לחם קטנה לשובע?
ניחם אותו הרב והסביר לו שאכן חלק מהשכר ניתן גם בעולם הזה, אלא שהשכר איננו בדברים גשמיים אלא שכר רוחני, בתענוג שברוח, בלימוד התורה ובשמירת המצוות.
אל תאמין לו! זעק ר' לוי יצחק. אין זו אמת! כפי שהצרות שמביא עליך ריבונו של עולם אינן צרות רוחניות אלא צרות גשמיות של ממש, כך הוא מחוייב להביא לך גם שכר חומרי. טענותיך, יהודי יקר, נכונות וצודקות הן!
ואל הרב פנה ואמר: זהו פשט מה שאמר הקב"ה – "שלא יאמר אותו צדיק" – אברהם – "ועבדום ועינו אותם – קיים בהם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול – לא קיים בהם". יתכן, שהקב"ה התכוון לתת לעם ישראל שכר רוחני רב כנגד צרותיהם. התורה הקדושה היא הרכוש העצום והרב, אוצר יקר מפנינים ומאלפי זהב וכסף – ואתה תכנן הקב"ה לתת לנו כנגד צרות השעבוד. ואף על פי כן, נתן להם הקב"ה גם כלי כסף וכלי זהב, פשוטו כמשמעו, כדי שאותו צדיק לא יבוא בטענה- שהנה "ועבדום ועינו אותם קיים בהם" – בהם ממש, בגופם, בצרות גשמיות שהיו נוחתות על היהודים המסכנים שם במצרים, ואילו "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם" – בהם ממש, בגופם, ורק שילם להם ברוחניות…
סנגורם של ישראל דורש צדק. אל מול צרות קשות ועול גלות בלתי נסבל צריך לבוא הגמול בהתאם. מידה כנגד מידה. כפי שהצרות ניתכות בגשמיות, וכשצובטים אותנו עוקץ לנו, וכשמרביצים לנו כואב לנו, כך גם הגאולה היא לא "כאילו" ו"בדומה", אלא "איש תחת גפנו ותחת תאנתו" ממש.
ובאמת, כיצד אנו רואים בעיני רוחנו את גאולת ישראל? יש שרוצים לראות בגאולה העתידה מדינה שלימה של "כויללניקים" צדיקים הממלאים את בתי המדרשות, מתנדנדים אל מול גמרותיהם ונהנים מזיו השכינה. זהו השכר הרוחני העצום והנפלא אליו עינינו נשואות. אך נדמה שר' לוי יצחק רואה בעיני רוחו את גאולת ישראל אחרת לגמרי. לא די לו רק בעיסוק בדברי התורה ובהתענגות עליהם. לא די רק ביציאה לחירות אמונית-רוחנית. גאולת ישראל היא גם גאולה של ממש. יציאה לחופשי בכל תחום ומובן, בין גשמי ובין רוחני. גאולה היא שלטון האומה בארצה, ללא עול גויים, הכוללת צבא וביטחון, מימוש עצמי של כל אחד בתחומו ועל ידי כך תרומה חשובה לכלל. גאולה היא תרבות טובה המרחיבה ומעמיקה אופקים. גאולה היא מערכת חוקים מוסרית של מדינת רווחה סיעודית. גאולה היא היכולת שלנו להיות אור לגויים. ועוד ועוד. כשכמובן, הרעיונות הרוחניים של לומדי בית המדרש מקרינים ומנהיגים את כל המציאות כולה, כשבראש כל אלו ניצב בית קדשנו ותפארתנו, כהנים בעבודתם ולווים בשירם ובזמרם.
נראה שזו אחת המטרות שבלקיחת ממונם של המצרים. בקלות רבה יכולים היו בני ישראל, העבדים המשוחררים, לשנוא כל מה שריח של מצרי נודף ממנו. ומצרי הוא שם נרדף לעוצמה, לכסף, לישיבה בטוחה בארץ ולניהול מערכות כלכליות עצומות. דווקא משום כך, מעוניין הקב"ה ללמד את בני ישראל שלא נועדנו להיות עם נווד הבז לכל קניינים חומריים, אלא אומה היושבת לבטח בארצה. על כן, לא רק שאין לבוז לרכוש ולקנין, אלא יש לדעת כיצד לנצל אותם ביעילות ובצורה נכונה, בצדק ובמשפט בחסד וברחמים, ומתוך כך להיות אור לגויים בין בגשמיות ובין ברוחניות.
