דעת המקילים בגיור אינה דעת מיעוט

דעת המקילים לגייר גרים שנראה שלא ישמרו מצוות בעתיד אינה דעת מיעוט, אלא דעה שפוסקים רבים ורבני קהילות בדורות האחרונים החזיקו בה • גם רבים מהמחמירים, הגם שלא קיבלו להלכה את הדעה המקילה, נמנעו מלעורר מחלוקת והניחו לגיורים להתקיים • גם בצפון אפריקה, שבה ההתבוללות פשתה במאתיים השנים האחרונות, נהגו רבנים רבים לגייר מטעמי שמירה על הקהילה ומניעת השתמדות

בטור הקודם כתבתי שכדי למנוע התבוללות, רבנים רבים גיירו בני זוג של יהודים שהסכימו ככלל לקבל את המצוות כחלק ממורשת עם ישראל, למרות שידעו שהסיכוי שהגרים ישמרו מצוות כהלכתן קלוש. כלומר הגר קיבל על עצמו להיכנס לעם ישראל, שקיבל מאת ה' את התורה ואת המצוות, את שכרן ואת עונשן, והביע רצון להשתדל להיות יהודי נאמן. התקווה הייתה כמובן שיהיה צדיק, אולם ידעו שלמעשה רוב הסיכויים שיחיה כיהודי שהמסורת היהודית נוכחת בחייו. אף כתבתי, שכפי הנראה כך הייתה עמדת רוב הרבנים שנשאו בעול כלל הציבור, ומהם הגדולים והחשובים שברבני הדור.

מנגד, רבים מחמירים וסוברים שאין לגייר גר שרוב הסיכויים שלא ישמור מצוות. בתוך שיטת המחמירים נחלקו מה הדין כאשר למרות זאת בית הדין גייר גר שהיה ברור שלא ישמור מצוות. רבים סוברים שבדיעבד יש לחשוש שהגיור תקף, ויש סוברים שהגיור בטל מעיקרו.

כלומר המחלוקת היא בשאלה אם די בקבלת מצוות כללית, או שיש הכרח בהתחייבות מפורטת לקיים את כל המצוות כהלכתן.

דעת רוב מניין ובניין הרבנים

כנגד דבריי הועלתה טענה: הרבנים שגיירו באופן זה היו מיעוט שולי וחריג, ואין לשקול אותם אל מול רוב בניין ורוב מניין הרבנים שאסרו לגייר גר שאין סבירות גבוהה שישמור שבת, כשרות וטהרת המשפחה.

הוכחה לעמדת רוב הרבנים

ראשית, חשוב לומר שאף אם דעת המקילים הייתה דעת מיעוט, במצבי דחק ראוי לסמוך עליהם. אומנם בשני אופנים ניתן להוכיח שכדי למנוע התבוללות, רבים מרבני ישראל גיירו בני זוג לא יהודים שהסכימו לקבל מצוות, למרות שהיה ידוע שבפועל מסתבר שישמרו מצוות כיהודים חילונים עד מסורתיים. הוכחה אחת היא מתשובות הרבנים שנימקו עמדה זו, דוגמת הרב עוזיאל, הרב גלזנר, הרב משאש ורבי משה דריהם, ועוד עשרות רבות של תשובות שכך עולה מהן בבירור, דוגמת ר"ש קלוגר, נהר מצרים, נווה שלום, מהרש"ם, הרב יחזקאל בנט, צוף דבש, פרחי כהונה, מנחם משיב, רבי שלמה דוד כהנא, הרב חיים הירשזון, רבי אברהם פרייס, רבי יחיא בן הראש ועוד רבים. אולם לשם כך יש צורך להאריך בהבאת מקורות רבים.

האופן השני הוא מדברי המחמירים, שהעידו שמנהג רבנים רבים להקל. עוד אוסיף, כי יש מהרבנים המחמירים שהתייחסו למקילים בכבוד, דוגמת הרב פיינשטיין, ויש שביזו אותם. יש מקום להניח שבעקבות התקפות המחמירים, שהלכו והחריפו באופן נורא, במשך הזמן התמעטו הרבנים שהסכימו לשים נפשם בכפם ולגייר, ואף אלו שגיירו – כדי להימנע מעלבונות ורדיפות, עשו זאת בסתר. כך הגענו למצב שרבנים רבים סוברים שעמדת המחמירים היא העיקרית, ואינם מודעים לכך שרבותיהם, שאת מימיהם הם שותים, לא סברו כך. נוכיח אם כן מעדוּת המחמירים שהמנהג הרווח היה להקל.

שו"ת אחיעזר ודבר אברהם

בשו"ת אחיעזר ג, כח התייחס הרב חיים עוזר גרודזינסקי מווילנה (תרכ"ג-ת"ש, 1940-1863), לגיורים של קטנים במשפחות חילוניות מחללות שבת, שהדין הוא שאם לאחר בר המצווה ימחו בגיורם, הגיור יתבטל. השאלה הייתה האם חילול השבת של הקטן לאחר שיגדל ייחשב כמחאה. תשובתו, שאין זה נחשב מחאה כנגד הגיור, אלא הוא מחלל שבת כדרך היהודים שאינם שומרים מצוות. אומנם למעשה, לדעתו "אין לבית דין כשר להזדקק בענייני גרות כאלה (של מחללי שבת). אך אין אני מוצא לנכון שירעישו על זה רבני הדור ולצאת במחאה גלויה נגד הגרות, כי בעיני עמי הארץ זהו כחילול השם שאינם מניחים הנשים להתגייר, ובפרט הילדים, שבאמת על פי דין אפשר לגיירם".

וכן הרב אברהם דב כהנא שפירא, רבה של קובנה (תרל"א-תש"ג, 1943-1870), בשו"ת דבר אברהם ג, כח, כתב על הגיורים הרווחים: "ברובן דרובן אנו יודעין למפרע שלעולם לא תתבאר צדקותם", כלומר יתברר שלא ישמרו מצוות.

מי היו הרבנים הרבים שגיירו את כל הגרים שעליהם כתבו הרבנים המחמירים שרובם הגדול אינו שומר מצוות?! אלה היו רבני הקהילות, שעשו זאת כדי להציל יהודים מהתבוללות, ודוגמת מה שפסק מהרש"ם ו, קט.

בית יצחק

דור לפני כן, הרב יצחק יהודה שמלקיש (תקפ"ח-תרס"ו, 1905-1828), מגדולי רבני גליציה, בשו"ת בית יצחק (יו"ד ב, ק), נשאל על יהודי שהוליד בן מנוכרייה ורוצה לשאתה לאישה, ואם לא יסכימו לגיירה, יתחתן איתה בנישואין אזרחיים. והשיב שאין לגיירה, הואיל וברור שלא תשמור מצוות, ולדעתו אם הגר לא התכוון לשמור מצוות בפועל אין גיורו גיור. והוסיף: "לפי זה גרי דידן (הגרים שישנם כיום), אשר בעוונותינו הרבים מגיירים במדינת אשכנז (גרמניה) ויודעים שגם אחר כך לא יתנהגו כמנהג ישראל הכשרים, אך יהיו בועלי נידה ואוכלי טרפות… לא הווי (אינו נחשב) גר".

שוב עדות שבגרמניה היו הרבנים מגיירים גרים שכמעט ולא שמרו מצוות.

הרב משה פיינשטיין

גם הרב משה פיינשטיין (תרנ"ה-תשמ"ו, 1895-1986) לא הסכים לגייר גרים שלא התכוונו לשמור מצוות כהלכתן, אולם העיד שהרבה רבנים יראי ה' הקלו והסתפקו בהצהרת המתגייר. לדוגמה בשו"ת אגרות משה (יו"ד א, קנט) נשאל האם מעיקר הדין צריך שדייני בית הדין יהיו תלמידי חכמים, והשיב שאינם צריכים להיות תלמידי חכמים, אלא די שאחד מהם ידע את הלכות גיור. ובתוך דבריו כתב ביקורת על הגיורים המקובלים באמריקה, ושעל כן אינו מגייר בעצמו, "מטעם שהוא כמעט ברור כאנן סהדי (כאילו אנו עדים) שלא מקבלת המצוות ורק בפיה אומרת שמקבלת…" והוא מעיד: "ברוב הגרות שבמדינה זו (ארצות הברית)… אין מקבלים המצוות אף כשאומרים בפיהן שמקבלים, דהוא כנודע שמרמים, דהא (שהרי) לא תהיה עדיפה מבעלה שהוא מופקר ועובר על כל דיני התורה. אך מכל מקום אולי גיורת זו תקבל המצוות, ולכן איני אומר בזה כלום… כי יש הרבה רבנים בניו יורק מקבלים גרים כאלו, וממילא אין לי לומר בזה איסורים, אבל אני אין דעתי נוחה… אבל לא אמינא (אומר) איסורים בזה, וכבוד תורתו יעשה כפי הבנתו ודעתו וכפי הדוחק…" וכן כתב עוד (אג"מ יו"ד ג, קו), שרבני אמריקה רגילים לגייר בני זוג של יהודים חילונים, שלא מסתבר שישמרו דיני התורה. ועל כן "צריך יישוב הדעת גדול בקבלת גרים. ובעוונותינו הרבים נתפרץ כל כך בהרבה מקומות שמקבלים אותם גם רבנים יראי ה', מפני הלחץ והדחק מבעלי בתים עליהם".

חלקת יעקב

הרב מנחם מנדל קירשנבוים הי"ד (תרנ"ה-תש"ב, 1942-1895), רב בפולין ואחר כך בגרמניה, כתב בשו"ת מנחם משיב מב לגבי נישואי תערובת, שכאשר לא יהודי מעוניין להתגייר, יש לגיירו למרות שאין כוונתו לשם שמיים, ועולה מדבריו שגם אינו מתכוון לשמור מצוות. כנגדו השיב הרב יעקב ברייש (תרנ"ו-תשל"ז, 1976-1896), רב הקהילה החרדית בציריך, בשו"ת חלקת יעקב (יו"ד קו), שאם אין לגר כוונה ברורה לשמור מצוות, גיורו מתבטל. והוסיף: "ואני אשתומם מאוד על המראה – כי הרבנים היושבים בערי הפריצות במערב אירופא אין יכולים לרמות את עצמם באשר יודעים בטוב, אשר רובא דרובא גרים כאלו, הם אשר נדבקו נפשם בישראל להתחתן, ורוב הישראלים הללו הם פושעים, ואין רוצים כלל לידע מיהדות כשרות, שבת, נידה. כל המצוות הם עליהם למעמסה. והם רק יהודי לאומי. ויודעים בטח אשר גם הנוכרית אשר למראית עין מתגיירת, לא תתנהג כלל מזה…"

שוב עדות על כך שרבנים רבים במערב אירופה נהגו לגייר גרים שלא שמרו מצוות כדי למנוע התבוללות.

הרב אברמסקי

כיוצא בזה מסופר על הרב יחזקאל אברמסקי (תרמ"ו-תשל"ו, 1976-1886) שהסכים להתמנות לאב בית דין בלונדון בתנאי שלא ינהג כקודמיו, אלא יגייר רק מי שיש סבירות גבוהה שישמור מצוות. כך במשך חמש־עשרה שנים גייר רק חמישה גרים (מלך ביופיו עמ' 327¬-329). הרי שלפניו, וכן בבתי דין אחרים, היה מקובל לגייר גם כשרוב הסיכויים שלא ישמרו מצוות.

צפון אפריקה

בצפון אפריקה היה מוסכם על רוב הרבנים שיש לגייר בני זוג של יהודים מתבוללים, למרות שקרוב לוודאי שיחיו כחילונים עד מסורתיים. אגב, רבים טועים לחשוב שלא הייתה התבוללות בצפון אפריקה, אולם הם אינם יודעים שכבר לפני קרוב למאתיים שנה החלו הצרפתים לשלוט בערי החוף באלג'יריה, ולפני קרוב למאה וחמישים שנה שלטו במרוקו ובתוניס, והבריטים במצרים, והאיטלקים בלוב; ובכל המקומות הללו, בקרב העשירים והמשכילים שגרו בערים הגדולות הייתה התבוללות, אומנם באחוזים נמוכים בהרבה מבארצות אשכנז, אולם זו הייתה תופעה חברתית של ממש.

ולכך התייחסו הרבנים, כפי שכתב רבי רפאל אהרן בן שמעון (תר"ח-תרפ"ט, 1928-1848), אב"ד ורב העיר קהיר, בנהר מצרים (הל' גרים ה), שנישואי תערובת הפכו לדבר נפוץ, ומגיירים כדי למנוע התבוללות והשתמדות. והעיד שכך עשו גם בדורות הקודמים, כפי שהעיד בספר נווה שלום (הל' גרים ב). וכן באלג'יר החלה התבוללות, כמובא בשו"ת דרכי דוד (אה"ע ג). אולם בפועל נהגו לגייר, כפי שכתב הרב מסעוד הכהן (נפטר בתש"י) בשו"ת פרחי כהונה (אה"ע י).

סיכום

כמדומה שכבר לפי מה שביררתי בשלושת הטורים על הגיור, אין מקום לטענה שדעת רוב בניין ומניין הרבנים הייתה להחמיר בגיורי גרים שרוב הסיכויים שלא ישמרו מצוות כהלכתן. אלא להפך, רבים מגדולי הרבנים סברו שיש להקל.

אחר הכול, כולנו נתבעים להגדיל תורה ולהאדירה, באופן שכל ישראל ירצו לקיים את כל המצוות שבין אדם לחברו וכל המצוות שבין אדם למקום, וממילא כל הגרים יהיו גרי צדק מוסכמים לכל השיטות, ונזכה לגאולה שלמה.