הדרך שלך להקיף את התורה!
יש לך שאלה?

הרשמה לקבלת הטור 'רביבים' מדי שבוע למייל

ספר 'וזה דבר השמיטה' של הרב יצחק יעקב ריינס זצ"ל

אחרי שכתב היד המלא נשרף ורק קונטרס מקוצר נותר, זכה ספרו של הרב ריינס בענייני השמיטה לראות השבוע אור בהוצאת מכון הר ברכה • תפיסת עולמו שראתה חשיבות גדולה בתנועה הציונית משתלבת היטב עם תפיסתו ההלכתית בפירוש המושג "ביאת כולכם" • שיטתו בעניין השמיטה מתבססת על כך שאינה דאורייתא בזמן הזה, ואף זמן תחולתה אינו ודאי • הרב ריינס הסכים לשלם מחיר אישי גבוה על אמונתו במפעל הציוני, וסירב לחזור בו אפילו כשהחפץ חיים ניסה להניאו

לו הייתה עמדת הרב ריינס מתקבלת, ומיליוני יהודים היו עולים לארץ ופרים ורבים בה, היו כיום יותר מחמישים מיליון בארץ ישראל, בשני עברי הירדן. אולם הסירוב לקיים את המצווה ולעלות לארץ כאשר היה אפשר היה בבחינת חטא המרגלים של ימינו. המחיר על כך נורא

בשבוע שעבר זכינו לחגוג בישיבת הר ברכה את הוצאת ספרו של הרב יצחק יעקב ריינס זצ"ל על השמיטה – 'וזה דבר השמיטה'. לפני כ־134 שנה כתב הרב יצחק יעקב ריינס זצ"ל ספר הלכתי מפורט על התנהלות המושבות בשנת השמיטה. אולם כתב היד המלא נשרף, ונותר רק קונטרס שמהווה קיצור של הספר. הקונטרס, כמו עוד כתבים חשובים של גדולי רבני המזרחי, שכבו עזובים ומוזנחים במרתפי מוסד הרב קוק. לפני כשנתיים, בלחץ נינתו של הרב ריינס גב' נחמה גורדון, עורכת דין מארצות הברית, הועברו כתבי הרב ריינס לספרייה הלאומית, שסרקה אותם והעמידה אותם לרשות הציבור.

הרב ד"ר בועז הוטרר

הרב בועז הוטרר
הרב ד"ר בועז הוטרר

מי שפענח את כתב היד וערך את הכתבים וכתב להם מבוא יפה וחשוב הוא הרב ד"ר בועז הוטרר, ר"מ בישיבת הר ברכה וגם מרצה בתחומי התורה שבעל פה וההיסטוריה. בשנים האחרונות, במסגרת מכון הר ברכה, הרב בועז מקדיש את עיקר זמנו ללימוד ולמחקר נושא השמיטה והיתר המכירה, הן מהצד ההלכתי והן מהצד ההיסטורי על כל צדדיהם. עד כה הוציא דרך המכון שני כרכים אודות שלוש השמיטות הראשונות בימי העלייה הראשונה (תרמ"ט-תרס"ג). הכרך השלישי יעסוק בשמיטות שעליהן היה אחראי מרן הרב קוק בימי העלייה השנייה, כרבה של יפו והמושבות ולאחר מכן כרב הראשי. ספריו של הרב בועז הם המקיפים ביותר בתחום זה מבחינה תורנית ומדעית כאחד.

ערב ההשקה

בשמחה לכבוד הספר השתתפו הרב יהושע בן מאיר שליט"א, שהוא מהבקיאים והחריפים ביותר בתחום זה ובעוד תחומים. וכן הרב דורון פרץ, יושב ראש תנועת המזרחי העולמי, שאותה ייסד הרב ריינס לפני כמאה ועשרים שנה. מעניין שבתוך דבריו סיפר הרב בועז שכאשר הגיע לישיבת בית אל כשמיניסט, בעודו צועד בשביל המוביל לפנימייה, הרב דורון פרץ, שהיה בשנה הראשונה בארץ ובישיבה והיה בדרכו לבית המדרש, פגש אותו, פנה אליו במאור פנים וחזר איתו לפנימייה, אירח אותו ומצא לו חדר. קבלת הפנים היפה שלו, סיפר הרב בועז, הייתה סיבה מכרעת להחלטתו ללמוד בישיבת בית אל. המיוחד בסיפור, לדעתי, הוא שהרב דורון היה עולה חדש, עוד לא ידע טוב עברית, וכבר הרגיש אחריות לארח כבן המקום.

כמו כן באמצעות הווידאו נשאו דברים ראש ישיבות בני עקיבא הרב חיים דרוקמן שליט"א ורבה של ירושלים הרב אריה שטרן שליט"א. את עיקר הדברים שאמרתי אביא כאן לפניכם.

הרב ריינס

הרב ריינס נולד בשנת ת"ר. כבר מנעוריו הצטיין כעילוי ושקדן, ועוד לפני הגיעו לגיל עשרים היה בקיא בשני התלמודים. בגיל עשרים ושלוש התמנה לרבנותו הראשונה, ובגיל ארבעים וארבע התמנה לרב בלידא, שם כיהן עד סוף ימיו. גאונותו הייתה עצומה והוא היה בעל זיכרון עצום ושקדן גדול. בשיטת לימודו נטה להגדיר בכל סוגיה את היסודות ההגיוניים ולנתחם.

תמצית דבריו על השמיטה

גם בסוגיית השמיטה, שבה עסק שנים רבות לפני הקמת המזרחי, עוד לפני הגיעו לגיל חמישים, ניכרת גאונותו. סוגיה זו עדיין לא הייתה מוכרת, שכן למעלה מאלף שנים היו בארץ חקלאים יהודים ספורים. מתוך הספר שעכשיו יצא לאור מתברר שהרב ריינס היה אחד מהגאונים היחידים שהיה בקיא בכל הסוגיות הקשורות לעניין, לעומת שאר הרבנים שעסקו בצד אחד של הסוגיה בלבד.

תמצית דבריו: ראשית ביאר שלדעת רוב הפוסקים השמיטה בזמן הזה דרבנן ואין ראשון שסובר שהיא מהתורה. שנית, יש סוברים שהיא מנהג חסידות שאין חייבים לקיימו בזמן הזה. שלישית, יש מחלוקת בראשונים אימתי חלה השמיטה, כך שכל חיובה בספק. לפיכך, הפתרון הנכון ביותר לקיום החקלאות בארץ הוא במכירת הקרקע בשביעית לידי נוכרים, ובכך להפקיעה מחיובי שביעית דרבנן שאף הם שנויים במחלוקת.

עוד הוסיף חידוש, שחיוב דאורייתא במצוות שתלויות "בביאת כולכם", כמו תרומות ומעשרות, אינה תלויה ברוב אלא בריבונות. זו הבנה שלא ראיתי אצל פוסקים אחרים, והיא מתאימה מאוד לשיטתו, שעל פיה הצטרף לתנועה הציונית שחתרה להשגת ריבונות יהודית על ארץ ישראל. אומנם השביעית תלויה גם ביובל, שתלוי בחלוקת הארץ לשבטים ולכל ישראל, שהוא שלב הרבה יותר גבוה ביישוב הארץ.

הצטרפותו לתנועה הציונית

הרב יצחק יעקב ריינס זצ"ל
הרב יצחק יעקב ריינס זצ"ל, גרסה נוספת נמצאת באוסף שבדרון בספרייה הלאומית

רגישותו ודאגתו לסבלם של ישראל הייתה עצומה. הוא ניתח את מצבם הקשה של יהודי מזרח אירופה, את האנטישמיות והרדיפות שגברו, והכיר בסכנה הנשקפת לקיומם.

בזיכרונותיו סיפר שכפי שתמיד היה רגיל לנתח בעיון ובנחת כל סוגיה גדולה, כך נהג בנוגע להצטרפותו לתנועה הציונית. כך יצא שלמרות היותו מגדולי חובבי ציון, וחבריו כבר נטלו חלק בקונגרס הציוני הראשון שהתקיים בשנת תרנ"ז (1897), הוא עוד חקר והתבונן בעניין שנתיים. "ובכל שתי השנים האלה לא הסחתי דעתי ממנה, חקרתי והתבוננתי על כל פרטיה, הן מנקודת מבט הדתיי, הן מנקודת מבט השכלי, גם דרשתי וחקרתי אחרי האיש העומד בראש התנועה הזאת (הרצל), לדעת אם הוא איש כזה הראוי לעמוד בראש תנועה עממית כזאת, וכמה שיש לסמוך עליו, וכמה שהוא מוכשר לזה. ואחרי שתוצאת כל חקירותי ודרישותי היו לחיוב, אז רק אז נמשכתי אליה והחלותי לקחת בה חלק גם במעשה, נסעתי לכל האסיפות הציוניות ולהקונגרסים".

עוד סיפר: "כשנודע הדבר כי נסתפחתי לתנועה הזאת, באו אלי כמה מראשי המתנגדים לתנועה לדבר על לבי לפעול עלי שאתרחק ממנה, כי חששו שעל ידי הסתפחותי אליה אוסיף לה כח עצמה ויתרבו חבריה… אמנם לא לבד שלא פעלו עלי בדבריהם כי עוד נצמדתי על ידי דבריהם עוד יותר לתנועה הזאת, כי ראיתי עד כמה שאין ממש בדבריהם, וכמה שאינם יודעים ומבינים כלל את כל העניין הזה, וכמה שרחוקים הם מזה, ויש שטענותיהם הביאוני לידי שחוק".

ניסיונו של החפץ חיים

האמת צריכה להיאמר, גם ההחפץ חיים ניסה להניאו מלהצטרף לתנועה הציונית. הוא בא אליו ללידא ודיבר איתו במשך כשעתיים. וכדברי הרב ריינס: "בתחילה הציע לפני גם כן איזו טענות דתיות שיש לו על הענין הזה. ואחרי שהראיתי לו כי בכל טענותיו אינני רואה גם טענה אחת שיהיה בה איזה ממש, ואחרי שנתווכחתי בזה, וראה כי לא יעבירני בטענותיו מדעתי, ניסה לפעול עלי מצד אחר לגמרי. כי התחיל לברר לי את הנזק שהנני עושה לנפשי בזה, ואמר לי כי לולא זאת היו פונים אלי בכל ענין וענין (היות שהיה אחד מגדולי הרבנים), ולא היה נעשה שום דבר כללי בלעדי ובלי ידיעתי, אבל עכשיו שהנני לוקח חלק בתנועה כזאת שרבים יצעקו עליה בפה מלא, הלא יתרחקו ממני. והאריך בזה להראות לי את ההפסד הגדול שהנני עושה לי לעצמי. אז השיבותיו – כי במה שנוגע אלי יודע אני היטב החשבון, וכל מה שאסבול מזה ידעתי מראש, ועל מנת כן נסתפחתי אליה. ולזאת כל עוד שלא יבררו לי את הרע המוסרי שיש בהתנועה הזאה לא אשוב אחור. כי לדעתי לא לבד שאין להתרחק מן התנועה, כי אם עוד חוב קדוש יש על כל אחד ואחד מישראל להתחבר אליה. גם אמרתי לו שהוא טועה בעיקר הדבר במה שחושב כי הרבנים מתנגדים להרעיון הזה. כי כפי שאני יודע אוכל לומר, כי רובם של הרבנים מסורים מאד לרעיון הזה ורק שיראים להחזיק בגלוי בעד הרעיון הזה, אחרי שצלחה בידי איזה מראשי המתנגדים הידועים הבקיאים במלאכתם ויודעים כי הסגולה היותר בדוקה להרוס איזה מפעל טוב הוא על ידי הפצת דיבות מחששות דתיות. כי יודעים הם, אשר רבים מבני ההמון שדעתם קצרה לבחון בעצמם כל מפעל, ימצאו דברי בלע שלהם מסילות בלבם, ויתרחקו מהמפעל הזה, וכל אלה שיתנו יד למפעל ירננו אחריהם, ועל כן הם מוכרחים להסתיר דעתם…"

הקמת המזרחי

הרב ריינס בזמן הקונגרס הציוני מתוך אוסף אברהם שבדרון – פורטרטים

כשלוש שנים לאחר מכן, בהיותו בגיל שישים ושתיים, גאון הדור המופלא הזה נטל על עצמו את העול הכבד של הקמת תנועת המזרחי במסגרת התנועה הציונית. מתנועת המזרחי צמחו כל התנועות והארגונים של הציבור הדתי־לאומי. אגב, מתוך הכרה בערך המדעים הקים הרב ריינס ישיבה תיכונית גדולה בלידא.

מורנו ורבנו הרב צבי יהודה קוק זצ"ל היה מציין תמיד כי את המזרחי הקימו תלמידי חכמים גאונים, ובראשם הרב ריינס, ואילו את אגודת ישראל הקימו בעלי־בתים.

צדקת דרכו

באותם ימים מנה העם היהודי כאחד עשר מיליון. הערבים שהתגוררו בכל סביבות גבולות ארץ ישראל התנ"כיים, כולל לבנון, סוריה וכל עיראק, מנו מעט יותר מחמישה מיליון, כאשר בשני עברי הירדן גרו מעט יותר מחצי מיליון ערבים. לו הייתה עמדת הרב ריינס מתקבלת, ומיליוני יהודים היו עולים לארץ ופרים ורבים בה, היו כיום יותר מחמישים מיליון בארץ ישראל, בשני עברי הירדן.

אולם הסירוב לקיים את המצווה ולעלות לארץ כאשר היה אפשר היה בבחינת חטא המרגלים של ימינו. המחיר על כך נורא. עברנו את השואה, את שלטון הדיכוי הקומוניסטי ואת ההתבוללות. כיום בכל העולם ישנם כחמישה עשר מיליון יהודים מוצהרים, ובארץ כשבעה מיליון יהודים. לעומת זאת, הערבים שבסביבות ארץ ישראל זכו ליהנות מפירות המהפכה התעשייתית, הרחבת ייצור המזון ושיפור הרפואה, והם מונים יותר משמונים מיליון.

גם מבחינה דתית התברר שהחרדים טעו. בין הנותרים בגולה רבו המתבוללים ורק עשרה אחוזים נותרו דתיים. ואילו בארץ מספר הדתיים קרוב לשלושים אחוזים, ועוד כארבעים אחוז מסורתיים, ואף רוב החילונים ברמה הקרובה למסורתיים של חוץ לארץ.

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לרשימת התפוצה

דילוג לתוכן