הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות אחרונות

קניית אקדח מכספי מעשרות

הוצאתי רישיון נשק בגלל המצב הביטחוני, האם ניתן לקנות אקדח מכספי מעשרות שאני נותן?

לא. כספי מעשר נועדו לעזרה לאנשים אחרים, שבראשם עניים ולומדי תורה. לא עבור צרכי האדם עצמו גם אם הם חשובים מאוד עד כדי שנועדו להצילו מסכנות. הלכות מעשר הובא בפניני הלכה ליקוטים ב' פרק ו. ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2022-10-30 17:43:21

תפילת הדרך

שלום רציתי לדעת איך יודעים מתי צריך להגיד תפילת הדרך בנסיעה? האם לפי מרחק או לפי זמן נסיעה? והאם מרחובות לירושלים צריך להגיד תפילת הדרך?

הלכות תפילת הדרך מבוארים בפניני הלכה ברכות פרק יח. ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וזהו קיצור הדברים:

יח – תפילת הדרך

הדרך

א. היוצא מחוץ למקום יישוב למרחק של יותר מפרסה (3.648 ק"מ), צריך לומר את 'תפילת הדרך' להצלחת דרכו והצלתו מסכנות. וכיום שסכנת תאונות הדרכים קיימת גם בתוך העיר, הנוסע בתוך העיר יותר משיעור פרסה, טוב שיאמר את תפילת הדרך בלא הזכרת ה' בסופה. ואם יוצא מהעיר לדרך של יותר מפרסה, נכון שיאמר את תפילת הדרך בהזכרת ה' מיד כשמתיישב במכוניתו בתוך העיר לקראת נסיעתו.

ב. שכח לומר את תפילת הדרך ועדיין רחוק יותר מפרסה מהכניסה למקום היישוב שנוסע אליו, יאמר אותה מיד כשנזכר. ואם נשאר פחות מפרסה, יאמר אותה בלא הזכרת ה' בסופה.

ג. בכבישים שנחשבים למסוכנים מחמת התנכלויות הערבים, יש לומר את תפילת הדרך גם בדרך של פחות מפרסה.

ד. הנוסע כמה נסיעות ביום, יאמר את תפילת הדרך בפעם הראשונה, ויכוון על כל הנסיעות שיעשה באותו היום. אבל אם תכנן רק נסיעה אחת, ולאחר מכן נמלך בדעתו והחליט לנסוע פעם נוספת, עליו לאומרה שוב. וכאשר הדרך נמשכת כמה ימים, בכל בוקר צריך לומר את תפילת הדרך.

הברכה

ה. הנוסח שתקנו חכמים לתפילת הדרך מתאים לכל סוגי הסכנות שבדרכים, ולכן אין חובה להוסיף בה את סכנת תאונות הדרכים, והרוצה להוסיף רשאי.

ו. כיון שתפילת הדרך אינה פותחת ב'ברוך', נכון אם אפשר להצמידה לברכה אחרת. לכן אם לפני שמברך את תפילת הדרך נזדמן לו לאכול או לשתות, יברך ברכה אחרונה ומיד אחר כך יאמר את תפילת הדרך.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2022-10-30 17:22:05

תפילת נשים

שלום רב, אם אני מתפללת 3 תפילות ביום (שחרית מנחה וערבית), באופן קבוע, האם אני צריכה להתפלל תשלומין אם פספסתי תפילה כמו הגברים? תודה!

כן.

פניני הלכה תפילת נשים פרק יג סעיף ו (ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה) :

ו – סדר השלמת תפילה שנשכחה

הנוהגת להתפלל תפילה אחת בכל יום, ולא הספיקה להתפלל עד שהגיע חצות היום ונסתיים זמן תפילת שחרית (כמבואר לעיל ח, א), תמתין עד חצי שעה אחר חצות, ותתפלל מנחה. ואם לא הספיקה להתפלל מנחה ושקעה החמה, תתפלל תפילת ערבית.

ומי שנוהגת להתפלל בכל יום שחרית ומנחה, תקנת התשלומין חלה עליה. ואם שכחה להתפלל שחרית, תתפלל מנחה פעמיים, בפעם הראשונה לשם תפילת מנחה, ובפעם השנייה לתשלומי שחרית.

ואם שכחה להתפלל מנחה והיא רגילה להתפלל ערבית, תשלים את תפילת מנחה אחר תפילת ערבית. ואם אינה רגילה להתפלל ערבית, אם תרצה תוכל להתפלל ערבית ותתפלל אח"כ תפילה נוספת לתשלומי מנחה. אבל אינה חייבת בזה, הואיל ואין היא רגילה להתפלל ערבית, וכיוון שלא תתפלל ערבית ממילא גם לא תתפלל לתשלומי מנחה. ואחר תפילת שחרית, ברור שלא תוכל להשלים את תפילת המנחה, מפני שתקנו חכמים תשלומין לתפילה הסמוכה בלבד, אבל אחר שעבר זמן התפילה שאחריה, כבר אין לה תשלומין (פניני הלכה תפילה יח, ט).

ואם שכחה להתפלל מנחה בערב שבת, וברצונה להשלים את תפילתה אחר תפילת ערבית של שבת, גם את תפילת התשלומין תאמר בנוסח ערבית של שבת (ע' פניני הלכה תפילה יח, י).[1]

תפילת ההשלמה צריכה להיות אחר תפילת החובה, ואם התכוונה להתפלל את התפילה הראשונה כתשלומין ואת השנייה כתפילת החובה, לא יצאה בתפילתה הראשונה לשם תשלומין, ועליה לחזור להתפלל בשלישית לשם תשלומין (שם יח, ח).

יש להפסיק בין תפילת החובה לתפילת התשלומין כדי שיעור מהלך ארבע אמות. ובדיעבד, מי שהיתה צריכה להשלים את תפילת שחרית, ושכחה להתפלל תשלומין מיד אחר תפילת מנחה, כל זמן שלא עבר זמן תפילת מנחה, כלומר כל זמן שלא שקעה החמה, תתפלל תשלומין עבור תפילת שחרית (שם יח, ח).

לתפילת מוסף אין תשלומין, מפני שאין מקריבים את קרבנות המוספים אלא ביומם. וכן מי ששכחה להתפלל שחרית ביום שמתפללים בו מוסף, אינה יכולה להשלים את תפילת שחרית אחר מוסף, אלא אחר מנחה בלבד (שם יח, ט).

תשלומין נתקנו רק למי שלא התפללה באונס או שגגה, אבל מי שלא התפללה במזיד, אין לה תשלומין (שם יח, ט).

[1]. עניין השלמה לנשים מבואר במ"ב רסג, מג, וכה"ח רסג, סה. ושם נתבאר לעניין תשלומי מנחה של ערב שבת בערבית של שבת. ואף שבהליכות שלמה תפילה יג, הערה י, דייק מהמ"ב, שאפילו אשה שאינה רגילה להתפלל ערבית אם היא רגילה להתפלל מנחה, כאשר שכחה להתפלל מנחה, עליה להתפלל ערבית כדי להשלים אח"כ את תפילת המנחה. וכ"כ בהליכות ביתה ו, ח, ובהערה יג, ובפס"ת רלד, ד. מ"מ נראה יותר, שכוונת המ"ב להציע את הדרך הטובה ביותר, אבל אין בכך חובה. ואולי נשים רבות נהגו להתפלל ערבית בליל שבת, ולכן הציע המ"ב להשלים אחר ערבית את תפילת מנחה, אבל לא התכוון לחייב בכך נשים. (וע' בהליכות בת ישראל ב, כ, ובאש"י ל, הערה ו, שכתבו גם הם שאין בזה חובה, ותלו דבריהם בגרש"ז אויערבאך, שלא כפי שמובא בהליכות שלמה).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2022-10-18 16:45:13

יש לך שאלה?

טעות מתוך זלזול

הגדרת דייני הגיור כרשעים סללה את הדרך לפסילת גיוריהם ● הדיינים שפסלו את הגיורים טעו בהכרת המציאות של המתגיירים והמגיירים

פסק בית הדין כנגד הגיורים

לאחר שעסקנו במאמרים הקודמים ביסודות הגיור, נפנה לפסק הדין שפרסם דיין מבית הדין הרבני העליון וחתמו עליו שני דיינים נוספים, לפיו הדיינים היושבים בבתי הדין לגיור של הרבנות הראשית הינם רשעים, וגיוריהם פסולים.

הסיבה לכך, לדברי אותו דיין וחבריו, היא שדייני הגיור אינם דורשים מהגרים קבלת מצוות, וממילא מגיירים על פי עמדה המנוגדת להלכה, וכיוון שכך – הם רשעים. וכיוון שהם רשעים – אינם יכולים להיחשב דיינים. ואם אין הם דיינים הרי שאין כאן בית דין מגייר, וללא בית דין הגיור אינו תקף. ואפילו אם בפועל האיש או האישה שהתגיירו שומרים מצוות, כיוון שלא היה בית דין שקיבל אותם – הרי הוא גויים.

וצריך לעמוד על דבריהם: לו היו אומרים דייני ביה"ד העליון שדייני הגיור הם הדיוטות, היינו שאינם יודעים כראוי את ההלכה, או שטועים הם בשיקול דעתם – אי אפשר היה לבטל את הגיור שלהם (עיין יבמות עט, א, רמב"ם הל' איסורי ביאה יג, טו). ורק לאחר שקבעו כי דייני הגיור הם רשעים, יכלו לומר שאין הם יכולים להיחשב אפילו כבית דין של הדיוטות, ולכן גיוריהם פסולים. בדבריהם הם מצטטים את הרב שטרנבוך מהעדה החרדית, שכך כתב בספרו תשובות והנהגות (ח"ד רל).

אין כאן המקום לפרט מי הם הרבנים שעוסקים בגיור – מכל מקום מדובר ברבנים שידועים כתלמידי חכמים ישרים וצדיקים. אמנם כן, רובם שייכים לציבור הדתי לאומי.

שתי טעויות חמורות

למרבה הצער, בשני דברים יסודיים טעו הדיינים שקמו לפסול את בתי הדין לגיור. האחד, שחשדו בדייני הגיור שהם מגיירים בלי שהם סבורים שהגרים מתכוונים לשמור מצוות. ואילו האמת היא שעד שהדיינים לא חוקרים ודורשים את המועמד לגיור, ומקבלים ממנו התחייבות גמורה שהוא מתכוון לשמור מצוות, אין הם מגיירים אותו.

השני, הם ציירו לעצמם מציאות כאילו כל הגרים הללו או רובם הגדול אינו שומר מצוות, והמציאות אינה כך. אחד מן הרבנים המגיירים העריך שכשמונים אחוז מהמתגיירים הם שומרי שבת, ואחרים מעריכים שכחמישים אחוז שומרי שבת. ואף הממעטים מדברים על עשרות אחוזים שומרי שבת. אפילו בקיבוצים חילוניים, פעמים רבות אנו מוצאים יהודי אחד ששומר מצוות – הגר שלמד באולפן. ופעמים שבזכותו אף יהודים נוספים מתקרבים למסורת אבותיהם.

ואף אם אותם הדיינים החרדיים רוצים לנהוג כבית שמאי, ולא לקבל גר בלי שיהיו בטוחים במאה אחוז שישמור מצוות – אסור להם לבזות ולזלזל בעמדתם של רבנים הסוברים שכל אימת שהגר התחייב לשמור מצוות, ואף יש סיכוי סביר שיעשה כך, צריך לקבלו.

יסודות הגיור

כפי שכתבתי במאמרים הקודמים, יסוד הגיור הוא הקבלה העקרונית של הגר לקיים את מצוות התורה. אמנם אין מדקדקים ללמדו את כל או רוב המצוות, אלא מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות, שאם ידקדקו יותר, אפילו אם כוונתו טהורה – יירתע ולא יתגייר (שו"ע יו"ד רסח, ב, ש"ך שם). וכל שבית הדין משתכנע שהגר מתכוון לקיים את המצוות – חובה עליו לגיירו. ואם אח"כ הפסיק לשמור מצוות, הרי הוא כיהודי חילוני.

והורו חכמים שלא לקבל גר הבא לשם נישואין או ממון או כבוד, משום שהניסיון מראה שאין קבלתם את המצוות קבלה שלמה, ורובם חוזרים אח"כ לסורם. אולם נפסקה הלכה שאם קבלו אותם – הרי הם גרים. ואפילו אם יחזרו לעבוד עבודה זרה, כפי שעשו נשות שלמה, מכל מקום גיורם אינו מתבטל (רמב"ם איסורי ביאה יג, טז-יח, ועיין יבמות עט, א).

בעיית הגיור בימינו

כיום רוב הגרים הבאים להתגייר באים לשם נישואין, שכן הם כבר מקיימים חיי אישות עם בן זוג יהודי, ולכאורה היה ראוי שלא לקבלם. אלא שרוב הפוסקים סוברים למעשה, שאימתי נפסקה הלכה שלא לקבל גר הבא לשם נישואין – כאשר אם לא נקבלו יימנעו הנישואין שלשמם בא להתגייר, או לכל הפחות, שעל ידי אי קבלתו יהודים אחרים יזהרו שלא להינשא לגויים. אבל אם הנישואין יתקיימו בין כך ובין כך, הרי שיש לנסות למנוע את טמיעתו של יהודי בין הגויים, ואם בן זוגו הגוי מסכים לקיים מצוות – מצווה לגיירו.

יסוד הדברים בתשובת הרמב"ם (רלא), וכ"כ רבי שלמה קלוגר (טוב טעם ודעת מהדו"ק קכט), והסכים לדבריו רבי חיים עוזר גרודזינסקי (אחיעזר ג, כו). וכ"כ בשו"ת תעלומות לב (כט), וכן הורה בארץ ישראל הרב עוזיאל (משפטי עוזיאל יו"ד יד), והרב איסר יהודה אונטרמן (שבט מיהודה שער חמישי).

בנים ונכדים של יהודים

כדי להבין את גודל הבעיה, צריך לזכור כי בעקבות המהפכה הקומוניסטית והשואה, משפחות יהודיות רבות כמעט ונכחדו. והנה מגיע הנכד האחרון שנותר ממשפחה יהודית, הוא נשוי לגויה, והיא רוצה להתגייר. האם ננעל בפניהם את הדלת? האם לא נאזין לזעקת הסבים והסבתות שנטבחו, נשרפו ונשחטו על קידוש ה'? רק אחד נותר מהם, האם נזרוק אותו להיטמע בין הגויים, שלא יישאר להם אפילו שריד אחד?!

היהודים שהוגלו לסיביר

נדמה בנפשנו יהודי שבעוון יהדותו הוגלה על ידי השלטונות הסובייטיים לסיביר. הוריו נרצחו בשואה, או הוגלו למקומות אחרים. אין לו שם לא עבודה ולא בית. בקור של ארבעים מעלות מינוס הוא נודד גלמוד ממקום למקום, ישן בתחנות.

לפעמים אפילו את השפה אינו יודע כראוי. הגלו אותו מרומניה, אוקראינה או לטביה לסיביר הרוסית. אם לא ימצא קורת גג, תנור חימום וקערת מרק חם – הוא ימות. והנה גויה אחת ריחמה עליו ופתחה לפניו את דלת ביתה. נוצרו ביניהם קשרים. מתוך הכרת תודה הוא לבסוף התחתן איתה. כעת ילדיו מגיעים לארץ – האם לא נפתח בפניהם דלת וסיכוי להתאחד מחדש עם העם היהודי?

אחיו של ראש הישיבה

וכבר היה מקרה שהגיע מרוסיה אח של אחד מגדולי ראשי הישיבות הליטאיות. ראש הישיבה הגיע לקבל את פניו של אחיו, שלא התראה עמו עשרות שנים, והנה התברר שאחיו הפרופסור נשוי לגויה, וגם ילדיו גויים. הוא כמעט התעלף מרוב צער. אח"כ חיזר אחר בית דין שיגייר את אשת אחיו וילדיו. למרות שלא הספיקו ללמוד כראוי – תוך שבוע הגיור נגמר. גם אחריו הם לא ניהלו אורח חיים דתי. מספרים כי לאחר שהאח נפטר, האישה התקשרה לקהילה נוצרית. בבית דין של הרבנות הם לא היו עוברים גיור, שכן לא היו מפלים אותם לטובה עקב קשריהם עם אחד מראשי הישיבות…

כיצד נוהגים בקרובי משפחה

ולא רק אותו ראש ישיבה נהג כך. דייני בית הדין לגיור מכירים סיפורים רבים, איך רבנים חרדיים פנו אליהם בתחינה שיעזרו לגייר את בן זוגו של אחד מקרובי משפחותיהם.

אי אפשר לומר שכך נוהגים כל הרבנים החרדים, אבל זו עמדה רווחת. הסיבה פשוטה: כאשר מדובר בבן משפחה, עושים הכול כדי לנסות להצילו. אם לא ישמור מצוות בשלמות בעקבות הגיור של בן זוגו, לפחות יש סיכוי שאשתו תדליק נרות בשבת ויעשו ליל סדר, וילדיו יישארו במסגרת העם היהודי, ומי יודע – אולי לבסוף יחזרו בתשובה. לשם כך הם מוכנים למתוח את קו הקולא עד מעבר לאפשרי. לחפש את הדיינים התמימים ביותר, להפריז בעדויות חיוביות, להפציר ולהבטיח, כדי לשמור חוט של תקווה להצלת בן משפחתם מטמיעה.

יש רבנים חרדים שכל זמן שהבעיות אינן מגיעות לפתחם האישי המשפחתי, לא אכפת להם. מה אכפת להם שהגיע לארץ הצאצא האחרון של משפחה יהודית שנספתה בשואה?

מנהג בתי הדין לגיור

אבל רבני בתי הדין לגיור, מתוך אחריות לכל צאצאי יהודים, ומתוך אחריות עמוקה לשמירת ההלכה, משתדלים לנהוג על פי אמת מידה שווה. לא יגיירו תוך שבוע קרובי משפחה של מיוחסים, ולא ירחיקו את מי שאין לו קרובים. מכל הבא להתגייר דורשים ללמוד אמונה ותורה, ורק לאחר שיתחייב לשמור מצוות, ומתברר להם שכוונתו רצינית – מגיירים אותו. אמנם נכון, לא מעט מהמתגיירים אינם שומרים לבסוף מצוות, אבל בית הדין מילא את תפקידו ובירר עד כמה שידו מגעת.

כיצד הגיעו אותם הדיינים לחטא שכזה

קשה להבין כיצד טעו אותם הדיינים שהגדירו את הרבנים מבתי הדין לגיור כרשעים.

כפי הנראה, במשך שנים רבות התרגלו בעבירה חמורה זו של ביזוי תלמידי חכמים מהציבור הדתי לאומי, עד שנעשה להם הדבר כמותר ומוסכם, וקל היה בעיניהם להגדירם כרשעים.  ואף שמן הסתם רצו לכוון בפסק דין זה לאמת, ואולי אף ידעו שישלמו על כך מחיר אישי – מכל מקום, עוון הזלזול הישן עמד בעוכריהם להכשילם.

הנזק הנורא

ולא זו בלבד, אלא שאף גרמו נזק נורא למעמד התורה. בתקופה האחרונה רבים התחילו להבין את הנזקים החמורים שבית המשפט העליון, המרים יד כנגד התורה, גורם לעם היהודי. בשנה האחרונה 12 אחוזים נוספים מקרב כלל הציבור איבדו את אמונם בבית המשפט העליון, וכיום כבר פחות ממחצית הציבור (49%) נותנים בו אמון.

דווקא הדיין שכתב את פסק הדין הזה כתב מאמרים חשובים מאוד ששמרו על מעמדה של ההלכה ובית הדין לעומת בית המשפט העליון. ועתה נתקלקלו הדברים ואבדה השעה, וליבי דווה מאוד.

הטור השבועי בדוא''ל

עוד ברביבים

דילוג לתוכן