מעשר כספים הוא התחליף לתרומות ומעשרות ומתנות כהונה ומתנות עניים שניתנו מיבול השדה ומהמקנה • מידה טובה לתת חומש • מגמתה העיקרית של מצוות מעשר כספים להחזיק את מלמדי התורה בישראל • עוד מגמה למעשר כספים: להחזיק עניים • כאשר יש צורך לתרום גם לעניים דחוקים וגם ללומדי תורה, יש להקדים את העניים • הרמב"ם יצא בחריפות רבה נגד לומדי תורה שמתפרנסים מהציבור • יש להקפיד לתרום למוסדות שמלמדים בהם תורת אמת
מעשר כספים וחומש
שאלה: מהו תוקף חיוב מתן מעשר כספים?
תשובה: מעשר כספים הוא התחליף במידה בינונית לתרומות ומעשרות ומתנות כהונה ומתנות עניים שניתנו מיבול השדה ומהמקנה, ומידה טובה לתת חומש (שולחן ערוך יורה דעה רמט, א). יש אומרים שהוא מהתורה (תוספות תענית ט, א), ורבים סוברים שהוא מדברי חכמים (טורי זהב יורה דעה שלא, לב), ויש אומרים שהוא מנהג (בית חדש). אומנם גם לפי דעה זו מדובר במנהג שמדריך כיצד לקיים את מצוות התורה להחזיק את התורה ולתת צדקה.
ייעוד מעשר הכספים – מלמדי תורה ועניים
מכיוון שמצוות מעשר כספים היא המשך למתנות שניתנו לכהנים וללוויים, מגמתה העיקרית להחזיק את מלמדי התורה בישראל. וכפי שאמרו חכמים: "'עשׂר תעשׂר את כל' (דברים יד, כב), אמר רבי אבא בר כהנא: רמז לסוחרים ולמפרשׁי ימים שיהיו מוציאים אחד מעשרה לעמלי תורה" (פסיקתא דרב כהנא יא; תנחומא ראה יז). וכן מסופר בתלמוד הירושלמי (מעשר שני ה, ג), על רבי יונה שהיה נותן את מעשרותיו לרבי אחא בר עולא, משום שהיה עוסק בתורה. וסמך הנהגתו על הפסוק: "ויאמר לעם ליושבי ירושלים לתת מנת הכהנים והלוויים למען יחזקו בתורת ה'" (דברי הימים ב' לא, ד).
עוד מגמה למעשר כספים היא להחזיק עניים, וכדרך שציוותה התורה להפריש מעשר עני בשנתיים מתוך שבע השנים. וכן להשאיר לעניים בכל השנים – לקט, שכחה ופאה.
מי קודם, מלמדי תורה או עניים?
כאשר יש צורך לתרום גם לעניים דחוקים וגם ללומדי תורה, יש להקדים את העניים, כי לומדי התורה יכולים לצאת ולהתפרנס. כלומר, במצב רגיל, רוב המעשר צריך להיות מופנה להחזקת לומדי תורה ומלמדיה, שמדריכים את העם בדרכי התורה והמצוות, המוסר ודרך ארץ. וכדרך שרוב התרומות והמעשרות ושאר המתנות היו מיועדות לכהנים ולוויים. אולם כאשר ישנם עניים רבים, נותנים להם את רוב מעשר הכספים, ואזי הוא תחליף למעשר עני, לקט, שכחה, פאה, וצדקה (עיינו אהבת חסד חלק ב' יט, א).
אפשר לומר שבמצב המתוקן, עיקר מעשר הכספים משמש כרפואה מונעת, שנועדה להרחיב את שורות מלמדי התורה, כדי שידריכו את העם לתורה ודרך ארץ (פרנסה), וכך ערך העבודה וערך התכנון הכלכלי הנכון יהיו נחלת הכול. הנערים ילמדו מקצוע שיוכלו להתפרנס ממנו, האנשים יעבדו ביושר, בחריצות ובמקצועיות, וממילא תרבה הברכה ולא יהיו עניים רבים, ומעט צדקות יספיקו להם. אולם כאשר הרפואה המונעת לא הצליחה, כלומר, לומדי התורה לא חינכו כראוי את הציבור לעבוד בחריצות ולפתח את הכלכלה, העוני מתרחב בישראל, וצריך לתת את רוב המעשר ל"חולים" עצמם, היינו לעניים, לחולים ולשאר נזקקים.
החזקת תלמידי חכמים
שאלה: האם מותר לתרום מעשר כספים להחזקת תלמידי חכמים, הלוא למדנו שגדולי החכמים התפרנסו מעבודתם?
תשובה: אכן בתחילה השתמשו במעשר כספים רק להחזקת מורים לילדים, שכן עבודתם נמשכה רוב שעות היום, ואם לא היו מקבלים שכר לא היו יכולים ללמד את הילדים. אולם הרבנים הגדולים, כל עוד לא שימשו בתפקיד ציבורי מנהיגותי עבדו לפרנסתם. וזאת משום שלימודם היה בתנ"ך, משניות, ברייתות ומימרות בלבד, והעבודה הייתה פשוטה, כדוגמת חריש וקציר, כך שיכלו תוך כדי עבודתם בשדה או בחרושת לשנן משניות ומימרות ולעיין בהן, ואחר שסיימו את עבודתם היו מלמדים את תלמידיהם. אולם במהלך הדורות תוכן הלימוד התרחב לאין שיעור, ותלמידי חכמים צריכים להקדיש את כל שעות היום ללימוד דברי התלמוד, הגאונים והראשונים, וכן דברי האגדה והמחשבה. על כן הוסכם שכדי שיהיו בישראל רבנים ברמה הראויה, הציבור חייב לפרנס את הרבנים כדי שיוכלו להתפנות ממלאכתם כדי ללמוד וללמד.
אומנם הרמב"ם יצא נגד זה בחריפות וכתב שיש בזה חילול השם (הלכות תלמוד תורה ג, י), וצריך להמשיך לנהוג כפי שנהגו בימי התנאים והאמוראים. אולם רוב ככל הרבנים כתבו שאין אפשרות לקיים בישראל תלמידי חכמים בלא שהציבור יפרנס אותם (תשב"ץ, הביאוהו הבית יוסף והרמ"א יורה דעה רמו, כא; מהרש"ל, בית חדש, שפתי כהן יורה דעה רמו, כ).
מלגות ללומדים על מנת ללמד
שאלה: האם המצווה לפרנס רבנים מכספי מעשר כספים חלה גם על אברכים שעדיין לא מלמדים תורה?
תשובה: הרמב"ם יצא בחריפות רבה נגד לומדי תורה שמתפרנסים מהציבור. שתי סיבות לדבריו: א. לימוד התורה צריך להיות לשמה, כדי ללמוד וללמד את דבר ה', ולא כדי לקבל בעבורו כסף או טובת הנאה. ב. יש בזה חילול השם (הלכות תלמוד תורה ג, י).
אולם למעשה הורו גדולי האחרונים שמותר ללומדים על מנת ללמד, כמחנכים ורבנים, להתפרנס מהציבור לכתחילה. משום שהדורות התמעטו, ותוכן הלימוד התרבה מאוד, ואי אפשר לגדל תלמידי חכמים ברמה סבירה בלא שישקיעו את עיקר יומם בלימוד התורה. ואם הציבור לא יממן את לימודיהם, לא יהיו לישראל תלמידי חכמים שילמדו תורה ויורו הלכה בדור הבא. לפיכך, כשם שמעשר כספים נועד להחזיק את מלמדי התורה בישיבות, כך הוא נועד להחזיק את הלומדים על מנת ללמד (תשב"ץ א, קמב-קמח; כסף משנה הלכות תלמוד תורה שם; מהרש"ל וש"ך יורה דעה רמו, כ; ראשון לציון כא, ועוד רבים).
החזקת בחורי ישיבה ובעלי תשובה כהכנה לחיי העבודה
בדורנו התעוררה בעיה נוספת, רבים מבני הנוער אינם מגיעים לרמה תורנית שתספיק כדי להדריך את חייהם לאורה של תורה. וכיוון שכל ישראל צריכים לחיות חיי תורה, ישנו צורך גדול לאפשר לצעירים ללמוד שנים אחדות בישיבה לפני שיצאו לחיי המעשה. וכן ישנם בעלי תשובה שצריכים לרכוש ידע בסיסי בתורה, ולשם כך עליהם להשקיע כשנה או שנתיים בלימוד התורה. וגם להם אפשר להתיר לקבל מלגה למשך זמן זה, כדי שילמדו את יסודות האמונה וההלכה. ואף לשם כך ראוי לתרום את כספי המעשר כספים.
אסור למי שאינו עתיד לשמש כרב או מורה להתפרנס מצדקה או מקצבאות
אבל לאחר שהבחור או בעל התשובה קיבלו את הבסיס הנדרש, אסור להם להתפרנס מלימוד תורה, כדברי הרמב"ם והסכמת הפוסקים. ועליהם ללמוד מקצוע שיוכלו להתפרנס ממנו. שכן מעבר לקניית הבסיס לשמירת התורה והמצוות, רק מי שמתאים להיות מורה או רב רשאי להתפרנס מתקציבי רווחה או צדקה כדי ללמוד עוד כמה שנים, על מנת להתכונן כפי הנצרך לשליחותו המקודשת. אבל לשאר הלומדים אין היתר להתפרנס מתורה, ואין לתרום ללימודם מעשר כספים. גם המציאות מורה שככל שישנם יותר לומדי תורה שהציבור אינו נזקק להם, כמורים ורבנים, והם מתפרנסים מקצבאות, תרומות וצדקות, גדל חילול השם כדברי הרמב"ם.
לתרום לישיבות שמלמדות תורת אמת
יש להקפיד לתרום למוסדות שמלמדים בהם תורת אמת, ובכלל זה למצוות החשובות ששקולות כנגד כל התורה: מצוות יישוב הארץ, מצוות הגיוס לצבא, מצוות אהבת ישראל כלפי כל היהודים והחוגים, וזהירות מאיסור לשון הרע ומחלוקת. כמו כן, מחנכים את התלמידים להעריך את העבודה והמדע, ומעודדים את כל מי שאינו מיועד לשמש כמורה או רב ללמוד מקצוע מכובד כדי לפרנס את משפחתו ולעסוק ביישובו של עולם, כל אדם בתחום המתאים לו.
כמו כן, יש לתרום למוסד שידוע שמתנהל ביושר, ועיקר הכסף שנתרם הולך ללימוד תורה ולא למתרימים ולבעלי תפקידים שונים.
סדרי קדימה
שאלה: כאשר ישיבות שונות מבקשות תרומה, לאיזו ראוי להקדים?
תשובה: כל אדם צריך להקדים לתרום לישיבות שקרובות אליו יותר. וכפי שהורו לגבי כל הלכות הצדקה והחסד, שנאמר: "את העני עימך" (שמות כב, כד), מי שיותר עימך יותר קודם.
יש כמה סוגי קרבה. ראשית, קרבה אישית. אדם שלמד בישיבה מסוימת, הקרבה שלו לאותה ישיבה היא אישית, ונכון שיקדים לתרום לה, לפחות כשיעור הסכומים שהישיבה השקיעה בו.
שנית, קרבה רעיונית. התורה רחבה מני ים, ולכל ישיבה ישנו דגש מיוחד. יש שמדגישים את השמחה, ויש את המוסר. יש שמדגישים את לימוד הגמרא ויש את ההלכה או האמונה. יש שמדגישים את הכלל ויש את הפרט. יש שמדגישים את הלמדנות המופשטת ויש את ההכנה לחיים. וכל אדם צריך להיות נאמן להשקפת עולמו, ולשם שמיים, מתוך אהבת ישראל, לסייע לישיבה המתאימה להשקפתו.
שלישית, קרבת מקום. מי שמתלבט בין שתי ישיבות, ששתיהן קרובות לרוחו, אלא שאחת בעיר אחרת והשנייה בעירו, עליו להקדים את הישיבה שבעירו.
מוסדות שאינם מקבלים תקציבים מהמדינה
שאלה: האם צריך לתרום להחזקת מורים?
תשובה: במדינת ישראל, שכר המורים לילדים מסודר על ידי המדינה. נמצא שעיקר מעשר הכספים מיועד להחזקת ישיבות, רבני בית כנסת ולימוד תורה משלים מעבר למסגרות הממוסדות. אך אין ראוי לתרום מעשר כספים למוסדות חינוך לילדים ונערים שאינם מתוקצבים על ידי המדינה, הואיל ויכלו להסדיר את החינוך במסגרת הממוסדת, ואין לתרום לקיום מערכת פרטית מיותרת, ובמיוחד כשיש צרכים חשובים בהרבה. בנוסף לכך, אם מוסדות אלה אינם מלמדים תורת אמת, ממילא אין לתרום להם.
