מחיר המחלוקת והפרדת הקהילות

רעיון הפרדת הקהילות הועלה לראשונה בגרמניה, בקהילות שבהן הרוב הרפורמי קיפח את זכויות המיעוט הדתי • הנצי"ב שלל את רעיון הפרדת הקהילות, שכן "עצה זו קשה כחרבות לגוף האומה וקיומה" • לפני כשש שנים הבעתי עמדה זו, שלפיה אסור להחרים מנהיגי קהילות רפורמיות וקונסרבטיביות • עתה יצא הספר שמבאר ביסודיות כי אכן עמדתו של הנצי"ב הייתה נגד פגיעה באחווה עם קבוצות שאינן נוהגות כהלכה, ובכללם רפורמים • כיום אפשר להיווכח כי אכן שיטת החרמות והפרדת הקהילות הובילה לאיסורים חמורים

ספר 'חרבות לגוף האומה'

לפני כשבוע, בהוצאת מכון הר ברכה, יצא ספרו של הרב צוריאל חלמיש – 'חרבות לגוף האומה', ובו בירור שיטת הנצי"ב בנושא אחדות ישראל ושלילת רעיון הפרדת הקהילות. במבוא רחב ויסודי ביאר הרב ד"ר בועז הוטרר את הדילמה סביב רעיון הפרדת הקהילות בגרמניה, בהונגריה ובגליציה.

רעיון הפרדת הקהילות הועלה לראשונה בגרמניה, בקהילות שבהן הרוב הרפורמי קיפח את זכויות המיעוט הדתי, ונמשך אחר כך בהונגריה במקרים שבהם הצד הדתי חשש מפני כפייה מצד הנאולוגים (כך נקראו הדומים לרפורמים בהונגריה). בשנת תרמ"ד (1884) נבחרה בקהילת קרקא הנהגה של פרוגרסיבים ודתיים מודרניים. בתגובה לכך, בכתב העת של 'מחזיקי הדת' בקרקא הועלה הרעיון שהחרדים לדבר ה' יקימו לעצמם קהילה נפרדת. כנגד זה כתב הנצי"ב מאמר שבו שלל את רעיון הפרדת הקהילות, שכן "עצה זו קשה כחרבות לגוף האומה וקיומה".

לפני כשש שנים הבעתי עמדה זו, שלפיה אסור להחרים מנהיגי קהילות רפורמיות וקונסרבטיביות, אלא למרות המחלוקות העמוקות יש לבטא את האחווה כלפיהם בכל דרך אפשרית. ביארתי זאת בהרחבה בכמה מאמרים, ובתוך כך נשענתי על דברי הנצי"ב וכפי שמורנו ורבנו הרב צבי יהודה היה רגיל לומר בשמו.

כנגד זה היו שטענו שהנצי"ב התייחס לפירוד מחילונים, אבל תמך בפירוד מרפורמים. והיו שטענו שאומנם כתב את דבריו על רפורמים, אבל דבריו נאמרו באופן עקרוני, כאשר בפועל סבר שצריך להתרחק מהם מאוד, ובוודאי שלא להיפגש עימהם באחווה ובפומבי.

בחסדי ה' עתה יצא הספר שמבאר ביסודיות כי אכן עמדתו של הנצי"ב הייתה נגד פגיעה באחווה עם קבוצות שאינן נוהגות כהלכה, ובכללן רפורמים.

שלוש טענות הנצי"ב

שלוש טענות העלה הנצי"ב נגד 'הפרדת הקהילות': אחת, אם ישראל לא יהיו מאוחדים, יתקשו מאוד לעמוד מול שנאת הגויים שמאיימים לכלות את ישראל.

השנייה, גזרת ההפרדה לא תועיל למניעת השפעתם של עוזבי הדת, שכן אף למנוע את השפעת הגויים על המתפתים אחריהם התקשו למנוע, קל וחומר שלא יצליחו למנוע את השפעת עוזבי הדת עליהם.

טענה שלישית, מדרך הטבע אם יתחילו במחלוקת חריפה נגד הרשעים, ייגררו אחר כך למחלוקת חריפה נגד פחות רשעים, ולבסוף יגיעו למחלוקות קשות בתוך הדתיים עצמם. שכן אף בזמן שהיינו בארץ הקודש, והיה לישראל שלטון מסוים, "חרב הבית וגלה ישראל בסיבת מחלוקת הפרושים עם הצדוקים", וכפי שאמרו חכמים שבית המקדש השני חרב בעוון שנאת חינם.

ניתוח מפוקח של שיטת החרמות

כיום, לאחר 140 שנה, אפשר להיווכח כי אכן שיטת החרמות והפרדת הקהילות הובילה לאיסורים חמורים של מחלוקת, לשון הרע ושנאת חינם, עד שלצערנו הפכו לשכיחים ומצויים בקרב שומרי מצוות ולומדי תורה. בתחילה המחלוקות היו רק עם רפורמים ועוזבי תורה, לאחר מכן גם עם יהודים דתיים שלא נפרדו מחילונים, ועם גדולי ישראל שהיו שותפים בתנועה הציונית שהביאה לאתחלתא דגאולה. בהמשך גלשה המחלוקת לתוככי חצרות החסידים והישיבות, עד שנעשה מקובל שאדמו"רים וראשי ישיבות, אחים וגיסים, מגדפים ורודפים זה את זה, ובמקרה הטוב מסתפקים בכך שאינם מדברים זה עם זה שנים רבות. התרת איסור המחלוקת חמורה פי כמה מחשש התקרבות יתרה לעוזבי תורה. וכפי שאמרו חכמים (יומא ט, ב) שבית המקדש הראשון חרב בעוון עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, "אבל מקדש שני, שהיו עוסקים בתורה ובמצוות וגמילות חסדים, מפני מה חרב? מפני שהייתה בו שנאת חינם. ללמדך ששקולה שנאת חינם כנגד שלוש עבירות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים".

ערב לימוד בקיבוץ עין הנצי"ב

לכבוד צאת הספר, הרב עקיבא צוקרמן שליט"א, רב הקיבוץ עין הנצי"ב, הציע שנחגוג את השקת הספר בערב עיון בקיבוץ שנקרא על שם הנצי"ב, וכך היה. באירוע השתתפו רבים מהאיזור: הרב שלמה רוזנפלד, הרב משה ביגמן, הרב בני הולצמן, הרב אחיה אמיתי וכן חברי הקיבוץ ובנות המדרשה ובראשן הרבנית רחל קרן.

אכן זכות גדולה לקיבוץ שזכה להיקרא על שמו של גדול ראשי הישיבות בדורות האחרונים, ראש ישיבת וולוז'ין, שהיה גם שותף פעיל בהנהלת תנועת 'חובבי ציון' יחד עם עוד רבנים וחילונים, שמצוות יישוב הארץ חיברה ביניהם. גם זכות גדולה לנצי"ב שקיבוץ דתי בארץ ישראל נקרא על שמו.

טירת צבי ושדה אליהו

גם הקיבוצים השכנים נקראו על שם גדולי ישראל מבשרי הציונות, שחיו בדור שלפני הנצי"ב. טירת צבי נקרא על שם הרב צבי הירש קלישר, ושדה אליהו על שם הרב אליהו גוטמכר.

ראוי לציין שהמאפיין את הרבנים שתמכו בעלייה לארץ, שהם גם דגלו באהבת ישראל והתנגדו למחלוקות עם יהודים עוזבי תורה ורפורמים, כדוגמת הרב קלישר, שציין במכתביו שהצליח ליצור מערכת יחסים סבירה עם הרב הרפורמי ולשמור על אחדות הקהילה בעירו טהון. לעומתם, הדוגלים בהפרדת קהילות גם התנגדו ליוזמות ליישוב הארץ ולפעולות שסייעו לחיזוק האחווה בישראל.

עדות על סבי הגדול

סבי הגדול, הרב ד"ר חיים יהודה אריה וייל הי"ד, שהיה רב בדיסלדורף שבגרמניה, והיה שייך לתנועת 'אגודת ישראל', פעל בשיתוף פעולה עם הרפורמים שבעירו. כמו כן העידה בפנינו בתו, דודתי חנה פלטיאל, שיחד עם הרפורמים ניהלו ענייני חסד ועזרה לחולים ובית קברות. הוא לא היה חדשן, אלא נהג כפי שנהגו רבני גרמניה.

בתו חנה עברה את השואה, שרדה את המחנות, עלתה עם בעלה אברהם לקיבוץ עין הנצי"ב, והאריכה ימים 102 שנים. גם בשנותיה האחרונות, כשהתקשתה בהליכה, סיפרה שכנתה ציפי נוימן שהקפידה להתפלל בבית הכנסת, וצעדה אל מקומה בלא עזרה. ובכל עת שפתחו את ארון הקודש הקפידה לעמוד, וב'עלינו לשבח' בימים נוראים הייתה כורעת ובשארית כוחותיה מזדקפת ללא עזרה. אביה, שנהרג על קידוש השם באושוויץ, אמר לה שהיום היפה ביותר בשבילו בשנה הוא יום הכיפורים.

מגורי בן אצל הורים בלא מזוזה

שאלה: במשך שירותי הצבאי התחלתי לחזור בתשובה, וכיום אני מקפיד על מצוות רבות. הבעיה היא שהוריי אינם מעוניינים לקבוע מזוזות בבית, האם מותר לי לגור בבית הוריי כשאין בו מזוזות?

תשובה: מצווה לשכנע את הוריך בדרכי נועם להסכים לקבוע בביתם מזוזה. ואולם גם אם לא יסכימו, מותר לך לגור בביתם בלא הגבלה. זאת משום שחובת המזוזה חלה על מי שהבית שייך לו, שנאמר: "וכתבתם על מזוזות ביתך" (דברים ו, ט). וכיוון שהוריך הם בעלי הבית ולא אתה, מצוות המזוזה חלה עליהם ולא עליך.

אורח

כך גם דין אורח שמתארח בבית שלא קבעו מזוזות בפתחיו, שאינו חייב לקבוע מזוזה בחדר שהוא מתארח בו. ואף אם המארחים הסכימו שיגור בביתם זמן רב, כיוון שאינו משלם על מגוריו שם, ובכל עת בעלי הבית יכולים להוציאו משם, אינו חייב במזוזה. אומנם אם בעלי הבית יהודים, מצווה לעוררם לכך, ואם צריך, מצווה לקנות בעבורם את המזוזות.

דין מזוזה לשוכר בית בחו"ל

השוכר בית בחוץ לארץ, לאחר 30 יום מתחייב במזוזה, שהואיל והוא גר בבית דרך קבע, הבית נחשב כביתו. ואם מתחילה שכר את הבית ליותר מ־30 יום, כבר בתחילת השכירות התחייב במזוזה. ואם שכר לפחות מ־30 יום, כיוון שהוא דר בבית דרך עראי – פטור ממזוזה (שולחן ערוך יורה דעה רפו, כב; ערוך השולחן מט).

דין שוכר בארץ

אבל בארץ ישראל, שמצווה ליישבה ולהתגורר בבתיה, הורו חכמים שגם השוכר בית ליום אחד בלבד, חייב לקבוע בו מזוזות (מנחות מד, א; שולחן ערוך שם). זאת כדי ששוכרי הבתים בארץ ישראל יתקשרו אל הארץ, ואחר שיקבעו מזוזה בביתם השכור, יגדלו הסיכויים שירצו להישאר בו. ואף אם יעזבו, הבאים אחריהם יראו שכבר נקבעה מזוזה בבית, וירצו יותר להיכנס אליו, ונמצאת הארץ מיושבת (רש"י שם). בנוסף לכך, מקומו הטבעי של יהודי הוא בארץ, ולכן גם השוכר ליום אחד נחשב כדייר קבע (דעת כהן קעט).

אורח בבית מלון או צימר

אורח בבית מלון או בצימר, גם בארץ ישראל, פטור ממזוזה כל 30 יום, הואיל והוא גר בו בחסות בעל המלון או הצימר. והשוכרם ליותר מ־30 יום, לאחר 30 יום חייב במזוזה, שכן התשלום בעבור החדר והשהייה הקבועה בו מעלים את מעמדו למעמד קרוב לשוכר.

אומנם אם המלון בחוץ לארץ, יש אומרים שגם לאחר 30 יום פטור ממזוזה, משום שככלל שהיית יהודי בחוץ לארץ היא ארעית, וכל זמן שהוא אינו ממש שוכר, אין הבית נחשב כשלו. למעשה, טוב שיקבע מזוזה בלא ברכה.

מפעל בשותפות עם נוכרי

שאלה: אני שותף במפעל עם נוכרי, האם אני חייב לקבוע מזוזות בכל חדרי המפעל?

תשובה: נחלקו בזה הפוסקים. למעשה, נכון להתחשב בשתי השיטות ולקבוע שם מזוזה בלא ברכה (ברכי יוסף רפו, ב). וזאת בתנאי שאין חשש שעובדי המפעל יבזו את המזוזה, אבל כשיש חשש שיבזו, אף אם המפעל בבעלות יהודי בלבד, אין לקבוע בו מזוזה (ש"ך רפו, ז).