האסלאם וישראל

מצד האלילות הנצרות גרועה מהאסלאם • אסור ללמד תורה ומצוות למוסלמים, הואיל ואינם מאמינים באמיתות התורה • תחת האסלאם היהודים סבלו מפרעות רבות, מהשפלה ומדיכוי • לדעת חכמי אסלאם רבים ישנה חובה על כל מוסלמי להילחם למען החרבתה של מדינת ישראל

יחס האסלאם ליהודים

כהמשך למה שכתבתי בשבוע שעבר על תרבות האסלאם, ראוי להוסיף להתבונן בימים אלו בשורשי היחס של המוסלמים ליהודים. בהשראת התנ"ך נתגלתה למוחמד, נביא האסלאם, העוצמה האדירה שבאמונה באל אחד שאין לו שום נוכחות גשמית מלבד דיבורו הבורא והמצווה. מתוך קבלה פשוטה של יסודות האמונה, השכר והעונש שבתנ"ך, ביקר מוחמד את היהודים בחריפות וטען כנגדם שהם כפויי טובה, שלאחר שהאל בחר בהם מכל העמים, הוציאם ממצרים באותות ובמופתים, קרע להם את הים, נתן להם את התורה והנחיל להם את הארץ הטובה, הם חטאו ומרדו בו. ולכן ראוי להם להיענש בכל העונשים הכתובים בתורה.

תקוותו של מוחמד הייתה שהיהודים יקבלו את בשורתו ויכתירו בכך את האסלאם כדת הממשיכה את התורה, ועל ידי כך גם יתקנו את חטאיהם ויזכו להיות חשובי האסלאם. אולם כשסירבו לכך, האשים אותם בכך שהם ממשיכים לחטוא כנגד ה', וטען שרצון אללה שיענישום בחומרה וישפילום על שמרדו בו. כהמשך לכך האשים את היהודים שנגררו אחר יצרם וכדי להקל על עצמם זייפו חלקים במקרא, ואילו האסלאם צריך לתקן זאת באמצעות קבלה מוחלטת של הציווי ברמתו הגבוהה ביותר.

בין נוצרים למוסלמים ביחס לתנ"ך

מצד האלילות הנצרות גרועה מהאסלאם, כי בנצרות מאמינים שאותו האיש הוא אלוהים, וזה נחשב כעבודה זרה בשיתוף, אולם לגבי היחס לתנ"ך יש לנוצרים יתרון. שכן המוסלמים מאשימים את היהודים שבכלל חטאיהם נגד ה' גם זייפו את התנ"ך לפי צורכיהם, ולעומתם הנוצרים מאמינים שהתנ"ך קדוש, ולכן מקבלים ממנו יותר השראה.

לכן פסק הרמב"ם (תשובות הרמב"ם קמט) שמותר ללמד תורה ומצוות לנוצרים, הואיל והם מאמינים בקדושת התורה שניתנה מן השמיים. ואף שהם מפרשים את התורה שלא כראוי, מכיוון שהם מאמינים בקדושתה, יש אפשרות שיתקדמו מתוך לימודו לאמונה טהורה, מעשים טובים ואהבת ישראל, ובכל אופן לא ייגרם מכך מכשול. אולם אסור ללמד תורה ומצוות למוסלמים, הואיל ואינם מאמינים באמיתות התורה, ויש לחשוש שישתמשו במה שילמדו לרעה ונגד ישראל, כפי שהשתמשו בכל פסוקי התוכחות שבתורה כדי להוסיף שנאת ישראל. ועליהם ועל כמותם חל האיסור ללמד גוי תורה (חגיגה יא, א; סנהדרין נט, א).

היחס השלילי של האסלאם ליהודים

ככלל ההלכה המוסלמית מחלקת בין עובדי אלילים, שאם לא יתאסלמו צריך להורגם, ובין היהודים והנוצרים, שהם עמי הספר ויש להם כתבי קודש שניתנו מפי אללה, שאין להורגם אם לא יתאסלמו. אולם מכיוון שלא קיבלו את האסלאם – יש להענישם ולהשפילם. בכלל זה עליהם לשלם מס גולגולת גבוה בכל שנה, ותשלום זה צריך להיעשות בהשפלה, כגון באופן שהיהודי עומד והמוסלמי שמקבל את המס יושב, והיהודי מתכופף ומשתחווה והמוסלמי אוחז בעורפו ומנענע אותו ואומר "שלם את הג'יזיה", ובשעה שהוא משלם נותן לו מכה על עורפו. כמו כן נאסר עליהם לרכוב על סוס, להחזיק חרב ולבנות בתים גבוהים מבתי המוסלמים, ולהחצין את אמונתם ודתם.

אף שכעיקרון הנוצרים והיהודים במעמד שווה, היחס ליהודים קשה יותר, הואיל ולדעת האסלאם היהודים נבחרו מתחילה להיות עמו של ה', ואחר שחזרו ומרדו בו פעמים רבות רצונו שייענשו.

פרעות תחת האסלאם

יש שמציירים את החיים של היהודים תחת האסלאם כחיים טובים ושלווים, אולם בפועל היהודים סבלו מהשפלה ומדיכוי תחת האסלאם, ופעמים רבות מפרעות קשות שכללו רצח וביזה, כמובא בהמשך. ייתכן שתכונת העין הטובה שהיא מורשה לישראל מאברהם אבינו היא שגורמת לרבים מאיתנו להעדיף לזכור את הטוב ולשכוח את הרע, אולם האמת שסבלנו מאוד תחת האסלאם, וכאשר מתעלמים מהאמת מגיעים לידי טעויות שמובילות לאסון. לכן חובה עלינו לבחון בצדק את ההיסטוריה של היהודים תחת שלטון האסלאם.

לפי החוק המוסלמי כל זמן שהיהודים משלמים את מיסיהם ומקבלים את מעמדם השפל אין להורגם ולבזוז את רכושם, אולם בפועל, מעת לעת, בעקבות התפרצויות של קנאות דתית, אירעו בכל המרחב המוסלמי מקרים רבים של רדיפות קשות נגד היהודים, ובכללם רצח, שמד, חטיפת נשים וילדים ובזיזת רכוש.

פרעות באסלאם

נזכיר חלק מהפרעות שהיו תחת האסלאם: כבר בימי מוחמד, בעקבות סירוב היהודים להצטרף לאסלאם, המוסלמים שדדו ורצחו יהודים רבים.

בשנת ד'תשצ"ג, 1033, נרצחו בפאס שבמרוקו יותר מ־6,000 יהודים.

בט' בטבת ד'תתכ"ז, 1066, נרצחו יותר מ־4,000 יהודי קהילת גרָנָדָה ובראשם ר' יהוסף הנגיד יועץ המלך.

משנת ת'תתצ"ב, 1132, החלה תנועת האלמואחידון לכבוש את צפון אפריקה וספרד המוסלמית ולשלוט בהן קרוב למאה שנים. הם הניחו בפני היהודים בחירה בין מוות, התאסלמות או גירוש. בעקבות גזירותיהם נחרבו הקהילות היהודיות שתחת שלטונם ובהן קהילות גדולות. במסגרת זו גם נרצחו יהודים ולא מעטים התאסלמו.

בשנת ה'רכ"ה, 1465, נרצחו אלפי יהודי פאס, רק 11 שרדו.

בשנת ה'של"ו, 1576, רצחו ביהודי מראקש ובזזו את רכושם ולבסוף גירשו את כולם. עוד היו פרעות וגירושים רבים בקהילות מרוקו.

בתקופות מאוחרות יותר היה ידוע שכאשר שליטי מרוקו או מפקדי הצבא נזקקו לכסף כדי לשלם לחייליהם, היו מארגנים פרעות ביהודים ובביזה שילמו לחיילים. פרעות אלה נמשכו עד העת החדשה, המפורסמת שבהם היא 'התריתל' בתרע"ב, 1912, בפאס. לאחר מכן החלו הצרפתים לשלוט במרוקו והפרעות הרצחניות הצטמצמו להתפרעויות מקומיות שדוכאו על ידי הצרפתים.

גם בתימן היו רדיפות רבות וקשות. החמורה שבהן בשנת ה'תם, 1680, 'גירוש מַוְזַע', אז השלטון הציב בפני יהודי תימן את הבחירה בין התאסלמות ובין גירוש, ומשרובם המוחלט סירב להתאסלם הם גורשו מעריהם לאזור שומם. במסורת מקובל שבעקבות גירוש זה נספו כשני שלישים מיהודי תימן.

בעת החדשה היו שתי תקופות שבהן נקבע בתימן חוק שיתומים ויתומות קטנים יעברו לרשות השלטון ויאוסלמו בכפייה, וילדים רבים נחטפו באופן זה. פעמים שהצליחו להינצל מגזרה זו בכך שחיתנו את היתומים בעודם ילדים קטנים.

בפרס, תחת רדיפות ורצח, אוסלמו בכפייה יהודי אספהאן, שנאלצו לחיות כאנוסים בין ה'שפב לה'שפט, 1629-1622. כדי להשפיע על היהודים להתאסלם הואשמו רבני הקהילה בשימוש בעין הרע ובפעולות נפשעות נוספות, ונידונו למוות על ידי השלכתם לכלבי טרף אם לא יתאסלמו. שלושה או ארבעה רבנים הובלו לרחבה מול כלבי הטרף. רבי אבא לא הסכים להתאסלם ונקרע לגזרים על ידי הכלבים. כתוצאה מכך התאסלמו שני הרבנים הנוספים יחד עם 75 איש. לאחר מכן התאסלמו שאר יהודי הקהילה, ואת ספרי הקודש שלהם השליכו לנהר. לאחר כשבע שנים בטלה הגזרה והם חזרו ליהדות. ככלל, כל הפרעות בכל הארצות לוו באירועים אכזריים ומזעזעים מסוג זה.

שוב בשנת ה'תטו, 1655, כפו את יהודי אספהאן ואחריהם יהודי כאשאן והמאדן להתאסלם תוך הריסת בתי הכנסת שלהם. באותו זמן יהודי שיראז גורשו מעירם למדבר. הפרעות לוו ברציחות ובעינויים, ובתוך כך רבו הסיפורים על קידוש השם.

בשנת ה'תקצט, 1839, תחת פרעות של רצח אולצו יהודי משהד להתאסלם, חלקם ברחו ורובם חיו כאנוסים כמה דורות.

ככלל לפני כחמש מאות שנה נעשו הפרסים שיעים, ומאז סבלו יהודי פרס רדיפות והשפלות. במקביל, ברחבי המזרח התיכון, תחת שלטון האימפריה העות'מאנית, נשמרו החוקים וממילא הפרעות פחתו מאוד.

ההבדל בין החיים תחת נוצרים לחיים תחת מוסלמים

מקובל לומר שהחיים תחת האסלאם היו פחות גרועים מהחיים תחת הנוצרים. אכן, למרות הפרעות והרציחות הרבות שהיו תחת האסלאם, באופן יחסי תחת האסלאם היו פחות התפרצויות אלימות מאשר תחת השלטון הנוצרי. כפי הנראה הסיבה לכך נעוצה ביחס לחוק. באסלאם יש לחוק מעמד עליון, ולכן מצד אחד הקפידו יותר על השפלת היהודים ודיכוים, ומאידך היו פחות מקרים של התפרצויות אלימות. לעומת זאת, בחברה הנוצרית, למרות שהחוק הנוצרי קובע שאין להרוג ביהודים ולהכריחם להמיר את דתם, מכיוון שהחוק פחות חשוב, מצד אחד היו הרבה יותר מקרים של התפרצויות קשות של רצח וביזה, ומאידך גם היו זמנים רבים יותר שבהם אפשרו ליהודים להתבסס ולתרום תרומה מכרעת לפיתוחה של יבשת אירופה מבחינה כלכלית ומדעית.

כך יצא שבסיכום כולל, למרות שבארצות הנוצרים היו יותר רדיפות ופרעות, היהודים שבהן התרבו והתעשרו יותר מאשר היהודים שחיו תחת שלטון הדיכוי וההשפלה בארצות האסלאם.

סיכום ביניים

אחר הכול בארצות האסלאם סבלו היהודים במשך דורות רבים מדיכוי ומהשפלה, ולעיתים מפרעות ומרצח. בדרך כלל הדיכוי וההשפלה היו קבועים ויציבים, וכל זמן שהיהודים קיבלו את מעמדם הנחות הם יכלו לחוש ביטחון במצב המושפל. אולם הקמת מדינת ישראל והעלייה במעמדם של היהודים הייתה עובדה מזעזעת בשביל מוסלמים רבים. שכן לפי תפיסתם הוכחת האמת שבאסלאם תלויה במידה רבה בהשפלתם של היהודים, וכאשר יהודים חוזרים לשלוט על ארץ ישראל שנכבשה בעבר על ידי מוסלמים הרי זו ככפירה בעיקר. לכן לדעת חכמי אסלאם רבים ישנה חובה על כל מוסלמי להילחם למען החרבתה של מדינת ישראל, אם במלחמה גלויה או בשלבים.

אולם פתח תקווה אולי יכול להימצא. בקוראן ישנם ביטויים של כבוד לבני ישראל שעתידים לחזור לארץ ישראל, וישנם פרשנים מוסלמים שסבורים שכך אכן יהיה כאשר ישראל יחזרו לכבד את ה' שהנחיל להם את הארץ ונתן להם את התורה.

ככל שנהיה איתנים יותר באחיזתנו בארצנו ובמלחמתנו באויבינו המוסלמים, כך מחד נצמצם את רצונם של שונאינו ללחום בנו, ומאידך נחזק את הכוחות החיוביים שבאסלאם, כדי שיוכלו מכוח האמונה בה' לכבד את ישראל ולהוסיף ברכה לעמיהם ולעולם כולו.