תנו כבוד לתורה

מצוות תלמוד תורה שקולה כנגד כל שאר המצוות • שכרה של מצוות תלמוד תורה שקול כנגד שכרן של כל המצוות • כל אדם מישראל שעוסק בתורה מקיים את העולם • גם הדעות החולקות שלא נפסקו להלכה מבטאות צד אמיתי בתורה • ריבוי הדעות מביא לשלום, שכן ישנן בתורה ובעולם פנים שונות וממילא דעות שונות • חידושי תורה, שנולדים מתוך התעמקות בתורה או מתוך שאלות שעולות מהחיים בארץ, מפתחים ומקדמים את העולם

אמרו חכמים: "לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהם בדברי תורה" (ירושלמי שבת טו, ג). בכלל ימים טובים גם חול המועד. ובשמיני עצרת אף חוגגים את סיום התורה, לפיכך נקדיש הפעם את הטור לערכה הגדול של מצוות תלמוד תורה.

ערך התורה

אמרו חכמים ששקולה מצוות תלמוד תורה כנגד כל שאר המצוות, ושכרה של מצוות תלמוד תורה שקול כנגד שכרן של כל המצוות (פאה א, א, ובירושלמי שם, ובבלי מועד קטן ט, ב). שתי סיבות לכך.

ראשית, בלא לימוד התורה אי אפשר לדעת כיצד לקיים את מצוות התורה ולחיות על פי ערכיה. על כן המצווה הבסיסית ביותר היא תלמוד תורה (רמב"ם בפירושו למשנה פאה, א, א). זהו שאמרו חכמים: "תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה" (קידושין מ, ב).

שנית, מצוות תלמוד תורה היא המצווה הנעלה ביותר, שהיא מתקיימת בחלק הגבוה שבאדם – בשכל. שכל המצוות המעשיות מתקיימות על ידי הגוף, וכל המצוות שמתקיימות ברגש, מתקיימות על ידי הלב, והגוף והלב מוגבלים במסגרות העולם הזה. ואילו מצוות תלמוד תורה נעשית על ידי המחשבה, שהיא קשורה לעולם הנצח הרוחני שמעבר לגבולות עולם הזה (מהר"ל נתיב התורה א). כהמשך לכך, מכיוון שמצוות תלמוד תורה מתקיימת בחלק העליון שבאדם, על ידה האדם זוכה לתקן את נשמתו, מחשבתו ורעיונותיו, שמהם מושפעים כל רגשותיו ומעשיו.

התוכנית שעל פיה נברא העולם

אמרו חכמים שבסדר הבריאה – התורה קדמה לעולם, ולאחר שברא הקדוש ברוך הוא את התורה הכוללת בתוכה את כל האידיאלים והערכים שבעולם, "היה הקדוש ברוך הוא מביט בתורה, ובורא את העולם" (בראשית רבה א, א). כדרך מלך שרוצה לבנות ארמון, שמכין תחילה תוכנית לבניית הארמון, כך ברא ה' תחילה את התורה, ועל פיה ברא את העולם.

כפי שאמרו חכמים: "אשרי המשתדלים לעסוק בתורה, לפי שכאשר ברא הקדוש ברוך הוא את העולם, הסתכל בתורה וברא את העולם… מפני שכל הדברים והמעשים של העולמות כולם הם בתורה… שכתוב בתורה 'בראשית ברא אלוקים את השמיים', הסתכל במילה זו וברא את השמיים. בתורה כתוב 'ויאמר אלוקים יהי אור', הסתכל במילה זו וברא את האור, וכן בכל מילה ומילה שכתובה בתורה הסתכל הקדוש ברוך הוא ועשה דבר ההוא…" (זוהר תרומה קסא, א, בתרגום).

ישראל, התורה וקיום העולם

ביאר רבי חיים מוולוז'ין ב'נפש החיים' (ד, יא), שהגילוי האלוקי (הקדוש ברוך הוא), התורה וישראל הם עניין אחד, "שכל אחד מישראל, שורש נשמתו העליונה מדובק ונאחז באות אחת מהתורה, והיו לאחדים ממש" (ראו בראשית רבה א, ד; רש"י בראשית א, א). כלומר, ישראל מבטאים את הרצון העליון של הבורא לברוא עולם ולהשפיע לו טובה וברכה, שכן כל חפצה של כנסת ישראל להשפיע טוב לעולם (אורות ישראל א, ד). כהמשך לכך ברא ה' את התורה שהיא התוכנית של בריאת העולם, ובה מבוארת הדרך שעל ידה ישראל יתקנו את העולם.

אמרו חכמים שכל אדם מישראל שעוסק בתורה מקיים את העולם: "כיוון שנברא העולם, כל דבר לא היה מתקיים עד שעלה ברצונו לברוא את האדם שיהיה עוסק בתורה ובשבילו יתקיים העולם. ועתה, כל מי שמסתכל בתורה ומשתדל לעסוק בה, כביכול הוא מקיים את כל העולם. שכשם שהקדוש ברוך הוא הסתכל בתורה וברא את העולם, כך אדם שמסתכל בתורה מקיים את העולם. נמצא שהמעשה של בריאת העולם והקיום של העולם הוא התורה, שעל ידה נמשך השפע לקיום העולם. לפיכך, אשרי אדם שעוסק בתורה כי הוא מקיים את העולם" (זוהר תרומה קסא, א. וכן בזוהר בראשית מז, א; ויקרא יא, ב).

הוסיף על פי זה ב'נפש החיים': "והאמת בלתי שום ספק כלל, שאם היה העולם כולו, מקצה עד קצהו, פנוי חס ושלום אף רגע אחד ממש מהעסק והתבוננות שלנו בתורה, כרגע היו נחרבים כל העולמות, עליונים ותחתונים, והיו לאפס ותוהו חס ושלום. וכן שפעת עולם או מיעוטו חס ושלום, הכול רק כפי עניין ורוב עסקנו בה" (נפש החיים ד, יא).

הופעות התורה והדעות השונות

מכיוון שהתורה מבטאת את התוכנית האלוקית העליונה, אין אפשרות שתבוא לידי ביטוי מלא בסוג אחד של לימוד. לכן תחילת הופעתה בשני פנים: תורה שבכתב ותורה שבעל פה. התורה שבכתב מבטאת את ההארה האלוקית השמימית שמעל האדם, והתורה שבעל פה מבטאת את ההארה האלוקית שמתגלה על ידי חכמי ישראל שנדרשים לפרש את התורה שבכתב, תוך מתן תשובות לשאלות שעולות מהחיים עלי אדמות. תחילתה של תורה שבעל פה במסורת הפירוש שקיבל משה מסיני, והמשכה בפירושם של חכמי ישראל לתורה שבכתב ולמסורת תורה שבעל פה על כל המשמעויות היוצאות מכך. וכן נאמר: "אחת דיבר אלוקים שתיים זו שמעתי" (תהילים סב, יב). וכן נאמר: "הלוא כה דברי כאש נאום ה' וכפטיש יפוצץ סלע" (ירמיהו כג, כט). דרשו חכמים: "מה פטיש זה נחלק לכמה ניצוצות – אף כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא נחלק לשבעים לשונות" (שבת פח, ב). "מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות – אף מקרא אחד יוצא לכמה טעמים" (סנהדרין לד, א).

הדעות שלא נפסקו להלכה

גם הדעות החולקות שלא נפסקו להלכה מבטאות צד אמיתי בתורה, הואיל וכל דעה נסמכת על התורה עצמה. וכפי שאמרו חכמים על מחלוקת בית שמאי ובית הלל: "אלו ואלו דברי אלוקים חיים, והלכה כבית הלל" (עירובין יג, ב). וכן דרשו חכמים על הפסוק "דברי חכמים כדרבונות וכמשמרות נטועים בעלי אסופות ניתנו מרועה אחד" (קהלת יב, יא): "בעלי אסופות – אלו תלמידי חכמים שיושבים אסופות אסופות ועוסקים בתורה, הללו מטמאים והללו מטהרים, הללו אוסרים והללו מתירים, הללו פוסלים והללו מכשירים. שמא יאמר אדם: היאך אני למד תורה מעתה (שאיני יודע מי מייצג את התורה)? תלמוד לומר: כולם ניתנו מרועה אחד – א־ל אחד נתנם, פרנס אחד אמרם, מפי אדון כל המעשים ברוך הוא… אף אתה עשה אוזניך כאפרכסת, וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים, את דברי אוסרים ואת דברי מתירים, את דברי פוסלים ואת דברי מכשירים" (חגיגה ג, ב).

ריבוי הדעות מביא לשלום

לכאורה ריבוי הדעות שבתורה גורם לפירוד, אולם באמת ריבוי הדעות מביא לשלום, שכן ישנן בתורה ובעולם פנים שונות וממילא דעות שונות, וכאשר אין נותנים מקום לאחת הדעות, מתפתחת ממנה מחלוקת. אולם כאשר במסגרת לימוד התורה מתבררת האמת שבכל דעה, והלומד רואה איך הדעות השונות מבררות ומעשירות זו את זו, נעשה שלום אמיתי בעולם. וכדברי חכמים: "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר: 'וכל בנייך לימודי ה' ורב שלום בנייך' (ישעיהו נד, יג), אל תקרי בנייך אלא בוניך" (ברכות סד, א). אלו תלמידי חכמים שבונים את ישראל והעולם. וזהו שנאמר: "שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול" (תהילים קיט, קסה) (עין איה ברכות ט, שסא).

חידושי תורה

אמרו חכמים: "אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו, כבר נאמר למשה בסיני" (ירושלמי פאה ב, ד). כלומר, כל חידושי התורה האמיתיים הם המשך ישיר של הגילוי האלוקי בסיני. וזהו שנאמר: "יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא", משיבו חברו ואומר לו: "כבר היה לעולמים אשר היה מלפנינו" (קהלת א, י). וכך מוכרח שיהיה, שהואיל ומקור הארתה של התורה באור אין־סוף, אין גבול לחידושים היוצאים ממנה, וכדברי חכמים: "אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש" (חגיגה ג, א).

קיום העולם וקידומו

נמצא אם כן, שלימוד תורה בהבנה נכונה לשם שמיים מקיים את העולם, וחידושי תורה, שנולדים מתוך התעמקות בתורה או מתוך שאלות שעולות מהחיים בארץ, מפתחים ומקדמים את העולם (נפש החיים ד, יב; יסוד ושורש העבודה ו, ו). וכפי שאמרו חכמים: "כמה יש לו לאדם לעמול בתורה יום ולילה, מפני שהקדוש ברוך הוא מקשיב לקולם של העוסקים בתורה, ובכל מילה שמתחדשת בתורה על ידי אותו העוסק בתורה עושה רקיע אחד… והוא קורא אותן השמיים החדשים… וכל שאר דברי תורה המתחדשים עומדים לפני הקדוש ברוך הוא ועולים ונעשים ארצות החיים… ונעשה הכול ארץ חדשה… ועל זה כתוב: 'כי כאשר השמיים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפניי נאום ה" (ישעיהו סו, כב), עשיתי לא נאמר אלא עושה, שעושה תמיד, אלו החידושים והסודות של התורה. ועל זה כתוב: 'ואשים דבריי בפיך ובצל ידי כיסיתיך לנטוע שמיים וליסוד ארץ ולאמור לציון עמי אתה'… (ישעיהו נא, טז) אל תקרי עמי אלא עימי, להיות שותף עימי, מה אני עשיתי שמיים וארץ בדבריי… אף אתה כן" (הקדמת הזוהר ד, ב. וכן בזוהר ויחי רמג, א; שלח קעג, א).