המתיקות של בני מררי

שלוש משפחות הלוויים מבטאות שלושה צדדים שונים של עמל האדם בעולמו • בני קהת עוסקים במהות הרוחנית ובני גרשון במעטפת שמסביב • בני מררי עוסקים בעבודה קשה ואפורה, אך בלי העמודים והאדנים שבטיפולם הכול יתמוטט • גם מתפללי בית הכנסת מתחלקים לשלוש הבחינות של משפחות הלוויים • בעולם הבא בעלי ענווה יהיו מעל כולם • שלושת הצדדים קיימים בעבודתו של כל אדם, וגם ביחסים שבין אם לילדיה • חלקם של הלוויים נחות לכאורה לעומת הכוהנים, אבל על תורתם עומד העולם

שלוש משפחות הלוויים

התורה מאריכה בתיאור שלוש משפחות שבט הלוי – גרשון, קהת ומררי, ועבודתם בנשיאת המשכן. אין זאת אלא שתפקידם בשמירת המשכן והמקדש חשוב מאוד. וכיוון שכך, יש בו גם בניין אב (מודל) לכל עבודתנו בעולם.

קהת

בני קהת זכו לשאת את הכלים המקודשים שהיו במשכן. ראש לכולם – הארון, שהיה מונח בקודש הקודשים ובו היו לוחות הברית והתורה. אחריו השולחן שביטא את הפרנסה שמקורה בקודש, והמנורה שביטאה את החוכמות השונות שמקורן בקודש, והמזבח הפנימי שביטא את התפילה והכיסופים לה', והמזבח החיצוני שביטא את מסירות הנפש של ישראל על אמונתם בה'.

בכל מערכת יש מי שזוכים לעסוק בדבר המרכזי, העיקרי, ויש מי שמסייעים להם. בני קהת זכו לעסוק בדבר המרכזי, לשאת את כלי הקודש, שבהם באו לידי ביטוי כל הערכים המקודשים.

אכן ממשפחת קהת יצאו משה רבנו ואהרן הכהן, שכל הכוהנים מזרעו.

גרשון

בני גרשון נשאו את המעטפת של המשכן – יריעות המשכן, האוהל והמכסה וקלעי החצר. גם למעטפת יש חשיבות רבה. אמנם עיקר העיסוק הוא במה שבפנים, בכלים, אבל כל הכלים מקבלים את ההשראה שלהם ממה שמקיף אותם.

במילים אחרות: כלי המשכן רומזים ל'אור הפנימי', והיריעות רומזות ל'אור המקיף'. כדי להבין את העניין צריך לבאר שההארה שה' מאיר אלינו מתחלקת לשניים: אור פנימי ואור מקיף. האור הפנימי הוא החלק המובן, שאותו אנחנו מסוגלים לקלוט במחשבה וברגש, והוא שמדריך בפועל את חיינו. ואילו החלק שמעבר ליכולת הקליטה שלנו נעשה אור מקיף, שאף שאיננו מסוגלים להכיל אותו, הוא מקיף אותנו ומעניק לנו השראה בעלת השפעה מכרעת על חיינו. אכן יריעות המשכן היו יפות במיוחד, לבטא את מה שמעבר להשגתנו אבל חופף ומקיף אותנו ומעניק לנו השראה.

אחד התפקידים של הלוויים היה לשיר ולנגן בעת הקרבת הקרבנות. השירה מבטאת כיסופים למה שמעבר למה שאנו קולטים. קהת עוסקים במה שמובן, ואילו בני גרשון מבטאים את הכיסופים למה שמעבר למובן. גם השם שלהם רומז לכך: גרשון מלשון גֵר, שהאדם הוא כגר בארץ, ונשמתו נכספת לקרבת אלוקים ואור עליון, וכיסופים אלה באים לידי ביטוי בשירה.

מררי

לבני מררי נותרה העבודה הקשה, לשאת את קרשי המשכן ואדניהם ואת עמודי החצר ואדניהם. הקרשים והאדנים היו כבדים מאוד. אמנם ניתנו למררי ארבע עגלות לסייע להם בעבודתם, אבל כיוון שהעגלות היו קטנות יחסית, נראה שסיוע זה היה מועט, ואת רוב המשא הם היו צריכים לשאת על כתפיהם בכל הדרכים הקשות והמפרכות של המדבר.

לכאורה מסכנים היו בני מררי. גם שמם רומז לכך, לשון מרירות. עבודתם לכאורה אינה מתגמלת. הכלים החשובים שרמזו ל'אור הפנימי' היו בידי משפחת קהת. היריעות היפות, שרמזו ל'אור המקיף', היו בידי משפחת גרשון. ואילו לבני מררי נותר לשאת את הקרשים הכבדים, שאף אחד כמעט לא ראה. שכן היריעות הסתירו את הקרשים מעיני כל העומדים מחוץ למשכן, ורק הכוהנים המעטים שנכנסו למשכן כדי לעשות את עבודתם בכלים שנשאו בני קהת, יכלו לראות את הקרשים שבני מררי נשאו בזעת אפם.

אולם הקרשים הם שהעמידו את המשכן. הם העמודים שעליהם הכול עומד.

בני מררי מייצגים את כל אותם אנשים שנראים לכאורה פשוטים, אבל עליהם העולם עומד. הם מוכנים לעשות את העבודה הקשה והשחורה. את התהילה לכאורה קוטפים אחרים, אבל בלעדיהם לא היה דבר.

שלושה סוגים של יהודים בבית הכנסת

הקהתים הם אלה שזוכים להתפלל בריכוז מלא, תוך שימת לב לכל מילה. הם אלה שאומרים את הדרשות והם שפוסקים הלכות. הגרשונים זוכים לכוונה והתרגשות רבה בתפילה, הם אלה ששרים בכיסופים ובדבקות. ובני מררי לא מצליחים להתרכז כל כך במילות התפילה, גם השירה לא מרגשת אותם כל כך. ואף על פי כן הם באים ומתייצבים יום יום לתפילה ואומרים את כל מה שצריך. לפעמים זה קשה להם מאוד, מחשבתם נודדת לכל מיני כיוונים והם לא מצליחים להתרכז, אבל הם נאמנים לה' אלוקיהם ומקיימים את חובתם. עליהם העולם עומד.

אם צריך לשלם מיסים לבית הכנסת – הם משלמים ראשונים. אם צריך לנקות את בית הכנסת – ינקו, אם צריך להחזיר סידורים ולסדר את הספסלים – יתנדבו. אם צריך מי שיתנדב להכין תה ללומדים בלילה – יכינו תה, אם צריך לקום ראשון כדי לפתוח את בית הכנסת – יקומו. למטה הם נראים קטנים, אבל למעלה הם גדולים. הם מבטאים את האמונה ששורשה מעבר לכל ההבנות של בני קהת, ומעבר לכל ההרגשות של בני גרשון.

עליונים למטה תחתונים למעלה

על כגון זה אמרו חכמים (פסחים נ, א) שבעולם הבא הכול הפוך – "עליונים למטה ותחתונים למעלה". כי בעולם הזה מודדים את האנשים על פי ההישגים שלהם, אולם בעולם האמת מודדים את האנשים לפי מידת המאמץ והמסירות. וכך היא האמת, שכן ההישגים בעולם הזה תלויים במידה רבה בעזרת ה', אולם המאמץ הוא בידי האדם.

בני מררי הם יראי שמיים וענוותנים, והיראה היא ראש לחוכמה, שנאמר: "ראשית חכמה יראת ה'" (תהלים קיא, י), והענווה עוד למעלה מזה, שנאמר: "עקב ענוה יראת ה'" (משלי כב, ד). הרי שיראת ה' שהיא ראש לחכמה, היא העקב של הענווה (שהש"ר א, ט).

בכל אדם קיימים שלושת החלקים

גם בכל אדם קיימים שלושת הצדדים הללו. בכל עבודה יש פעמים שהוא מצליח להבין דברים בעלי משמעות, ואז הוא שמח בבחינת קהת. ולפעמים הוא זוכה להתעוררות רגשית, ואז הוא שמח בבחינת גרשון. ורוב הזמן הוא צריך לעשות את העבודה הקשה, לבדוק היטב את כל הרעיונות שהגה, לנכש אותם מטעויות, לדייקם וללבנם. הוא אינו חש שמחה בעת שהוא מבצע את העבודה השחורה, ואז הוא בבחינת מררי. אבל לטווח ארוך, דווקא מהעבודה הקשה האדם זוכה לסיפוק מרבי.

לעיתים כבר לא נותר כוח לאדם להיות מררי, ואז הוא נעשה כזקן ומתחיל לאבד גובה. אם לא יתעשת – יתמוטט. בלא עמודים, גם המשכן המקודש ביותר יקרוס.

בלא מררי הכול מתמוטט

בכל חברה, מפעל, משפחה וקהילה, יש את שלושת סוגי האנשים הללו. אנשי קהת מגדירים את התוכן, אנשי גרשון את השאיפה אל מה שמעבר למצוי, ואנשי מררי נושאים על כתפיהם את עול המערכת עצמה. בלעדיהם המערכת תקרוס.

הטיפול בילדים

לאמא שמטפלת בילדיה יש בוודאי רגעים של הבנה עמוקה עם ילדיה (קהת), ויש גם רגעים של רגש קסום (גרשון). אבל רוב הזמן הטיפול הוא שגרתי ותובעני, בלי הבנה או הרגשה מיוחדת (מררי). אבל הטיפול הזה הוא העיקר, הוא זה שמבטא את האהבה והאחריות כלפי הילדים. אותו הילדים זוכרים לעד ועליו הם מתרפקים ברגעים הקשים של חייהם, גם בהיותם זקנים. בלי טיפול זה הילדים יגדלו פרא, וכל התובנות וההרגשות של הוריהם לא יועילו – הם ישנאו את הוריהם ואת עצמם.

השאלה אודות מעמד הלוויים

במשך שנים ליוותה אותי שאלה אודות הלוויים, שנראים כמקופחים לעומת הכוהנים ולעומת הישראלים. לעומת הכוהנים שעסקו בעבודת המקדש עצמה, הלוויים רק שמרו על שערי המקדש ושוררו בעת הקרבת הקרבנות. גם מצבם הכלכלי היה ירוד לעומת הכוהנים שקיבלו הרבה יותר מתנות מהם, ולעומת הישראלים שזכו לקבל נחלה בארץ, בעוד הלוויים התגוררו בארבעים ושמונה ערים שהיו מפוזרות בכל רחבי הארץ.

ועוד שהלוויים רומזים למידת הדין, הכוהנים לחסד וישראלים לתפארת, וכידוע משתדלים תמיד להמעיט את מידת הדין ולהגביר את מידת החסד והתפארת לעומתה, מפני שמידת הדין היא תובענית מדי ומקטרגת על כל מה שלא מושלם.

הלוויים ממשיכיו של משה רבנו

לאחרונה הבנתי: משה רבנו הוא לוי! הגדול שבישראל היה לוי, ואם כך, הרי שהם גדולים מכולם. וזה היה אכן תפקידם של כל בני שבט לוי, להמשיך בדרכו של משה רבנו ולהנחיל את התורה לעם ישראל. הם היו מלמדי התינוקות ומורי ההוראה המקומיים בכל רחבי הארץ. הם גם עסקו בשיקום אסירים שהיו גולים לעיר המקלט. ואף הצניעות והענווה ראויה להם, שעל ידה מגיעים לנקיות הדעת וטהרת הלב. וזו הייתה מידתו של משה רבנו שהיה עניו מכל האדם.

משה רבנו הקדיש את כל חייו למען ישראל, ויתר על משפחה, על רכוש ואף על העולם הבא שלו כדי לקיים את ישראל. כמותו הלויים מוותרים על כבוד והנאות העולם כדי להנחיל תורה לישראל.

הגאולה השלמה תלויה במידת הדין ובבני מררי

אמנם נכון שמידת הדין היא קשה, אבל כל תכלית בריאת העולם היא כדי לגלות דווקא על ידה את החסד. כלומר שהאדם יתפתח למדרגה כזו שעל ידי מעשיו הטובים יהיה זכאי בדין לכל החסד שה' מעניק לו, ואז ישיש ה' עלינו כמשוש חתן על כלה.

וזהו שאמרו חכמים שמתחילה חשב הקב"ה לברוא את העולם במידת הדין, ורק כשראה שאינו עומד מפני חומרתה, שיתף עמה את מידת הרחמים. אולם לעתיד יעמוד העולם במידת הדין, וזה יהיה התיקון השלם.

וזה עניינם המיוחד של בני מררי, שצריכים לסחוב על גבם את הקרשים, ונראה כאילו אין במעשיהם פאר והדר, אבל הם מעמידי הארץ, מתקני העולם. עתה שהעולם עוד לא מתוקן חייהם נראים מרירים, אבל לעתיד לבוא יראו כולם שכל הברכה והשמחה באה על ידם.