רביבים

דמעות של ראש השנה

האר"י הקדוש: מי שאינו בוכה בראש השנה אין נשמתו שלמה ● לא מדובר בבכי על העוונות, אלא על ירידת הנשמה וריחוקה מהעליונים

"ארץ ישראל קרובה יותר לגילוי הקדושה, ועל כן החגים יכולים להתגלות בה ביום אחד, כפי שנאמר בתורה. אולם הנמצאים בחוץ לארץ רחוקים יותר מגילוי הקדושה, וכדי לקלוט את אורם של החגים נצרכים הם ליומיים. משל לפנס, שכאשר הוא מאיר למקום קרוב אורו חזק וממוקד בשטח קטן, וכאשר הוא מאיר למקום רחוק, אורו חלש ומתפזר על שטח גדול"

בכי בראש השנה 
אמר האר"י הקדוש שכל מי שאינו בוכה בראש השנה אין נשמתו שלמה. ואין הכוונה לבכי של חרטה על עוונות מסוימים שעשה במשך השנה, שהרי ידוע שאין מתוודים בראש השנה. אלא מבאר האדמו"ר הזקן (ליקוטי תורה בדרושים לר"ה נה, ד) שמתוך שאדם מתבונן בראש השנה על נשמתו, ששורשה בעליונים וירדה לעולם הזה ושכחה את גדולתה, והחלה להתפלש בענייני החומר המלאים תאוות וקטטות, הוא מתמלא געגועים לקרבת אלוקים ובוכה.

בשבוע שעבר, כשכתבתי את הסיפור על הרב גוסטמן זצ"ל, חשבתי על דבריו אלו של רבנו האר"י. הסיפור ממחיש את הפער הנורא שבין גדולת הנשמה הטהורה של אדם גדול מישראל לבין הרשע והטמטום שבעולם הזה. ומתוך כך, איך אפשר שלא לבכות באמת על ירידתה של הנשמה, ואיך אפשר שלא לבוא לפני אבינו שבשמיים בתפילה זכה וטהורה, שיקרב אותנו לעבודתו ויזכה אותנו ואת כל עם ישראל בשנה טובה ומבורכת.

המשך לדברים על הרב גוסטמן 
כותרת המשנה מהשבוע שעבר, ועוד יותר ההפניה שבשער העיתון, הקצינה במידה מסוימת את עמדת הרב גוסטמן ביחס לבחורי ישיבות. אפשר היה להבין כי לדעתו כל בחורי הישיבות, ללא יוצא מהכלל, חייבים להפסיק ללמוד בישיבה ולצאת לשירות מלא בצבא. אבל כפי הנראה דעתו היתה כדעת מו"ר הרצי"ה קוק ראש ישיבת 'מרכז הרב', שסבר שאכן המצווה להגן על עם ישראל ועל הארץ מוטלת על כל אחד מישראל, כולל מי שלומד תורה בשקידה. וכך סבר הרצי"ה בעת מלחמת השחרור, כשהעם כולו היה בסכנה. אולם כאשר גם מומחי הביטחון מסכימים שאין צורך דחוף של פיקוח נפש מיידי שכולם יתגייסו לצבא, כפי שהיה המצב מאז סיום מלחמת השחרור ועד ימינו, אזי יש צורך לעודד את הבחורים השקדנים שימשיכו בלימודם למען כלל ישראל, ויתגדלו בתורה כדי שיהיו ראויים להוראה וחינוך. אמנם הדגיש הרצי"ה שאין כאן פטור או השתמטות מהצבא, אלא רק דחייה כדי להוסיף כוח לכלל ישראל. בעז"ה בהזדמנות אחרת ארחיב בדבריו בנושא זה.

רחצה במקלחת בראש השנה 
שאלה: אדם שרגיל להתרחץ בכל יום, האם מותר לו להתרחץ בראש השנה, ובמיוחד בשנה זו, שיש לנו שלושה ימים רצופים של איסור מלאכה?

תשובה: הרגיל להתרחץ בכל יום, וסובל מעט מזה שלא יתרחץ שלושה ימים רצופים, רשאי לרחוץ עצמו במים פושרים שהתחממו בדוד שמש גם ביום ראשון של ראש השנה וגם ביום שני של ראש השנה. וביום חם מאוד שמניעת הרחיצה גורמת צער רב מותר לרחוץ במים אלו אף בשבת. ואם הוא מצטער כאשר אינו רוחץ בחמים, רשאי אף לרחוץ במים חמים שהתחממו בדוד השמש.

וכן אפשר להשתמש בסבון נוזלי ושמפו, אבל לא בסבון מוצק, שרבים מחמירים בו. ולא יסתייע בספוג מפני איסור סחיטה. ובחפיפת הראש יש להיזהר שלא לחפוף בחזקה, כדי שלא לתלוש שערות. ובעת הניגוב ישתדל שלא לסחוט מים מהשערות אלא ינגב עצמו ברכות.

ואף שגזרו חכמים שלא ירחץ אדם את גופו בשבת ויום טוב במים חמים, מכל מקום למצטער מותר לרחוץ במים חמים שהתחממו בערב שבת (רע"א, באו"ה שכו, א). וליתר ביטחון טוב לרחוץ במים פושרים, היינו שאינו סובל בהם אבל גם אינם חמים ממש. שבמים כאלה, גם כאשר יש לו ספק אם הוא נחשב כמצטער, אפשר להקל ולהתרחץ בשבת (ע' ערוה"ש שכו, ג). וקל וחומר ביום טוב.

ואף למנהג אשכנזים שנהגו שלא לרחוץ בשבת ויום טוב במים קרים, משום חשש סחיטה או טלטול המים או מגזירת שיט (מ"ב שכא, כא), מכל מקום כאן שיש קצת צער, אפשר להקל. ובמיוחד שחלק מהטעמים שבעטיים נהגו אשכנזים שלא לרחוץ בקרים בשבת אינם קיימים ברחצה במקלחת (ע' אג"מ ח"ד עה, א).

להוסיף חיים 

מתוך כך שבראש השנה הקב"ה בורא את החיים של השנה החדשה, יש מקום שכל יהודי יראה כיצד הוא מוסיף חיים בשנה החדשה. התורה היא חיים – יראה כיצד יוסיף בלימוד תורה. צדקה וחסד הם חיים – יראה כיצד יוסיף בצדקה וחסד. פרו ורבו זה חיים – יראה כיצד נרבה חיים.

שאלה: אשתי ואני בשנות החמישים לחיינו, יש לנו שלושה ילדים נפלאים. כיום אנו מצטערים מאוד על כי בזמן שהיה ביכולתנו, מנענו עצמנו מלהוליד עוד ילדים. היו לנו כל מיני חששות ושיקולים. כיום במבט לאחור אנו יודעים שטעינו. אנו מרגישים שאם נעודד את ילדינו להוליד יותר ילדים נתקן זאת. האם הדבר ראוי? האם זה נאה לומר לילדינו לעשות את מה שאנו עצמנו לא עשינו?

תשובה: אדרבה, טוב שתדברו על כך עם ילדיכם. אין דבר שמועיל יותר מאשר דיבורים כנים היוצאים מהלב ומבוססים על ניסיון חיים. ובמיוחד כאשר הדברים באים מההורים. אך כמובן שהדיבורים צריכים להיות בנעימות, פתיחות, אהבה, ובשום פנים לא מתוך לחץ. כמו כן, אתם מצידכם תדברו על זה פעם אחת בלבד, כמין גילוי לב ולא יותר מזה. כי אינכם יודעים עם אילו בעיות ילדיכם מתמודדים, ועל איזה מוקשים רגשיים אתם עלולים לעלות.

בנוסף לכך, אם יש ביכולתכם, תוכלו לעודדם בפועל על ידי שתעזרו להם לטפל בילדיהם-נכדיכם, וכן, במידה ואפשר, בהשתתפות כספית בהוצאות גידול הילדים. ישנה סבירות גבוהה שעמדה כזו תסייע להם שלא לחזור על טעותכם. ונמצאתם שותפים ממש בהמשך גידול משפחתכם לתפארת התורה העם והארץ.

טעם לקיום ראש השנה במשך יומיים 
מהתורה ראש השנה הוא יום אחד בלבד, שנאמר (ויקרא כג, כג): "בחודש השביעי באחד לחודש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קודש".

אלא שעל פי התורה הלוח העברי נקבע על פי עדים שראו את מולד הלבנה, ואם לא הגיעו עדים שראו את המולד, היה ראש חודש נדחה ביום, וממילא החגים שבאותו חודש נדחו ביום.

לכן, מיד אחר שקידשו בבית הדין את החודש היו יוצאים השליחים לכל ערי ישראל להודיע אימתי נתקדש החודש. ובחוץ לארץ, במקומות שהשליחים לא היו מספיקים להגיע עד חג הסוכות, תקנו חכמים שיקיימו מספק את כל החגים במשך יומיים.

בראש השנה, שחל בראש חודש, לא היתה אפשרות להודיע אפילו ליושבי הארץ מתי נתקדש חודש תשרי, שכן מפני קדושת יום טוב לא ניתן היה לשלוח שליחים אפילו ליישובים שבסביבות בית הדין, ועל כן בכל רחבי הארץ היו צריכים לקיים את ראש השנה מספק במשך יומיים.

בעקבות הגזרות נתבטלה הסמיכה איש מפי איש עד משה רבנו, וממילא נתבטל כוחו של בית הדין לקדש את החודש, ואזי על פי הלכה למשה מסיני מתקדשים החודשים על פי החשבון של הלוח העברי וסוד העיבור. ולכאורה, כיוון שאנו יודעים מראש אימתי יחול ראש חודש, אין צורך לנהוג בחוץ לארץ שני ימים טובים של גלויות, ואין צורך לקיים את ראש השנה במשך יומיים בארץ. אלא שתקנו חכמים שלא לשנות את המנהג שנהגו בעת שהיו מקיימים את קידוש החודש על פי עדים. לפיכך, בחוץ לארץ מקיימים את כל החגים במשך יומיים (רמב"ם שם ג, יב). וראש השנה גם בארץ ישראל מקיימים במשך יומיים (רמב"ם שם ה, ח). ורק את יום הכיפורים גם בחוץ לארץ מקיימים יום אחד בלבד, מפני שאי אפשר לתקן לצום יומיים, כי זו תקנה שהציבור אינו יכול לעמוד בה (שעה"צ תרכד, כא, כה"ח כט).

טעם מה'צמח צדק' 

מתוך כך אפשר לעמוד על מעלתה של ארץ ישראל, שהיא קרובה יותר לגילוי הקדושה, ועל כן החגים יכולים להתגלות בה ביום אחד, כפי שנאמר בתורה. אולם הנמצאים בחוץ לארץ רחוקים יותר מגילוי הקדושה, וכדי לקלוט את אורם של החגים נצרכים ליומיים. משל לפנס, שכאשר הוא מאיר למקום קרוב אורו חזק וממוקד בשטח קטן, וכאשר הוא מאיר למקום רחוק, אורו חלש ומתפזר על שטח גדול. כך אורם של החגים מתגלה בארץ ישראל ביום אחד ממוקד, ואילו בחוץ לארץ אורם נחלש ומתפשט על פני יומיים (דרך מצוותיך קיד, א).

לפי זה אפשר לומר שהואיל וראש השנה הוא חג עמוק ועליון, שבו נבראת השנה החדשה, לכן אף שמן התורה הוא יום אחד בלבד, בפועל גם בארץ ישראל אנחנו צריכים יומיים כדי לקולטו.

הצטרפו לקבלת רביבים

הרשמה לניוזלטר שלנו

עוד ברביבים

חיפוש בטורי רביבים

דילוג לתוכן