שעת השפל של הרבנות הצבאית

מה הסיבה להתנפלות חסרת-הפרופורציות על הציבור החרדי והמתנחלים? * השואפים להיות ככל הגויים רוצים להשליט את עמדתם הפוסט-מודרנית על הציבור ולכלוא את היהדות ברשות היחיד * רבנים, מחנכים ואישי ציבור נדרשים להכיר בעליונות הגישה הפוסט-מודרנית על התורה * מדוע כונסו הרבנים הצבאיים בבהילות יום לפני החלטת המטכ"ל לחייב חיילים דתיים לשמוע שירת נשים * רב צבאי: פקודה של מפקד היא תמיד מעל להמלצות שלי * אחריות הרב הצבאי הראשי לשפל שנוצר, וחובתם של הרבנים הראשיים לעמוד בפרץ

עשרה בטבת

עיקר הצום תוקן על חורבן הבית, שבעשרה בטבת החל המצור על חומות ירושלים. וכיוון שכבר נקבע צום בעשרה בטבת, נוספו לעניינו של הצום עוד שני מאורעות מצערים: מיתת עזרא הסופר בט' בטבת, ותרגום התורה ליוונית בח' בטבת. ואף הרבנות הראשית הוסיפה ותיקנה, שיום זה יהיה יום הקדיש הכללי לכל קדושי השואה שלא נודע יום פטירתם.

אמר מו"ר הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, שיש לתקן בעשרה בטבת שלושה עניינים אלו: א) לעומת המצור על ירושלים – לחזק את חומות ירושלים ולבנות את הארץ. ב) לעומת מיתת עזרא, להגדיל תורה ולהאדירה תוך עיסוק בקיבוץ גלויות, כדרכו של עזרא הסופר. ג) לעומת תרגום התורה ליוונית, יש להבריא את הרוח והתרבות הישראלית המקורית.

ובכך אנחנו עוסקים בימים אלו.

משמעותה של ההתנפלות על הדתיים והמתנחלים

רבים עומדים נדהמים מול ההתייצבות התוקפנית של מערכות התקשורת, המשפט והשלטון נגד הציבור הדתי-חרדי והמתנחלים. הם כמובן מדגישים תמיד שלא כולם רעים, אבל בפועל האצבע המאשימה מונפת כלפי כלל הדתיים והמתנחלים, או מפני שהם מבצעים בפועל את המעשים 'הנוראים', או מפני שאינם מגנים ומוקיעים את הפושעים ערב ובוקר וצהריים בלשון החריפה ביותר.

כיצד יתכן שהתפרעות קלה שלא נפצע בה אדם בחטמ"ר אפרים, נקראת אלימות קשה וזוכה להוקעה כאילו היתה פוגרום נורא? הרי בכל שנה מתרחשות בכל רחבי הארץ הפגנות חמורות יותר. גם בחוץ לארץ, בפריז, לונדון וניו יורק, מתרחשות הפגנות בנושאים שונים כמו העלאת מחירים, גיל הפנסיה, מיסים וגלובליזציה. בהפגנות אלו מתרחשות לעיתים התפרעויות קשות, ובכללן שריפת חנויות ומכוניות ופציעת שוטרים, ומעולם לא שמענו שבאותן מדינות כל הצמרת השלטונית מתייצבת כאיש אחד להוקעת המפגינים כאילו היו איום על יסודות השלטון והמדינה. הטיפול הוא משטרתי, מי שנתפש עומד למשפט ותו לא.

וכאן לעומת זאת – שרים, ח"כים, אישי משפט ותקשורת, קבעו שמדובר בתופעה מסוכנת לעתידה של מדינת ישראל. אפילו ראש הממשלה, שטוען שההתנחלויות יקרות לליבו, ורק מחמת עיסוקיו הרבים לא הצליח למצוא זמן לבקר אפילו ביישוב אחד בשומרון, ראה לנכון להגיע לחטמ"ר אפרים, ולהודיע: "אנחנו צריכים להפעיל את מלוא הסמכות שקיימת למדינה, מדינת חוק, דמוקרטיה שבנויה על חוק, להפעיל את זה נגד הפורעים, ואנחנו נעשה את זה ביתר שאת". בפועל המשמעות של דבריו היא שעכשיו מאשימים את מארגני ההפגנה בריגול! רק במשטרים טוטליטריים הפגנה קטנה מנופחת לכדי אירוע שמסכן מדינה ומשטר.

לצערנו בכל יום מתרחשים אלפי אירועים של גברים שמעירים לנשים הערות פוגעניות, ושלטון החוק אינו שת ליבו לזה. יהודים דתיים ניסו להסית את הלהבות לכיוון אחר תוך שהם מעלים על סדר היום את בעייתן של מאות נשים יהודיות שנאנסות ומוחזקות בניגוד לרצונן בכפרים מוסלמיים. אבל התקשורת התייחסה לכך בשוויון נפש יחסי, כמו שהיא רגילה להתייחס לאירועי רצח בכפרים הללו. לעומת זאת, כאשר חיילים רוצים לצאת בעת הופעה של זמרת מרעישים את כל הארץ על 'הדרת נשים', וראשי הצבא מודיעים שמעשה חמור כזה לא ייעשה בצה"ל. וכאשר חרדי אחד קורא לחיילת 'פרוצה', הוא מיד נלקח למאסר, מואשם ב'הטרדה מינית', ושופטת מחליטה שלא ישוחרר עד אשר יפקיד ערבות של שלושים אלף שקל, ועד לסיום משפטו לא יורשה לנסוע בתחבורה הציבורית! וכל הקשורים לאליטה השלטונית מריעים ומוחאים כפיים על כך.

האם זה מקרה או תופעה של שנאה

יש הסבורים שמדובר בגל עכור שנוצר מצירוף של מקרים לא נעימים, תוך שילוב עם נטייתה של התקשורת לעורר סערות. אבל עובדה היא שסערות כאלה פורצות תמיד כנגד דתיים-חרדים או מתנחלים, ומכאן שהסערות הללו מצביעות על עמדה עמוקה.

רבים סוברים שההתנפלות נובעת משנאה שקיימת בשמאל החילוני כלפי הדת והמתנחלים. אכן, בחלקים מסוימים של השמאל ישנה שנאה. אבל נדמה שרוב האישים שהתייצבו עתה באופן חריף כנגד הציבור החרדי והמתנחלים לא עשו זאת מתוך שנאה מודעת. הם טוענים בכנות שרק החוק והצדק מעניין אותם. אלא שעדיין הם לא מצליחים להסביר, מדוע תופעות קלות ערך יחסית זוכות מצידם להתייחסות חריפה כל כך.

הוויכוח הוא על תפישת עולם

הוויכוח הוא על תפישת עולם: יהודית, או פוסט-מודרנית מתבוללת. ישנם יהודים שקשה להם להשלים עם עובדת היותם בני עם קטן, בעל חזון חתרני לתיקון עולם על פי מוסר התורה, והם מנסים לאמץ לעצמם את התפישה התרבותית השלטת בעולם. פעם הם הלכו אחר הקומוניזם, היום הם הולכים אחר התפישה הפוסט-מודרנית, לפיה אין ערכים אלוקיים שמחייבים אדם לנהוג על פי סולם ערכים מסוים, אלא כל אדם הוא יצור אוטונומי שזכאי לבחור את דרכו על פי שיקול דעתו האישית, ובלבד שלא יפגע בזולתו. לשם כך המרחב הציבורי חייב להיות נטול דת ולאום. לכן אסור לדבר על ייהוד הגליל והשומרון, ואסור לתבוע בשם ערכי המשפחה צניעות במרחב הציבורי, וכן אסור לדבר בגנותה של מתירנות מינית. על משמר הגנתה של עמדה זו מופקדת מערכת המשפט, וכל המערער על סמכותה הרי הוא 'כופר בעיקר', כלומר מאיים על 'שלטון החוק'.

אלף פרחחים שיעליבו נשים ויפגעו בהן לא מאיימים על תפישה זו. אולם חיילים שיוצאים בזמן שזמרת שרה, או חרדי שמכנה בחורה שנעמדה לידו 'פרוצה', או מרצה באוניברסיטה שמדבר בגנות מתירנות מינית, מאיימים עליה. לכן מוכרזת נגדם מלחמה, ומופעלים כל הכלים האפשריים כדי שהמרחב הציבורי לא יביע שום ערך יהודי מחייב.

אלף הפגנות על שכר ומיסים לא מאיימות על תפישת עולמם – הן רק גורמות לאי נוחות והפסדים כספיים. אבל כאשר מפגינים מפריעים להחרבת מאחז, הרי שהם עומדים כנגד השקפת עולמם הבסיסית, לפיה זכותו של העם היהודי על ארצו היא ערך קל שנידון להתבטל במידה והוא מפריע ל'חזון' אחוות האדם. החזון הגדול של השמאל הישראלי מתנקז כיום כולו להחרבת ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון. לכן ההתפרעות בחטמ"ר אפרים נחשבת מבחינתם להתנקשות במדינה ובשלטון החוק.

לכן הם תובעים מהרבנים והמחנכים ואישי הציבור לגנות את ההפגנות, בהיותן חותרות תחת אושיות השלטון והחוק, כדי להבהיר שוב ושוב שכל הערכים היהודים צריכים להיות מוגבלים בתוך המרחב הפרטי, ואילו מערכת הערכים הכללית צריכה להיות תחת שלטון העמדה הפוסט-מודרנית החילונית. על ידי הגינויים והצהרת האמונים מפי אישים שונים בחברה הדתית והלאומית – הם מבצרים את שליטתם בחברה.

ראש הממשלה ושריו

ראש הממשלה ורוב הח"כים והשרים, כמו גם רוב הציבור, קרועים בין שתי העמדות, אבל בשעת מבחן הם מצטרפים לעמדה המתבוללת. מבחינתם, התרבות הגויית היא הגבירה ואילו היהודית היא הפילגש, וכאשר הגבירה באה הפילגש צריכה להתחבא.

ההתמודדות עם הגל העכור

כיוון שאיננו מוכנים לוותר על ערכינו, חובה עלינו לכפור באופן מוחלט בהנחות היסוד של מחוללי הגל העכור הזה, ולעמול באופן חיובי על אלטרנטיבה שורשית יהודית לעם ולמדינה. וגם מי שבכנות רוצה לבקר את ההתפרעויות שקיימות בחוגים מסוימים בחברה החרדית והדתית, חייב להודיע תחילה שמצוות התורה קודמות ונעלות על כל חוק אנושי.

הרבנות הצבאית

דוגמא קשה להתנהגות לא נכונה נתנה השבוע הרבנות הצבאית. על פי הודעת דובר צה"ל, כינס הרב הצבאי הראשי בהוראת הרמטכ"ל את צמרת הרבנות הצבאית כדי לדון בתופעות החמורות של 'הדרת נשים' בצבא על רקע דתי. עצם התביעה לכינוס משפילה – האם מישהו בצבא פגע בנשים בשם הדת?! האם זה הנושא החשוב ביותר מבחינה תורנית ומוסרית שיש לרבנות הצבאית צורך לעסוק בו?! במקום להעמיד את הרמטכ"ל במקומו, הרבנים התכנסו כמקהלת אומרי אמן אחר העמדה החילונית המטיחה האשמות שווא ביהדות ובשומרי המצוות. אולם המגמה של הוראת הרמטכ"ל חמורה יותר: תביעה מהרבנים להכיר בפומבי בעליונות החוק החילוני על צו התורה.

וכך כתב הרב הצבאי הראשי במכתב לרבנים: "בצה"ל, פקודות הצבא – הן, ורק הן – מכתיבות את אופיו של הצבא ואת האווירה השוררת בו, וקובעות מה יש לעשות במקרים השונים…"

אחד המשתתפים סיכם את הכנס לכתב ynet: "פקודות הצבא הם מעל לכול, ואיפה שיש דילמה או פער בין הלכה לפקודה של מפקד, אנחנו מסבירים לחייל שהפקודה קודמת לכול, בין אם מדובר בתרגיל או בפעילות מבצעית, או אם זה בטקס או אירוע שמופיעות בו נשים"… רב אחר אמר: "כמו שהחיילים מתייעצים איתי לפעמים על שאלות ותשובות, כך גם המפקדים מנסים תמיד להגיע לעמק השווה. בכל מקרה, פקודה של מפקד היא תמיד מעל למה שאמליץ לחייל". לשפל כזה כמדומה שעוד לא הגענו. תאמרו אולי התקשורת משקרת, אבל בנושא חמור כמו זה מתבקשת הכחשה פומבית, ומשלא באה – הרי ששתיקה כהודאה.

הפרקליטות והרבנות

האם מישהו מעלה בדעתו שהרמטכ"ל היה מעז לתבוע מאנשי הפרקליטות הצבאית להתכנס כדי לדון בכבלים שהמשפטנים הצבאיים מטילים על החיילים במלחמתם במחבלים – כבלים שגורמים למותם של חיילים רבים, ומשבשים את היכולת להכריע קרבות?

הפרקליטות הצבאית מייצגת את מערכת המשפט החילונית שעומדת מעל הצבא, ולכן לא תסכים לקבל שום תכתיבים מהרמטכ"ל. אבל לצערנו הרבנות הצבאית כנראה אינה רואה את עצמה כמייצגת את ההלכה, ולכן היא מכופפת את עצמה לרמטכ"ל ומבזה את מעמד התורה בעצם הכינוס ובתוכנו.

כאשר רבנים מתכנסים, עליהם לדון בדברים שעומדים על סדר היום לפי דעת תורה ביראת שמים טהורה שמכוונת אך ורק לליבון הדין והמוסר, ובשום פנים לא לפי הכתבה של הרמטכ"ל או של מאן דהוא.

יצא המרצע מהשק

הדברים הקודמים נכתבו ביום ראשון בלילה. ביום שני בערב התפרסמה הידיעה, שחברי פורום המטה הכללי בפיקודו של הרמטכ"ל ערכו דיון בבחינת השילוב של בנים ובנות בצה"ל. הוחלט שבאירועים ממלכתיים, כדוגמת טקסי זיכרון לחללי מערכות ישראל, לשואה ולגבורה, ולרצח רבין ז"ל, וכן בטקסי סיום הכשרות ומצטיינים – יהיו חייבים להשתתף כל החיילים גם אם נשים ישירו "וזאת ללא מקום לשיקול דעתם של מפקדיהם".‬‬ ‬‬עוד קבע הרמטכ"ל: "כי חיילות ימשיכו לשיר בכל אירועי צה"ל" (ערוץ שבע). אמנם בשאר אירועי הווי ונופש המשלבים שירת נשים, יורשו המפקדים להתיר לחיילים שלא להשתתף. כלומר, במידה והמפקדים לא יתירו – אזי אם יצא החייל מהאירוע הוא ייענש על הפרת פקודה.

עכשיו כבר ברור לגמרי לשם מה הורה הרמטכ"ל לרבנים הצבאיים להתכנס בדחיפות ביום ראשון – כדי שיקבלו עליהם מראש את החלטות פורום המטכ"ל, וכדי להודיע קבל עולם שההלכה כפופה לפקודות. עכשיו גם התברר מה היו התופעות 'החמורות' של 'הדרת נשים' בצבא – שחיילים שומרי הלכה יצאו שפופים החוצה בעת שירת נשים.

ההלכה קודמת להחלטת המטכ"ל

בכל אופן, למרות ההתנפלות התקשורתית על 'הדרת נשים' בכך שאין שומעים זמרות בהופעה חיה, ולמרות החלטת פורום המטכ"ל, ולמרות שיש רבנים צבאיים שאומרים שפקודות הצבא גוברות על הכול – ההלכה נשארה במקומה, והיא מחייבת כתמיד. וחייל שפקדו עליו לשמוע זמרת בהופעה חיה במסגרת טקס, צריך לצאת. ועכשיו שהנושא נעשה ציבורי, נכון שיעשה זאת בפומבי ובראש מורם.

מצבה של הרבנות הצבאית

לא נעים לומר, לשפל כזה עוד לא הגיעה הרבנות הצבאית מעולם. הרבצ"ר אחראי באופן אישי לכך. עלינו להמתין ולראות אם מועצת הרבנות הראשית תמלא את תפקידה, שכן כעיקרון היא האחראית על הרבצ"ר. אם לא כן, תעבור האחריות לראשי הישיבות ולרבני הערים. ואם ח"ו ירכינו ראשם בהכנעה, יצטרך כל חייל לעמוד לבדו על כבוד התורה ולסרב לציית לפקודה החילונית. זה יהיה קשה, כרוך בישיבה בכלא, הדחה מקורסים, השפלה, אבל בסופו של דבר הם יצליחו להחזיר את כבוד מורשת ישראל למקומה.